הג'ובניק של כולנו / פלג בחמישי

האוגדונר

תראו מי מטיף לרמטכ"ל

שתי תורות לחימה התנגשו זו בזו סביב הכרעת הדין במשפט אלאור אזריה. האחת של הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, והשנייה של איל ברקוביץ'. דרגתו לא ידועה. אך מכיוון שהצהיר באחד הראיונות: "אני מת על פלאפל" - סביר להניח שהוא לפחות רב־סרן.

ברקוביץ'. גנרל(איור: אופיר בגון)

וכה אמר איזנקוט: "גבר בן 18 הוא לא ילד של כולנו ולא תינוק שנשבה. כשחוצים את שערי הבקו"ם יש פקודות. אם חייל מקבל פקודה בלתי חוקית בעליל, זו לא אפשרות לא לבצע אותה - זו חובה לא לבצע אותה".

והנה עיקרי דבריו של ברקוביץ': "יש משפט שאומר 'הבא להורגך השכם להורגו'. מה יגידו חיילי צה”ל שעדיין צריכים להילחם ולסכן את עצמם, שהצבא לא מגבה אותם? פעם היו אומרים 'טוב למות בעד ארצנו'. כנראה שאחרי המשפט של אזריה כבר לא יהיה לו תוקף. הרי בצבא אומרים שלא משאירים שבויים מאחורה, זה מראה כמה הצבא היה נגד החייל למרות שכל העם איתו".

אין ספק, דוקטרינת הלחימה השנייה נחרצת הרבה יותר, אם כי לא ברור מדוע נפתחה במשפט: "הבא להורגך השכם להורגו". כזכור, המחבל שבראשו ירה אזריה לא ממש בא אליו. גם טרומפלדור מתהפך בוודאי בקברו. לא בגלל שברקוביץ' לא נתן לו קרדיט על המשפט ההירואי, אלא בשל פקיעת תוקפו. את השבוי שעליו דיבר איל באמת נשאיר מאחורה, אבל המסר שלו ברור: הצבא הפסיד לעם, ולדרבי של חברון חוקים משלו.

אייזנקוט. איך הוא לא למד מברקו?(צילום: יאיר שגיא)

מצד שני, מוזר שכדורגלן העבר לא השתמש בנימוק הכי מתבקש: השופטים לא היו צריכים להתערב בפרשת אזריה, כי זה מה שנקרא בתקנון - כדור ירוי.

ובדיון כל כך עקרוני, חייבים להתייחס למורשת הקרב של שני הלוחמים. רא"ל איזנקוט היה בין השאר מח"ט גולני, קמב"צ פיקוד צפון, מפקד אוגדת איו"ש וראש אגף המבצעים של צה"ל. הוא הכשיר דורות של לוחמים, הוביל כוחות במלחמת לבנון הראשונה והשנייה, לחם באינתיפאדות, פיקד על מבצעים נועזים, ואם להשתמש בסלנג שברקוביץ' מכיר, נלחם כמו גבר.

במי לחם איל? הנה, כך הוא בעצמו סיפר בעבר: "בצבא הייתי עובד רס"ר, מנקה חדרי שירותים בבסיס כורדני בחיפה. כל יום הייתי צריך להיאבק על כל אימון ומשחק. פעם לא נתנו לי לצאת לחצי גמר הגביע. התחננתי, בכיתי, בסוף ברחתי. המפקד הגיע למלון ורצה לקחת אותי לכלא. ברור שעליתי לשחק בסוף". ברור. הבא למלונך השכם להבריזו.

אזריה. הפרשה שלו הגיעה גם לעולם הספורט

באותה הזדמנות, איל גם סיפר על הקריירה הצבאית של אחיו ניר: "הוא היה ג'ובניק, אבל לפני כל יציאה לאימון היו מוציאים לו את המיץ. הוא אמר לצבא שהוא לא רוצה לשרת, והם שיחררו אותו בקלות". וזאב ברקוביץ', אביהם של שני המורעלים, סיכם: "נכון שהמצב הביטחוני גרוע ושכל חייל חשוב, אבל כל ספורטאי דואג לעצמו". כלומר, טוב למות בעד עצמנו, ושבעד ארצנו ימותו אחרים.

איזנקוט? ברקוביץ'? תחליטו אתם אחרי איזה שועל קרבות הייתם יוצאים למערכה. ואל תתפלאו אם איל יכנס בקרוב מסיבת עיתונאים ויודיע שבכוונתו להיות רמטכ"ל. על אפו ועל חמתו של אלי אוחנה.

תביעתו וטביעתו של יבזורי

דגן יבזורי הגשים חלום במכבי ת"א. הגארד שעבר להפועל חולון שיחק 4 שניות ביורוליג, וגם זה סוג של פיינל פור. בליגה המספרים היו טיפה פחות מביכים, אבל הייתה לו גם הופעה בלתי נשכחת בחמישייה הפותחת.

יבזורי(צילום: ראובן שוורץ)

זה קרה בנובמבר, כשמכבי ת"א שלחה חמישייה ישראלית לבית הדין לעבודה. גיא פניני, סילבן לנדסברג, יוגב אוחיון, גל מקל ויבזורי עתרו נגד החלטת מינהלת הליגה, המחייבת את הקבוצות לרשום בטופס שני צעירים לכל משחק ליגה. "יבזורי לא שיחק במרבית העונה, לא כי הוא לא שחקן טוב", הסבירה פרקליטת העותרים, "אלא כי לא היה מקום לרשום אותו".

בבית הדין השופטים לא דופקים חשבון לראשי מכבי ת"א ולשחקניה והתביעה נדחתה על הסף, אבל שם לפחות יבזורי הרגיש כמו כל הישראלים הכושלים בקבוצה. איך אמר ורמוט: המועדון הופך אותם למאולפים לדרישות המערכת, אחרת הם לא יהיו חלק ממנו.

הטור המלא מתפרסם היום במוסף הספורט של ידיעות אחרונות