הצוערת התנדבה אצל ניצולת אושוויץ: "לא סיפרנו לה ששיר נרצחה"
הצוערת שיר חג'אג' שנרצחה בפיגוע בירושלים "תמיד חיפשה איך לעזור במקומות הכי קשים, וביקשה להמשיך גם בזמן השירות". איתה נרצחה יעל יקותיאל, שאחותה ספדה: "שליחה של אהבה". אף שר לא בא להלוויות, בעקבות הביקורת רה"מ הנחה לגבש נוהל בנושא - אך ב"יד לבנים" מבטיחים מחאה: "שנים של הבטחות ודבר לא קרה"
צוערת קורס הקצינים שיר חג'אג' ז"ל, שנרצחה בפיגוע הדריסה בירושלים והובאה אתמול (ב') למנוחות, התנדבה לפני גיוסה בסיוע לניצולי שואה. בת-אל גלייכר-תמם, רכזת מתנדבים של הקרן לרווחת נפגעי השואה, סיפרה ל-ynet כי חג'אג הייתה "מתנדבת מסורה מאוד שחיפשה תמיד איפה לעזור במקומות הכי קשים", כלשונה.
"היא התנדבה במשך כשנה עם ניצולת אושוויץ בודדה והייתה מגיעה מדי שבוע לבקר אותה", סיפרה גלייכר-תמם. "היא ישבה ושוחחה איתה, הפיגה את הבדידות שלה ושימשה לה אוזן קשבת. היא הייתה נוסעת במשך שעה וחצי באוטובוסים רק כדי להגיע אל ביתה של הניצולה".
גלייכר-תמם סיפרה כי כי שוחחה עם חג'אג לפני כחודשיים לאחר שביקשה ממנה להמשיך ולהתנדב למרות השירות הצבאי. "היא רצתה לעזור לניצולים נוספים ושאלה 'למי עוד אפשר לעזור?'. היא אמרה שיש לה סיפוק גדול מאוד וביקשה שלא נשכח אותה אם צריך עזרה נוספת, למרות שהיא כבר משרתת בצה"ל".
עטרת וינשטוק, נכדתה של ניצולת השואה מלכה ברמן, לא הכירה את חג'אג' באופן אישי אך לדבריה "סבתא תמיד אהבה את המתנדבות שהגיעו אליה במהלך השנים. להתנדבות של שיר הייתה תרומה גדולה בהפגת הבדידות ובעזרה לסבתא. אנחנו אמנם משפחה תומכת, אבל אדם שמגיע באופן קבוע זו עזרה גדולה".
לדבריה, "לסבתא לא הייתה עזרה סיעודית ושיר הלכה איתה למכולת ועזרה בנשיאת המצרכים - זה נתן תחושת ביטחון לסבתא שיש מישהו שעוזר לה באופן קבוע". היא הסבירה כי בני המשפחה בחרו לא לספר למלכה על דבר הפיגוע: "לא רצינו לצער אותה עוד יותר. הידיעה הזו הופכת את הפיגוע למשהו אישי יותר. שיר הייתה בחורה ערכית מאוד ועסוקה בנתינה".
לדברי גלייכר-תמם, אנשי העמותה בחרו שלא לספר לניצולת השואה שאותה ליוותה חג'אג על מותה של המתנדבת. "היא במצב בריאותי קשה ולא רצינו לדרדר את מצבה", הסבירה.
"הילדים שלנו נהרגים ולאף אחד לא אכפת"
שיר חג'אג' ממעלה אדומים, בתם של הרצל ומירב, הייתה הבכורה מבין ארבע אחיות. אביה שלח שלשום מסר לרמטכ"ל גדי איזנקוט: "אלו כן הילדים שלנו. אנחנו שולחים אותם לצבא, אנחנו יודעים שאולי לא יחזרו. להגיד לך שהאמנתי שזה יקרה לי? בחיים לא".
האב הביע אכזבה מכך שאף שר משרי הממשלה לא הגיע להלוויה: "הילדים שלנו נהרגים ולאף אחד לא באמת אכפת. כל פעם מדברים מן הפה אל החוץ ושוכחים מה אומרים. כנראה שאנחנו לא מספיק חשובים, לא מספיק מקושרים". הוא אמר כי דווקא אזרחים רבים שלא הכירו את שיר הגיעו להלווייתה, "וזה מחמם את הלב יותר מכל ביקור של שר".
