מהיסטוריה להיסטריה / "קטן וקולע"
בעונה שעברה גולדן סטייט קבעה את המאזן הטוב בכל הזמנים, ואיבדה את האליפות. גם העונה עם דוראנט היא מוליכה את הליגה, אבל בקבוצה חוששים שזה שוב לא יספיק
6:32 זה לא מאזן שישבור את שיא הניצחונות מהעונה שעברה (9:73), אבל הוא עדיין טוב מספיק כדי להוליך את ה־NBA. הקבוצה מדורגת ראשונה בליגה בשני מדדים חשובים של הסטטיסטיקה המחושבת על פי 100 התקפות למשחק – נקודות (113.3) ואסיסטים (21.6) – ואפילו מחזיקה בהגנה מצוינת למרות הקצב הגבוה, עם 102 נקודות בלבד של היריבה למשחק.
על הנייר, הכל ורוד בגולדן סטייט. למה ורוד? הכל זהב. אבל הנייר הוא לא זה שעולה על הפרקט. הווריורס משדרים הרבה לחץ. זה פשוט לא הגיוני על פניו, הרי המספרים מעולים והניצחונות זורמים, אבל הקבוצה שהעלתה את הסטנדרטים של עצמה לרמות מטורפות ושינתה בזכות הסגנון שלה את הסגנון של קבוצות רבות אחרות, כנראה נכנסה להיסטריה בגלל הצורך לעמוד ברף איכות הביצועים שקבעה.
לא מזמן כתבנו כאן על קליבלנד והרוטציה של טיירון לו, שנותן לכוכבי האלופה מנוחה מתוך תכנון לפלייאוף. כן, זה מוביל להפסדים, למשל השבוע בבית לשיקגו במשחק בו קיירי ארווינג וקווין לאב לא עלו לשחק, אבל אין תגובות עצבניות, גם לא ברצף שלושת המשחקים שבהם הקאבס לא ניצחו.
ואפשר להבין בלי בעיה את ההבדל בין שתי הקבוצות. אחת אלופה, אחת מגיעה אחרי עונה בה איבדה את התואר למרות שקבעה את המאזן הטוב בהיסטוריה. הציפיות העצומות מגולדן סטייט לא נובעות רק ממה שעשו בעבר, אלא גם מצירוף קווין דוראנט, שהפך אותה לקבוצה בעלת שילוב נדיר במיוחד של סופרסטארים.
איפשהו, לקראת אמצע העונה, יש שם יותר מדי אנשים שמרגישים שהדברים מתרחשים לאט מדי.
דריימונד גרין היה הבולט שבדוברים אחרי שגולדן סטייט הפסידה בשבוע שעבר בהארכה לממפיס, במשחק בו כבר הובילה ב־24 נקודות. כן, זה מרגיז, בכל קבוצה היינו שומעים רטינות, אבל הקול של גרין היה שונה. כי זה לא היה סתם הפסד, אלא הפסד שמסמל משהו: "אנחנו חייבים לתקן כמה דברים כדי להיות אלופים", הוא אמר, "וכרגע אנחנו לא כאלה".
כלומר, כמו קליבלנד, גם גולדן סטייט כבר מסתכלת לעבר הפלייאוף. אבל בניגוד לקאבס, שהביטחון שלהם בשמיים אחרי הזכייה באליפות ומחשבים את צעדיהם מתוך שיקול קר לפיו מוכנות לרגעי ההכרעה חשובה יותר מתוצאות בעונה הסדירה, הווריורס לא יודעים לעשות את ההפרדה. בגלל המכה שספגו בגמר הפלייאוף הם כבר לא מאמינים שמה שיש להם מספיק, מנסים לדחוף את רף המצוינות עוד קצת למעלה, וזה גובה מחיר מנטלי. הם רוצים להבריק בכל ערב, בכל אולם.
המאמן סטיב קר הוא קול נוסף. אחרי אותו הפסד לגריזליס הוא אמר שלא אהב את שפת הגוף של שחקניו. בסיום ההפסד המפורסם לאחרונה לקליבלנד באותו קרב קלאסי הוא לא היסס לשלוח חצים לעבר סטף קרי, לומר שהוא חייב לשחק בצורה חכמה יותר. לא פלא שהפועל השחור והמאמן הם השניים שאמרו את הדברים החריפים ביותר. יכול להיות שהם מרגישים שצריך להחזיר את הכוכבים לקרקע.
בכתבה ב"בליצ'ר ריפורט" הגדירו זאת בצורה יפה – Highlight Hunting Habits – או בתרגום חופשי, הנטייה לחפש את המהלך הגדול, הנוצץ. בין השיאים, הניצחונות, המחמאות, הלך לאיבוד הכדורסל הבסיסי שסוגר משחקים ומביא תוצאות סולידיות והכרחיות.
מרוץ חימוש מול קליבלנד
קליבלנד מוזכרת כאן שוב ושוב, כי מפגש חוזר בין השתיים בגמר הפלייאוף נראה כמו התרחיש הסביר ביותר. ומעבר לממד המנטלי עליו דיברנו עד כה, מתקיים גם מאבק אמיתי על בניית סגלים חזקים בצורה יוצאת דופן.
ייתכן שאנחנו בדרך למלחמת טריידים והחתמות מצד השתיים, אחרי שקליבלנד פתחה רשמית את ההתחמשות התוך־עונתית עם ההחתמה של קייל קורבר. היא לא ויתרה על משהו רציני מבחינתה כדי לקבל אותו, מייק דאנליבי ובחירת דראפט, וקיבלה צלף מדהים שמתאים בדיוק לטקטיקת הזריקות מבחוץ שהיא אוהבת. בינתיים הוא יתפוס את מקומו של ג'יי.אר סמית' הפצוע שיחזור לקראת הפלייאוף, ושם יוסיף עומק וניסיון עצום.
אחרי המהלכים שעשתה הקיץ, לגולדן סטייט חסר מעט מהעומק הזה. אנדרה איגודאלה ושון ליווינגסטון
חווים ירידה קיצונית העונה, והקלע החמישי בטיבו אחרי קווין דוראנט, קרי, קליי תומפסון וגרין הוא הגארד המחליף איאן קלארק (7.1 למשחק), בחור מאוד נחמד אבל יותר שחקן שיקלע 20 נקודות בגארבג'־טיים מאשר שחקן שיכריע משחק בסדרת פלייאוף. קורבר? בהחלט כן.
נכון, הדברים נראים לא רע בכלל עבור גולדן סטייט כרגע. אבל לא רק שהיא רוצה יותר, אלא שהיא מרגישה שהיריבה הגדולה שלה תפסה מומנטום בכל הפרמטרים – ביריבות בין הקבוצות, במץ'־אפ, אפילו בבניית הסגל – וגם השנה הפרויקט המפואר שלה לא יצליח להניף גביע.
לפנייה לכתב/ת 
