"המרגל - סנודן": גיבור בעירבון מוגבל
אוליבר סטון הוותיק ממשיך את הקו הקונספירטיבי המוסרני של יצירתו ב"המרגל - סנודן", שמצטרף לביקורת הקשה שלו על האומה האמריקנית. הבעיה העיקרית נעוצה בגדולת הנפש שמייחס הבמאי לגיבורו אדוארד סנודן, אדם מורכב ושנוי במחלוקת, שפגע בארצו - קצת כמו יוצרו של הסרט
ב"המרגל - סנודן" ("Snowden"), הבמאי אוליבר סטון הופך את אדוארד סנודן לעוד גיבור של מעשיית מוסר האופיינית לסרטיו. בדומה לדמויות שצ'ארלי שין גילם ב"פלאטון" (1986) וב"וול סטריט" (1987), ויותר מכך הדמות המבוססת על רון קוביק שגילם טום קרוז, לוחם המרינס הקשוח שהפך לפעיל כנגד מלחמת וייטנאם, ב"נולד בארבעה ביולי" (1989). כנהוג בסרטיו, גם כאן הדמות נעה בתוך נרטיב גאולה: היא נכנסת בתמימותה לעולם מרושע, חוטאת, מתפכחת, ועוברת תהליך של היטהרות מוסרית.
"המרגל - סנודן" מכיל גם את המרכיב השני איתו מזוהה עבודתו של סטון - האלמנט הקונספירטיבי. זה שהדהד בעוצמה רבה בסרט החשוב "JFK: תיק פתוח" (1991) על שלל סילופיו העובדתיים, וב"ניקסון" (1995). הממד הקונספירטיבי התפתח בחייו ועבודתו של סטון לעמדת ביקורת חריפה כלפי ארצות הברית - סדרת הטלוויזיה "ההיסטוריה הלא מסופרת של ארה"ב" (2012), וההערצה המטרידה הניכרת בסדרת סרטים תיעודיים שהקדיש לדיקטטורים כמו ערפאת, קסטרו, צ'אבז ובקרוב גם פוטין. אג'נדה זו, גם אם היא מופיעה בגרסה מרוככת, תורמת לנטייה המופגנת ה"המרגל - סנודן" לרידוד הסיפור והדמות שלו.
סיפורו של אדוארד סנודן (ג'וזף גורדון-לוויט) מוצג בשני צירי זמן. זמן ההווה בו מוצגים הימים בהם נפגש עם הדוקומנטריסטית לורה פויטרס (מליסה ליאו) ועם צמד עיתונאים מהגרדיאן - גלן גרינוולד (זאכרי קווינטו) ואוון מקאסקיל (טום ווילקינסון).
פגישות אלו תועדו בסרטה זוכה פרס האוסקר של פויטרס "אזרח מספר 4" (2014), ובמהלכן נחשף המידע הסנסציוני אודות מערכות המעקב, מידת הפלישה של סוכנויות הביון האמריקני לחייהם של אזרחים אמריקנים, איסוף המידע הלא מרוסן בתוך ומחוץ לארצות הברית, ושיתופי הפעולה של ארגון ה-NSA עם סוכנויות ביון של מדינות אחרות ועם ענקיות מחשוב ואינטרנט.
הציר השני הוא מסלול חייו של סנודן - משירותו הקצר בצבא בעקבות פגיעה ברגליו ועד גיוסו ל-CIA על ידי סוכן בשם קורבין או'בריאן (ריס איפאנס), שם המזכיר את דמות החוקר המענה מהספר "1984" של ג'ורג' אורוול. תחילה סנדן נכנס לארגון כפטריוט, ובזכות יכולותיו העילאיות התקדם בזריזות לעמדות מפתח. בהדרגה הוא נחשף להיקף ולחוסר הריסון בפעילויות איסוף המידע. גם מערכת היחסים המתפתחת עם חברתו לינדסי מילס (שיילין וודלי) מניעה אותו לעבר התבוננות חדשה במעשיו ומעשיה של ממשלתו. כל זה יוביל למעשה ההעתקה-גניבה של חומרים ממחשבי ה-NSA ולחשיפה העיתונאית של חומרים אלו.
