הישראלי שהפך בניין רעוע לאימפריית נדל"ן ב-LA

איש הנדל"ן ערי קרוך, שנולד וגדל בחיפה, הגיע לארצות הברית לפני כ-30 שנה, כשהוא עוזב מקום של נוחות, רק מתוך הרגשה של חוסר סיפוק פנימי, בלי כל הסבר הגיוני.

"הגעתי ללוס אנג'לס בגיל 31" הוא נזכר. "לא היו לי ניירות עבודה, לא הכרתי אף אחד, כל משפחתי וחבריי היו בישראל. עזבתי עבודה בטוחה בתעשיית הלייזר הרפואי, הייתי מבוסס כלכלית והיו לי חיים נוחים. אבל משהו בער בי. הרגשתי שאני לא מממש את עצמי. חשבתי שאממש את עצמי וגם אגשים את החלום האמריקאי מהר, אלא שההתחלה היתה קשה במיוחד. לא ויתרתי, ואחרי הרבה קשיים הקמתי חברה לשיווק לייזרים וחסכתי כסף. כשהגעתי לסכום של כחצי מיליון דולר, לקחתי עוד הלוואה קטנה והשקעתי את הכסף בבניין מגורים".

מימשת את החלום?

"להיפך. השקעתי בבית הדירות הזה את כל חסכונותיי, אבל הבניין היה רעוע, בדירות הייתה רטיבות, הדיירים עזבו אחד אחרי השני. בנוסף, ב-1994 התרחשה רעידת אדמה קשה באותו אזור, אנשים איבדו את חייהם ובתיהם, וגם הבניין שלי ניזוק. איבדתי כמעט את כל כספי ורכושי, אבל הצלחתי להשכיר חלק מהדירות. במקביל פיתחתי את עסק הנדל"ן שלי, רכשתי עוד בניינים והתחלתי להתעשר, ורק לאחר כמה וכמה שנים קשות, הרגשתי שאני מתחיל לממש את החלום האמריקאי".

ומכאן המשכת ל"קח לך אשה ובנה לה בית"?

"גם פה נפלתי", הוא מחייך, כשהוא יושב במשרדיו בלוס אנג'לס, ועל שולחנו תמונות של שלושת ילדיו. "הכרתי בפגישה עיוורת את מי שתהיה לאחר מכן אשתי ואם ילדיי. אשתי הגיעה מארגנטינה בדרך לא דרך לארה"ב, והביאה איתה ילד בן 6, שאימצתי אותו כבן. נולדו לנו שני ילדים, אבל חיי הנישואין שלנו כשלו. אשתי הייתה שונה לגמרי ממני, הרגשתי את הכבלים ושאני לא יכול להתפתח. הבנתי, שאם לא אתגרש, אאבד את עצמי. זו היתה רעידת אדמה בחיי הפרטיים".

ערי קרוך

אבל גם הפעם קרוך לא ויתר, ובציפורניים החזיק במה שנותר לו, והחל לצבור עוד נדל"ן. "שלוש שנים לאחר מכן כבר הייתי במקום אחר וטוב יותר. ב-2011 ארה"ב יצאה מהמיתון, אני הייתי כבר אחרי הגירושין, והבנתי שאכן, מה שלא הרג אותי – חישל אותי. יצאתי מהמשברים האלו מחוזק. הקמתי את חברת Sand Stone, לאט לאט צברתי ידע וקשרים, למדתי לעבוד עם משקיעים וברוקרים, הצלחתי לבנות ולמכור בנייני נדל"ן ומסחר".

מגייס משקיעים למגה פרויקט

16 שנים עברו מאז יצא קרוך מהמשבר. נכון להיום הוא בונה ומשווק נדל"ן מניב, וגם מבני תעשייה, משרדים וחנויות. לאחרונה הוא קיבל את האישורים להם ציפה שמונה שנים, ומתחיל בבנייה על שטח של 120 דונמים בבל אייר, אחת השכונות האמידות ביותר בצד המערבי של לוס אנג'לס, כשחלק מהדונמים נמצאים על צלע ההר במקום. קרוך מתכוון לבנות במקום 40 בניינים, מבני תעשייה, בית מלון ובית אבות. "ההשקעה במקום מוערכת בכ-60 מיליון דולר", הוא אומר. "זה מגה פרויקט, שאני מגייס עבורו משקיעים מארה"ב ומישראל".

