הקצינה שירתה במחבל: "ממש לא הייתי שם לבד"
סגן מאיה פלד, מפקדת צוות בבה"ד 1, ליוותה את הצוערים לפעילות בירושלים. ואז הגיע המחבל במשאית. "הכנסתי מחסנית. כשהוא לקח רוורס הבנו שזה באמת פיגוע. ירדתי למדרגה התחתונה של האוטובוס ויריתי לחלון שלו. הרבה אנשים לקחו יוזמה. היו גם כאלה שהיו צריכים לברוח מכיוון הנסיעה של המחבל, זה הגיוני"
"שמעתי ירי אחד, מישהו, אני לא יודעת בדיוק מי, ככה עצר את המשאית ואז אני ירדתי לקומה התחתונה, למדרגה התחתונה של האוטובוס ויריתי לכיוון המחבל - לכיוון החלון שלו, ממש לצד שלו. גם מהצדדים היו צוערים נוספים שבאו וחיפו והיו כאלה שגם השתתפו בירי. לא הייתי שם לבד, ממש ממש לא".
כך שחזרה הערב (יום ב') סגן מאיה פלד, מפקדת צוות בקורס קצינים בבה"ד 1 את הרגעים המבעיתים והדרמטיים אתמול, בפיגוע הדריסה שבו נרצחו קצינה ושלושה צוערים בבית הספר לקצינים של צה"ל. פלד דיברה אחרי שהשתתפה בהלווייתה של שירה צור בחיפה. עוד הובאו למנוחות היום יעל יקותאלי, שיר חג'אג' וארז אורבך ז"ל.
ההתרחשות בזירה עוררה סערה גם בשל הטענות שחיילים לא הגיבו מהר מספיק. אבל מפקדת הצוות שליוותה את הצוערים בפעילות החינוך, מעידה אחרת. "ראיתי את המחבל נכנס באמת בשיא המהירות לתוך המדשאה שם, ממש בתנופה מאוד חדה. באותו רגע, ממש ממש היינו דרוכים, הבנתי - אוקיי, יש פה משהו חריג. זה היה נראה נורא באמת, אבל לא היינו בטוחים שזה באמת אירוע דריסה. באותו זמן אני הכנסתי את המחסנית לתוך הנשק ובעצם הוא לקח רוורס ואז הבנו בוודאות שזה באמת פיגוע דריסה".
בהמשך, היא נזכרת, שמעה את הירי הראשון ואז פעלה בעצמה. "היו הרבה אנשים שלקחו חלק והראו יוזמה וקור רוח. ישר אחרי זה ממש אבטחנו את הצירים, הלכנו לכביש הראשי, נעמדנו שם, אני נעמדתי, ראיתי שלא מגיע אף רכב. ככה גם עוד הרבה צוערים".
פלד מדגישה ש"לא כולם ירו, כמובן, אבל ממש ככה לקחו כמה צעדים קדימה וכיוונו את הנשק לכיוון המחבל, והיו גם כאלה שהיו צריכים לברוח מכיוון הנסיעה של המחבל. בעיניי זה ממש הגיוני ולגיטימי לברוח מכיוון ציר הנסיעה של המחבל. אני חושבת שמי שצריך לירות באירוע כזה זה מישהו שיש לו באמת את היכולת, זאת אומרת – הוא לא מישהו שנמצא בציר.
"אני לא יכולה להסתובב בזמן שיש מישהו שנוסע עליי ולירות, זה צריך להיות מישהו שמגיע מהצד, שיש לו זווית נכונה. אז יש גם כאלה שבאמת ככה ברחו, אלה שהיו בציר תנועה של המחבל", אמרה סגן פלד.
פקודות לא ניתנו בשניות הלחוצות, היא אומרת, "אבל באמת נורא נורא היה ברור לכולם... אתה לא צריך איזושהי פקודה לירי. זה אירוע קשה ממש לכל הדעות, קשה לי לפחות ברמה האישית אבל אני חושבת שברמת התפעול באמת בוצע ברמה הכי גבוהה".
כשנשאלה על הטענות שמקרה אלאור אזריה השפיע על התפקוד מול המחבל, סגן פלד השיבה: "אפילו לא עלה לי במחשבה המקרה הזה, אני חושבת שגם לא לשאר הצוערים, לא לשאר המפקדים, כי עובדה: הרוב, כל מי שהיה במיקום הנכון באמת באמת פעל בשטח".
ארבעת נרצחי הפיגוע הובאו למנוחות במהלך היום. הלווייתה של סגן-משנה שירה צור ז"ל נערכה בבית העלמין הצבאי בחיפה. צור, בת 20 במותה, הותירה אחריה הורים, עינת ודודי, אח בכור – עדי (24) ואחות צעירה, גאיה (14). סבה נפרד ממנה מעל קברה בקול שבור: "שירוש, איפה את? למה עזבת אותי? מי יצלצל עכשיו ואני אשמע 'שלום סבו'ש, מה שלומך?'. זה חסר לי, ואני לא מאמין. אני מודה לאלוהים שלפחות נתן לי ביום שישי האחרון לבלות איתך ולראות איזה פרח יש לנו. והפרח הזה הלך".
להלווייתה של סגן יעל יקותיאל בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב הגיעו מאות בני משפחה, חברים וחיילים. ההורים יעקב ושלי עמדו ביחד והאב ספד לבתו: "אין התחלה, אמצע ואין סוף. אין לנו מספיק ממך. היית אהובה כל כך. החיוך המקסים, שמחת החיים, אהבת הזולת, היה כיף איתך. היית מדברת מהר והיה קשה לעקוב. היית מצחיקה, חרשנית, טובת לב. אחרי שכועסת - סולחת. חושבת הרבה. הספקנו ביחד רק טיפה, אין לנו מספיק ממך". היא הותירה אחריה הורים, אח ואחות.
הלווייתה של סגן שיר חג'אג' נערכה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. מאות בני אדם הגיעו לחלקה הצבאית בהר הרצל להלווייתה. אמה זעקה בהליכה אחרי הארון: "מה אני קשורה לפה? שיר שלי, חיים שלי, זה לא יכול להיות". חג'אג' ממעלה אדומים, בתם של הרצל ומירב, הייתה הבכורה מבין ארבע אחיות.
בבית העלמין בכפר עציון הובא למנוחות צוער בה"ד 1 ארז אורבך מאלון שבות. הוא היה בנם הבכור של אורי וקרן, ואח בכור לאחות וארבעה אחים. הוא היה תלמיד מצטיין בישיבה התיכונית נווה שמואל שבאפרת ואחריה הלך לישיבת ההסדר במעלות.
לפנייה לכתב/ת 
