הסכם השלום במזה"ת שקרוב יותר מאי פעם
ביום חמישי תיפתח בז'נבה ועידת שלום בינלאומית שעשויה להוליד הסכם היסטורי על איחוד קפריסין אחרי 43 שנה. אם הטורקים והיוונים - מוסלמים ונוצרים - יפתרו את המחלוקות, זו עשויה להיות קרן אור לכל האזור
בשבוע שעבר החלה השנה ה-43 מאז חלוקת קפריסין. השבוע הנוכחי עשוי להביא איתו את הרגע המכריע שבו יתחיל איחויה של מדינת האי הקטנה שבמזרח הים התיכון. אחרי 19 חודשי שיחות שמטרתן לאחד את החלק הדרומי-יווני של האי, הזוכה להכרה בינלאומית כ"קפריסין הרשמית", עם החלק הצפוני-טורקי של האי, ישקדו הצדדים על הפרטים הסופיים של הסכם השלום, והם עשויים להביא בשורות טובות למזרח התיכון, אזור שמלחמות, סכסוכים וחוסר-אמון לא חסרים בו. למרות זאת – אתגרים רבים נותרו. מדובר במכשולים שלא הוסרו בניסיונות הקודמים לאחד את האי.
ביום חמישי תחל בז'נבה הוועידה הבינלאומית להשגת שלום בקפריסין, ובה אמורים להתגבש כמה מההיבטים המסובכים ביותר של הסכם השלום, בכלל זה השאלה כיצד אפשר לוודא שגם הקפריסאים היוונים וגם הקפריסאים הטורקים ייהנו מביטחון אחרי שתוקם הפדרציה הקפריסאית שאליה חותרים הצדדים. מנהיגי יוון, טורקיה והמעצמה הקולוניאלית לשעבר בריטניה, הערבות ההיסטוריות לקפריסין המאוחדת, צפויים להגיע לוועידה.
כדי לגבש הסכם יציב הצדדים המעורבים ברקיחתו חייבים לוודא שאירועי 1974 לא יחזרו על עצמם. בקיץ של אותה השנה התפצלה קפריסין לשני חלקים בעקבות פלישתה של טורקיה למדינה – פלישה שנעשתה על רקע הפיכה בגיבוי יווני שמטרתה הייתה לאחד את קפריסין עם יוון. בעקבות הפלישה ההיא הסתדרה קפריסין בגבולות על בסיס אתני – הקפריסאים הטורקים שולטים ב-36.5% משטח קפריסין וזוכים לגיבוי ולהגנה מכ-35 אלף חיילים טורקים הפרוסים בצפון האי. החלק הטורקי של קפריסין הכריז על עצמו כמדינה עצמאית – אבל טורקיה הייתה היחידה להכיר בו כמדינה עצמאית.
לפני פתיחתה של הוועידה השבוע יקצו נשיא קפריסין היוונית ניקוס אנסטסיאדס ומנהיג החלק הטורקי מוסטפה אקינצ'י שלושה ימים – מ-9 בינואר – כדי לסלק מהשולחן שורה של בעיות גדולות, בהן השאלה מה יהיה גודל השטח שבו ישלוט כל צד בפדרציה הקפריסאית. אלה השאלות העיקריות:
שטחים ומפונים
בנובמבר האחרון כמעט פוצצו השיחות משום שאנסטסיאדס ואקינצ'י לא הצליחו להגיע להסכם בעניין השאלה מה יהיה גודל השטח שבו ישלטו היוונים ומה יהיה גודל השטח שבו ישלטו הטורקים. הפער בין הצדדים היה זעום – כאחוז אחד, אבל השפעת המחלוקת הייתה עצומה. הקפריסאים היוונים טוענים שבמסגרת ההסכם חייבת לשוב לידיהם השליטה על די שטח כדי לאפשר לכ-90,000 קפריסאים יוונים שנעקרו מבתיהם בפלישה ב-1974 לקבל בחזרה את בתיהם ואת נכסיהם בזמן קצר יחסית. הטענות של היוונים הן שהסכם בקווים אלה יצמצם את הנטל הכלכלי של הסכם השלום, משום שהוא יפחית את גודל הפיצוי שישולם לאלה שאינם יכולים לתבוע בעלות מחודשת על הבתים והאדמות שהם איבדו. עוד הם אומרים כי הדבר עשוי לחזק את תמיכתם של הקפריסאים היוונים בהסכם כשהוא יובא למשאל עם. הסכם קודם שגובש בין הצדדים, ב-2004, נדחה במשאל עם על-ידי תושבי החלק היווני של קפריסין.