במקביל הוא ממשיך לרכוש בניינים ישנים, משפץ ומוכר, ומתכונן לבנות מסעדה בבניין שרכש בוואלי של לוס אנג'לס. "מי שמבין בנדל"ן תמיד מלמד, שאסור להתאהב בבניינים, אבל זה קשה, כי אתה לא יכול שלא להתאהב בבניין מסוים, שמינף אותך, או שהוא פשוט בניין יפה. אני יודע, שאת אחד הפרויקטים שלי, בניין מגורים ובו 166 דירות, שרכשתי לפני כ-20 שנה, אשאיר לילדיי", הוא מספר. הילדים שלי יודעים שכסף לא גדל על העצים, וצריך לעבוד קשה בשבילו. אני רק מקווה שהדרך שלהם למימוש החלום תהיה קלה משלי".

קרוך עם שלושת ילדיו

מה הם ואחרים יכולים ללמוד מהסיפור שלך?

"שהעקשנות, לפעמים, משתלמת. אם אתה בטוח ביעד שאתה רוצה להגיע אליו, אתה צריך לקחת בחשבון נפילות בדרך, אבל לא לוותר. כי בסוף תגיע. אני לא שוכח את התקופות הקשות, אבל עקשנים כמוני יודעים לקחת נשימה ולקום מכשלונות ומהתמוטטויות. אני מעריך את מה שארה"ב נתנה לי, ועם זאת, הלב שלי תמיד בישראל ואני לא אומר את זה מהפה אל החוץ".

אחד הדברים בו עסוק קרוך במיוחד, ושמחבר אותו לישראל, הוא היותו יו"ר עמותת "גדולים מהחיים" בלוס אנג'לס, העמותה שמסייעת לילדים חולי סרטן ומשפחותיהם, שהקימו בלוס אנג'לס רקפת ואריה אהרון. באירוע ההתרמה האחרון של העמותה, הוענק לקרוך פרס "הרוח האנושית", על תרומתו רבות השנים בעמותה, לרוב בסתר.

"לפני כמה שנים ידידה טובה שלי הזמינה אותי למסיבה, וכשהגעתי הסתבר לי שזה אירוע של 'גדולים מהחיים'. סיפרו לי על הארגון, זה נגע לליבי, בחוץ היו מעטפות, שמתי איזה תרומה ושכחתי מזה. כעבור שנה התחילו להזמין אותי לאירועים שלהם, לא הלכתי, אבל המשכתי לתרום. אחרי שהתגרשתי התחלתי לבוא יותר לאירועים. המשכתי לתרום, אבל במקביל התחלתי להיות יותר מעורב בפעילויות שעושים עבור הילדים בלוס אנג'לס וגם בישראל, ואני בקשר רציף עם ליאור שמואלי, המנכ"ל בישראל".

ליאור שמואלי, אלינור לביטן, סמנכ"לית העמותה בישראל וקרוך

זה מגיע מהמקום של לחבר עסקים לקהילה?

"אחי נפטר ממחלת הסרטן בגיל ארבעים ושש. הוא התגורר בהונג קונג, וכשחלה, הוא עבר ללוס אנג'לס, וליוויתי אותו לאורך כל התקופה הקשה. כשכבר חשבו שהוא התגבר ושהמחלה לא תחזור, הסתבר שהיא התפשטה בגופו, עד שהוא נפטר. לצערי, גם אבי נפטר בגיל 58 מהתקף לב. אין לי ספק שכל זה הוביל אותי לתרום זמן וכסף לארגון הזה. מעבר לסיפור האישי שלי, אני אכן מאמין בקשר בין עסקים לקהילה, וכשיש כסף, צריך לתרום ממנו לזקוקים לו".

ומה לגבי העתיד?

"בנוסף לנדל"ן הקמתי חברה חדשה לשיווק אופנה, ואני גם עוסק בתחום ההלוואות הפרטיות. אני איש עבודה ומחכה בסופי השבוע שיגיע יום שני, ואגיע לעבודה. אני גם רוצה לפתח את העמותה. אני מכיר הרבה אנשים, שיכולים לסייע, ורוצה להזמין כמה שיותר לערבי ההתרמה, כדי שיכירו ויסייעו לעמותה בישראל. אחת התוכניות היא בניית גני ילדים לילדים חולים בצפון הארץ, כדוגמת זה שבנו ברמת גן. מעבר לכך - אני מרגיש הרבה יותר רגוע היום. אני חי טוב ורוצה יותר לדאוג לילדים שלי, ויש לי גם חיים פרטיים כרווק".