אלי בן שם, יו"ר ארגון יד לבנים, אמר כי נוכח היעדרות השרים לא יהססו ההורים השכולים לצאת להפגין: "מאז שקם הארגון לא יצאו הורים שכולים לרחובות, אך הפעם לא נהסס. נפגענו קשות לאורך שנים, שתקנו והבלגנו בשם הממלכתיות והכבוד לנופלים, אך לא עוד. כבר שנים מוליכים אותנו שולל. הבטיחו לנו נוהל מסודר שיבטיח את נוכחותם של שרי ממשלת ישראל וחברי כנסת בהלוויות הנופלים, אך דבר לא קרה".
לדבריו, "בעוד שבוע כולם ישכחו. אך אנחנו הבטחנו שלא נסכים לזאת יותר. הדואר הנכנס של השרים ושל ראשי הסיעות מלא בפניות שלי לגיבוש הנוהל והסדרתו. לצערי עובר הזמן והמציאות שוב טופחת על פנינו. אני קורא לממשלת ישראל וליו"ר הכנסת להסדיר את הנוהל למען זכרון הנופלים, חללי מערכות ישראל".
לאחר שהתעוררה ביקורת ציבורית על היעדרותם של שרי הממשלה מהלוויות הנרצחים, הנחה ראש הממשלה בנימין נתניהו את מזכיר הממשלה צחי ברוורמן, לגבש נוהל מחייב להשתתפות חברי הממשלה, שרים וסגניהם, בהלוויות חיילי צה"ל שנהרגו בפעילות מבצעית או בפעולות טרור.
זעקות שבר בהלוויה
מאות בני אדם הגיעו אתמול לחלקה הצבאית בהר הרצל להלווייתה של חג'אג', בהם הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף וחברי הכנסת מוטי יוגב, עמר בר לב, אראל מרגלית ואורן חזן. אמה זעקה בהליכה אחרי הארון: "מה אני קשורה לפה? שיר שלי, חיים שלי, זה לא יכול להיות".
בר, אחותה של שיר, אמרה מעל קברה: "אוי, שיר אחותי. איזה הפסד. כמה אני מצטערת. איפה את? אני מצטערת שלא קיבלת את החיים שלך. איזו משפחה טובה עשינו. איזו ילדות טובה. מעכשיו כל היופי שלך יהיה גלום בעצב של המנגינה שלך".
אחותה פז הוסיפה: "שיר, את פרח. אני עומדת כאן ולא מעכלת. לא הגיוני שאני מספידה אותך. את אחותי היפה. היינו רבות הרבה אבל גם צחקנו ודיברנו. לימדת אותי מתמטיקה אבל לצערי לא הקשבתי. שיר שלנו, מלכה שלנו, בן אדם עם כל כך הרבה כוח רצון שעמד על מטרותיו והשיג אותן. תמיד תהיי הפרח שלנו. תמיד תהיי אחותי הגדולה ותמיד אספר לילדים שלי על דודה שלי המדהימה".
יעל יקותיאל: "שליחה של אהבה"
בבית העלמין קריית שאול בתל אביב הובאה למנוחות סגן יעל יקותיאל, בת 20 מגבעתיים, בהשתתפות מאות חברים ובני משפחה. הוריה, יעקב ושלי, עמדו יחד מעל קברה. אחותה הגדולה, נגה, ספדה לה: "יעלי אהובה שלי. עם החיוך שלך רק רצית להפיץ את הטוב שלך, השנה הפכת אחותי הקטנה להשראה גדולה עבורי, זה תמיד היה בך. היית שליחת אהבה ובוגרת תמיד יותר מכפי גילך. מצאת את מטרתך - להיות בחיל חינוך. רצית שהעולם ירוויח ממך ויהיה טוב יותר.
"ילדה שלנו, הכי משפחתית ואכפתית. תמיד דאגת שנהיה מאוחדים, האחים. היית הדבק, בכל יום הולדת הפקת מתנה בשביל כולנו. כשהייתי עצובה תמיד היית לידי, רצית לקנות לי משהו שיעשה לי מצב רוח טוב. היית בוגרת וחכמה בטירוף, ילדה של פעם ששומעת שירים קלאסיים שאנשים בני פחות מ-60 לא יכירו. אהבת להשתטות ולשמוח, בלי איפור או טרנדים נשיים. תמיד מכנסי חיתול ונעלי בלנסטון כמובן, אמרת - ככה נוח לך, ככה הלכת גם לדייטים, אבל כשרצית ידעת לדפוק הופעה.