כשהדברים נוגעים לקפריסין – אי שהיה מוקד לעימותים בין מעצמות במשך מאות שנים, מהפלישה של אלכסנדר הגדול, דרך הרומאים ועד הבריטים – יש היבט נוסף. מבחינה משפטית המשא ומתן הנוגע לביטחון קפריסין חייב לכלול את יוון, טורקיה ובריטניה, משום שהחוקה של קפריסין ב-1960 קבעה כי הן ערבות למצב באי. הרעיון באותן שנים היה שהשלוש יגנו על הדמוקרטיה הצעירה בימים הראשונים לעצמאות קפריסין מבריטניה, עצמאות שבאה אחרי ארבע שנים של מלחמת גרילה שנקטו הקפריסאים היוונים כדי לאחד את האי עם יוון – צעד שהמיעוט הטורקי בקפריסין התנגד לו נחרצות. כשטורקיה פלשה לחלק הצפוני של האי ב-1974 היא הסתמכה על מעמדה כערבה.
החשש הביטחוני
אמון הוא אפוא יסוד חשוב במגעים בין הצדדים. הקפריסאים הטורקים חוששים שהרוב היווני ישתלט עליהם בעתיד, ולכן הם מתעקשים שכוחות טורקיים יישארו וישמשו קו הגנה. הקפריסאים היוונים, מנגד, חוששים מכוחה של טורקיה ומתעקשים שמדינה שאינה חברה באיחוד האירופי – שקפריסין כן חברה בו – אינה צריכה להחזיק חיילים באי ולא צריכה להיות לה הזכות להתערב צבאית בנעשה בו. גורמים רשמיים באיחוד האירופי הביעו תמיכה ברעיון הזה של היוונים.
העובדה שמאפייני השלטון בטורקיה נעשים יותר ויותר אוטוריטריים והבעיות הביטחוניות של טורקיה בתקופה האחרונה לא עזרו – בלשון המעטה – להפיג את חששותיהם של הקפריסאים היוונים. לפי דיווחים, גורמים רשמיים באו"ם מנסים לגבש נוסחה שתענה על החששות הביטחוניים של שני הצדדים.
לפי דיווחים, את יוון, בריטניה וטורקיה ייצגו בוועידה בעניין קפריסין הדרגים הגבוהים ביותר. גם הדרגים הבכירים ביותר באיחוד האירופי יגיעו לוועידה – בהם נשיא הנציבות האירופית ושרת החוץ של האיחוד. לדברי אנסטסיאדס גם חברות מועצת הביטחון של האו"ם יכולות להשתתף בדיונים בשולי הוועידה אם ירצו לעשות זאת.
הסכם שלום בקפריסין יחזק את היציבות והביטחון באזור ויקל את שיתוף הפעולה בכל הקשור לניצול מרבצי הנפט והגז העצומים שייתכן שקיימים בקרקעית הים התיכון. עבור האזור בהיבט רחב יותר יכול להביא הסכם כזה קרן אור ותקווה. הסכם שלום בין יוונים לטורקים, כלומר בין מוסלמים לנוצרים, יכול לשלוח מסר חזק של שלום.
שר החוץ של טורקיה אמר בסוף השבוע כי הוא "אופטימי יותר מאי פעם" בנוגע לסיכוי להגיע להסכם על איחוד קפריסין. הוא הודה כי יש עדיין נושאים חשובים שצריך לפתור, אבל הדגיש כי יש כבר מסגרת והבנות המאפשרות להגיע להסדר בקפריסין.
לפנייה לכתב/ת 
