רוצים לעשות עסקים עם הודו? תחשבו חברתי

מנוג' בהרגוה (Manoj Bhargava) הוא מיליארדר הודי החי בארה"ב, אדם אמיד מאוד שהנכסים שלו יכולים לאפשר לו ליהנות ממנעמי העולם, או לחילופין, כפי שעושים מיליארדרים אחרים, למנף פעילויות, להגביר את השליטה שלו בתהליכים וחברות ולהגיע להישגים חדשים. במקום זאת הוא בחר בדרך אחרת, דרך הודית, אם תרצו. הוא הכריז בשנת 2015 כי 99% מההון שלו יוקדש לשיפור מצבם של העניים בעולם, בין השאר הוא משקיע בפיתוח וייצור מערכות ביתיות לייצור חשמל לבתי משפחה בכפרים המנותקים מתשתיות.

כן, גם מיליארדרים מערביים עוסקים בפילנתרופיה, וורן באפט הצהיר כי לאחר מותו יקבלו ילדיו רק חלק קטן מהאימפריה הכלכלית שלו ורובה יתרם למטרות חברתיות, וביל גייטס הקים את קרן גייטס המקדמת פרוייקטים בכל רחבי העולם, אבל האחד דאג שההון שלו יחולק רק לאחר מותו והאחר הקדיש לקרן שלו אחוז קטן (גם אם הוא משמעותי בדולרים) מההון שלו. הפעולות שלהם ראויות להערכה רבה, אבל המקרה של מנוג' בהרגוה מעלה לתודעה את הפילנתרופיה ההודית, היא שונה, היא מרחיקת לכת במונחים מערביים, היא שואבת מהתרבות ההודית ולהודו יש דרך משלה.

הוא לא היחידי. החברות שבמסגרת קונצרן טטה ההודי כוללות במסגרת התקציב השנתי שלהן כל שנה הקצאה של כ-3% לטובת מטרות חברתיות באזור הפעילות שלהן, והמשקיעים המעוניינים לרכוש ממניותיהן צריכים לקחת זאת בחשבון. חברת האחזקות של הקונצרן, Tata Sons, דואגת להשקיע שני שליש לפחות מהונה בפעילויות שיש בהן ערך מוסף חברתי. בשנת 2011 זכה קונצרן טטה במדליית קרנגי לפילנתרופיה.

אג'אי פירמל (Ajay Piramal) טייקון התרופות ההודי נאם בכנס דאבוס האחרון ובחר להקדיש את הנאום שלו למחויבות של מנהלי פרמצבטיקה לחברה. יכולות היו להיות לו אג'נדות יותר עסקיות להעלות, אג'נדות שיקדמו אותו ואת החברות שבבעלותו, אבל הוא בחר לדבר על התנהלות מוסרית בתחום השיווק של תרופות ומניעת העלאת מחירי תרופות בשווקים שאין בהם תחרות, והוא סיים במוטו שלו: Earn with integrity, give back to society.

(צילום: AP)

הסיבות לצמיחת העסקים בהודו

ברקע לכל הדוגמאות הללו ניצבת הודו, שבמים אלה עוברת את הצמיחה הגדולה בתולדותיה, וזה קורה דוקא כשבשלטון ניצבת מפלגת ה-BJP, המפלגה ההינדית הדתית מסורתית שמתוך עולם התרבות ההודית משיקה פרויקטים ענקיים המיועדים להצעיד את המדינה קדימה.

לפני קצת פחות מעשור יצא ניצן הורוביץ, כאשר היה עדיין עיתונאי, לפני שנכנס לפוליטיקה, אל הודו על מנת לסקר את המדינה שתהיה המרכז הכלכלי הבא של העולם. הוא הופתע מהחיבור בין עסקים לרוחניות שהודו חושפת לפניו, ובמהלך הביקור הוא ראיין את ראוי מלואני (Ravi Melwani), מיליארדר, טייקון נדלן ופילנתרופ וניסה להבין מדוע אותו אדם מקדיש חלק גדול כל כך מרווחיו להקמת מקדשים ועזרה לעניים. מלואני עונה לו בחיוך: למה היית רוצה שאקדיש זאת? להנאה מחיי היומיום? בשביל זה באתי אל העולם הזה?

בתשובה שלו נמצאת תחילת החוט שמסביר את התופעות שתיארתי עד כאן, וגם דרך ללמוד דבר עמוק אודות עולם העסקים בהודו. מנהלים ואנשי עסקים בכל מקום בעולם בונים את הפעילות שלהם על רקע החינוך שלהם והתרבות שממנה הם צמחו, ומי שרוצה להבין אותם צריך להבין מניין הם צמחו, זה נכון לאנשי עסקים בודהיסטים וזה נכון גם להודו.