"היה לנו בכי אחיד ובדיחות דומות. היית הכול בשבילי. הכוח שלנו, של אחיות, מאוד שונות אבל מאוד דומות. משהו בך סחף את כל מי שבא איתך במגע. כבר ידעתי שאחרי הצבא נהיה החברות הכי טובות, חיכיתי שפער הגילים יהיו פחות משמעותי ותכננתי לנו כבר את העתיד. היית מורה חיילת עם ילדים שהתאהבו בך ושינית מסלול כדי להיות קצינה".
נציגת צה"ל, מפקדת מדרשת החינוך סא"ל רחל שרון אלקבץ, סיפרה כי יקותיאל הגיעה למדרשה לפני זמן קצר, אך המסלול שבחרה ביטא את אישיותה: "התנדבות במעון לקשיי יום, מורה חיילת באשקלון, בחירה לצאת לקורס קצינים כדי להשפיע יותר ואז לבחור להיות קצינת הסברה ולהיות אחראית על הכשרות לצוערי צה"ל. לא היה קשה לפספס את אישיותך שהייתה מלאת אחריות. רצית להיות תמיד הכי טובה שיש, כמעט מכורה לעבודה הקשה, עובדת ומחפשת תשובות ורוצה לפענח הכול. אישיותך בלטה לאין שיעור. היית מוותרת על שעות שינה כדי לראות מה מפריע ומה עובר על החיילים שלך".
אלקבץ סיפרה כי שלשום היה יומה הראשון של יקותיאל בסדנת החינוך, "והיינו נרגשים להצטרפותך אלינו באופן מלא. זה נגדע. לא הספקנו הרבה איתך. שמענו מחברותייך שהכנת בקבוק בתחילת השנה כדי שבכל שבוע תכניסי לתוכו פתק עד סוף השנה. האופטימיות שלך תישאר בשבילנו גם להמשך".
שירה צור: "מי יצלצל אלי עכשיו?"
הלווייתה של סגן-משנה שירה צור ז"ל נערכה בבית העלמין הצבאי בחיפה. צור, בת 20 במותה, הותירה אחריה הורים, עינת ודודי, אח בכור – עדי (24) ואחות צעירה, גאיה (14). סבה נפרד ממנה מעל קברה בקול שבור: "שירוש, איפה את? למה עזבת אותי? מי יצלצל עכשיו ואני אשמע 'שלום סבו'ש, מה שלומך?'. זה חסר לי, ואני לא מאמין. אני מודה לאלוהים שלפחות נתן לי ביום שישי האחרון לבלות איתך ולראות איזה פרח יש לנו. והפרח הזה הלך".
ליאור, חברתה הקרובה של שירה, ספדה לה. "גם כשידעתי שאת בירושלים לקח לי זמן להבין שיכול להיות שזו את. אבל לא יכול להיות שזו את. שירוש שלי, חסינה. אז מה אם זה מה שאומרים? אז מה אם קצין העיר הגיעו? אולי הם טועים. זה לא יכול להיות הגיוני וזה לא נקלט. בבקשה מכם תעירו אותי מהסיוט הזה, אני מתחננת".
ארז אורבך: התעקש להתגייס
בבית העלמין בכפר עציון הובא למנוחות צוער בה"ד 1 ארז אורבך מאלון שבות. הוא היה בנם הבכור של אורי וקרן, ואח בכור לאחות וארבעה אחים. הוא היה תלמיד מצטיין בישיבה התיכונית נווה שמואל שבאפרת ואחריה הלך לישיבת ההסדר במעלות.
סבו משה סיפר עליו: "לארז הייתה בעיה בריאותית שבגללה הוא היה פטור משירות צבאי, אבל הוא לא הרגיש פטור. הוא נאבק כדי להתגייס לצבא, ולמרות שנדחה בכמה ועדות הוא עמד על שלו. בוועדה האחרונה הוא נשאל למה הוא מתעקש להתגייס כשרבים עומדים בתור כדי לקבל פטור. הוא ענה: זו חובתי".
הוא זכה להגשים את חלומו והתגייס לחיל האוויר. כשהחליט שהוא רוצה לצאת לקורס קצינים, גם על זה הוא היה צריך להיאבק, אבל מפקדיו השתכנעו מנחישותו ותמכו בו, והוא התקבל לקורס.
לפנייה לכתב/ת 