קשה למצוא מקרים נוספים בהם השם שניתן לסרט בעברית נוגד באופן כה מהותי את כוונות היוצר. השם המקורי "סנודן" הופך אותו לגיבור ובכך תואם את כוונת הסרט. השם העברי "המרגל - סנודן" תואם את עמדת החוק האמריקני שמאשימה את סנודן בבגידה ומבקשת לאסור אותו לשנים רבות.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
סרטה התיעודי של פויטרס התמקד ברובו בתיעוד הימים הראשונים לחשיפת החומר. ההדים הקונספירטיביים בזמן אמת הופכים את הסרט למותחן הרבה יותר אפקטיבי מסרטו של סטון. ניתן לראות ב"סנודן" רגעים שהופיעו בסרטה של פויטרס, אך הפעם בצורתם הבדיונית, הפחות אפקטיבית והיותר מלאכותית. גורדון-לוויט נותן חיקוי מאוד משכנע של מניירות הדיבור וההתנהגות של סנודן, אך הוא עדיין לא בר תחרות למקור המתועד.
בהיות "אזרח מספר 4" תיעוד של נקודת זמן מוגבלת יש לו תירוץ אמין להתעלמות מאלמנטים בעייתיים בהתנהלותו של סנודן. אמנם הוא חשף הפרות חמורות של זכויות האזרח, אך גם גרם נזק אמיתי למודיעין האמריקני, גילה הזדהות עם מדינות שהדמוקרטיה מהן והלאה ובסופו של דבר, הוא מתארח בנסיבות מוזרות למדי ברוסיה.
סרטו של סטון יצא כשנתיים לאחר זה של פויטרס וממשיך, באופן מאוד לא מפתיע, להתעלם משאלות אלו. סטון שילם מיליון דולר לעורך דינו הרוסי של סנודן (שהוא מינוי אישי של פוטין לוועדה המפקחת על השירותים החשאיים) בכדי לקבל גישה ל"סאשה" (כינוי החיבה הרוסי של סנודן).
וזה לא הפרט היחידי שמטריד ברקע של הפקה זו - נדמה כי סטון מנסה לביים סרט שבו הוא מציג את הגיבור כפטריוט אמריקני, כשבפועל הזדהותו עם סנודן מבוססת על העמדה (שאותה הוא לא יכול לבטא מפורשות בסרט) הנוגעת לתרומתו של סנודן לדבר לו סטון מייחל: דעיכת כוחה של ארצות הברית לטובת מדינות מופת כמו רוסיה, סין ואיראן.
גם אם נניח בצד את דעותיו של סטון - מעבר למה שקיים בפועל בסרט - הרי ש"המרגל - סנודן" הוא לא יותר מסרט בינוני. הוא נוקט בסדרה של הגזמות לגבי מעמדו המקצועי של סנודן ולגבי רמת המיומנות שלו (המרשימות כפי שהיו גם ללא צורך בהגזמה). הוא משתמש בסיפור הקשר בין סנודן ללינדסי מילס כעוגן מוסרני ובנאלי במקום לנסות ולבנות דמויות מורכבות. בנוסף, התסריט שאותו כתב סטון יחד עם קירן פיצג'ראלד גולש כמה וכמה פעמים לניסוחים מעושים בעלי אופי הצהרתי.
אפשר לשבח את סטון על האיפוק שהפגין (ביחס לסרטיו הקודמים) בכך שהסתפק בשעתיים ורבע בלבד. אפשר גם להכיר בכך שחלק מחשיפותיו של סנודן אכן היו חשובות וראויות. אך הסיפור של סנודן ראוי לגישה יותר מורכבת, ולעמדה כנה יותר מצידו של מי שבוחר לעבד סיפור זה.
"המרגל - סנודן" (ארצות הברית). במאי: אוליבר סטון. שחקנים ראשיים: ג'וזף גורדון-לוויט, שיילין וודלי, ריס איפאנס, זאכרי קווינטו, טום ווילקינסון ומליסה ליאו. אורך הסרט: 135 דקות.