דרך החיים ההודית, ההינדואיסטית, רואה באדם נשמה שעוברת מגוף לגוף, הגוף זמני ואילו הנשמה היא נצחית, ואת זה למד בבית ובבית הספר כל אחד מהאנשים שאת שמם הזכרתי עד כה. הגלגול של הנשמה, כלומר הגוף הבא שהיא תקבל והחיים הבאים שיהיו לה, נקבעים על פי הקארמה, על פי הקרדיט שהאדם קיבל מחייו הקודמים. אם התנהלת כאדם נעלה תיוולד בגוף נעלה וסביבה נעלה, ואם לא אז לא, ואם נהגת כבהמה ודאגת רק לצרכים של כאן ועכשיו תתגלגל בגוף של בהמה, זה ההגיון של הקארמה.

דרך החיים ההודית כוללת בתוכה לפיכך את הצורך המתמיד לתת, להשקיע במטרות שאינן חומריות, מטרות שמשרתות את הנשמה ולא את הגוף. נכון, לצד זה גם קיים הטבע האנושי ואנשי עסקים ומנהלים הודים יכולים להיות חמדנים כמו בכל מקום אחר בעולם, ומספיק להזכיר את שמו של מוקש אמבאני, ההודי העשיר בעולם, הידוע בהתנהלותו חסרת הרחמים בעולם העסקי, ושאין לו דבר וחצי דבר עם פילנתרופיה, גם הודים כאלה קיימים וגם קיימות הרעות החולות של הודו, השחיתות והעוני קודם כל, הודו מהווה תמונה מורכבת. אנשי העסקים ההודים אינם כולם מיקשה אחת אבל הם מאופיינים באחוז גבוה של אנשים שסדר העדיפויות שלהם אינו כולל אך ורק כסף.

החלחול של המזרח למערב

מעניין יהיה לראות בעוד זמן מה אם תהיה לכך השפעה על עולם העסקי הגלובלי. לאחר 200 שנות הגמוניה מערבית שולטת היום הרוח המערבית בעולם זה, ובעשרות השנים האחרונות הולכת ומחלחלת אל תוכו השפעה של הדרך האסיאתית, הדרך היפנית והסינית שכוללת הזדהות קבוצתית, יצירת קשרים אישיים, היררכיה ומחויבות משפחתית בתוך מקום העבודה. הודו צומחת להיות מעצמה מובילה, ויש אנליסטים המנבאים אפילו שהיא תעקוף בבוא הזמן את ארה"ב וסין. האם ההשפעה שלה, כאשר זה יתרחש, תגרום לכך שהפילנתרופיה והאחריות החברתית יעלו למקום גבוה יותר בסדר העדיפויות העולמי? ימים יגידו.

סנונית ראשונה לכך ניתן לראות בפעילותו של שרי ראוי שנקאר, מייסד עמותת The art of living, ששלח אלינו בתחילת נובמבר את תלמידו סואמי ג'יוטהירמאיה (Swami Jyothirmayah) להעביר סמינר בחסות לשכת המסחר ישראל-הודו בנושא "רוחניות ועסקים". תודו שזה צירוף מלים לא שגרתי במחוזותינו, ומן הסתם שהוא יכול היה להגיע רק מהודו.

נשיא המדינה רובי ריבלין וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי(צילום: AFP)

האם יש לכך מסר לאיש העסקים הישראלי? בהחלט יש, קחו בבקשה דוגמה. בימים אלה נכנסת חברה ישראלית מצפון הארץ בשם מוסקטיר לשיתוף פעולה עם מיליארדר נוסף מהודו, מר אבהיג'יט פאוואר (Abhijit Pawar), פילנתרופ גם הוא והמקים של DCF) Delivering Change Foundation). העניין שלו באותם ישראלים הוא בזכות הפיתוח שלהם, אפליקציה סלולארית המאפשרת לאנשים שהורידו אותה, לקבל התראות כאשר אדם נמצא במצוקה בקרבת מקום הימצאם, ולחוש לעזרתו.

העניין שלו באפליקציה לא נובע בראש ובראשונה מהרווחיות הצפויה שלה, אלא מהתרומה שלה לחברה, כאשר הוא רואה בחזונו רחובות בטוחים יותר בהודו שבהם אדם החושש כי ישדדו אותו, אישה שעוברת הטרדה מינית, אדם הלוקה בהתקף כלשהו או כל אדם אחר שזקוק לעזרה יוכל לקבל אותה הרבה לפני שיגיעו שירותי ההצלה.

ההמלצה המיידית היא, כאשר אתה מעוניין ליצור חיבור עסקי בהודו אל תחשוש להשמיע ביטויים כמו "מחויבות חברתית" ו"נתינה לחברה", אלה אינן מלים גסות שם. ההמלצה היותר רחבה היא כי בכל מקום בעולם תלמד אותו ותפעל על פי הערכים שלו והכללים שלו, אלה משתנים ממקום למקום ויוצרים כלים שונים בכל מקום להגיע לתוצאות עסקיות.

הכותב הוא יועץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בהודו  ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.