לאמא אפשר לספר הכל?

אני זוכרת שישבתי עם בטן הריונית בקפיטריית גילמן של אוניברסיטת תל אביב. קצת לפני לידת בני בכורי. לפני 20 שנה. כל מה שרציתי מאז ומתמיד היה להיות אמא. אמא שלי זוכרת אותי בגיל 7 אומרת לה את זה.

בעודי מלטפת את בטני באותה הפעם הזכורה אצלי לשמצה - היא פנתה אליי. הריונית גם כן. שתינו בערך בחודש השמיני. חשבתי שזו הולכת להיות השיחה הקבועה בין שתי נשים הריוניות בשלב מתקדם. איזה שבוע? בן או בת? ילד ראשון? וטעיתי.

המשפט הראשון ששאלה אותי היה - "נו? מתי הסיוט אצלך נגמר?" כשגיחכתי כי חשבתי שזו דרכה הצינית לשאול מתי התאריך המשוער שלי ועניתי, היא ענתה בעצבים - "שיוציאו ממני כבר את המפלצת שגדלה לי בבטן. עוד לא נולדה ואני כבר שונאת אותה".

לטורים הקודמים של שני:

הגברים נרתמים: #גם_אני_מוטרד. מהמצב

על חושך, אור ותקיפות מיניות

"איך יכול להיות שזה כל מה שהוא קיבל?"

בוכריס, שקרים ווידאו-טייפ

אדוני המפכ"ל, יודע למה כ"כ מעט מתלוננות?

20 שנה אחרי ואני עדיין מזדעזעת מאמהות לא ראויות. מהורים לא ראויים. אלה שבמקום מהות "תפקידם" שהיא להגן, לשמור, לאהוב עד כלות, דווקא הם אלה שפוגעים בילדיהם.

והן יושבות אצלי במשרד. נפגעות תקיפה מינית. וההבדל בין כאלה שיש להן הורים ראויים - מכילים, מחבקים, מאמינים, מלווים, כאלה שאישרו את מהות ילדיהם בשלבים הראשונים של חייהם, לבין אלה ההפוכים - הוא עצום.

ההבדל בין בחורה צעירה פגועה מינית שמספרת לי על השיחות הארוכות עם אמא ואבא שמגיע איתה לתחנת המשטרה לבין בחורה צעירה שמספרת שאמא שלה לא האמינה לה או כעסה עליה או האשימה אותה לדעתי יכול לשמש בסיס למחקר קשה.

"ספרו לאמא. לאמא אפשר לספר הכל"

באחת ההרצאות שלי לפני כמה שבועות, המפקדת שעלתה לבמה להציג אותי דיברה בהקדמתה על הנושא. היא חתמה את דבריה במשפטים - "תספרו למישהו, לפחות למישהו אחד, זה חשוב כל-כך לספר. ספרו לאמא. לאמא אפשר לספר הכל".

"אמא שלה אמרה לה שהיא פיתתה את אחיה שאנס אותה במשך שנים מהיותה בת 8".

כשעליתי על הבמה עוד לפני שהצגתי את עצמי, חייכתי אליה והודיתי לה על כוונתה בדבריה, אך חייבת לתקן. כי לפעמים אמא היא הכתובת האחרונה. "אני אתן שתי דוגמאות", אמרתי. וכך התחלתי את הרצאתי בשתי דוגמאות קשות.

אני מלווה נפגעת תקיפות מיניות קשות וממושכות בילדותה על ידי אחיה. אמא שלה אמרה לה שהיא סקסית ופתיינית והיא פיתתה אותו. אמא שלה אמרה לה שהיא פיתתה את אחיה שאנס אותה במשך שנים מהיותה בת 8.

אני מלווה נפגעת תקיפות מיניות קשות בילדותה על ידי הדוד שלה. כשהיא סיפרה לאמא שלה, אמא שלה אמרה לה שהיא ילדה מקוללת ושהיא מצטערת על היום בו נולדה. וגם אמרה שאסור לה לספר כי אם היא תספר היא תהרוס את המשפחה. היא. תהרוס את המשפחה. לא הדוד שלה. היא. הילדונת בת ה-9.

הדממה בקהל היתה כל-כך חזקה.

יש משהו בסטטיסטיקה היבשה והקרה שאינו מחבר אף אחד לנושא. בדיוק כמו בכל תחום. עד שלא פורטים אותו למשמעותו הרגשית, האנושית, אי אפשר ממש להרגיש אותו. אחת משלוש. אחד משישה. פיהוקים. כמה אפשר לשמוע על הנושא בכלל. ונמאס כבר. ואלה עם תלונות השווא. וזה שהיה מפקד מוערך. והאשמות קורבן תומכות מחבלים מינית.

אמא קוראת לי שקרנית. פתיינית

זו שניסתה פעם לנשק את אמא שלה וזו סטרה לה ואמרה לה שלא תעז לגעת בה יותר. זו שהתחננה לאמא שלה שתאמין לה ואמא שלה צרחה לתוך ראשה את המילה שקרנית בקולי קולות שוב ושוב. אלה, רועדות כשהן מדברות איתי. רועדות ודומעות.

נשמות טהורות שרק רוצות חיבוק אמהי. והן מקבלות אותו ורעדות לתוכו ומרטיבות את חולצתי פעם אחר פעם. אמא לא מאמינה לי. אמא לא אוהבת אותי. אמא קוראת לי שקרנית. פתיינית. לאמא לא אכפת ממני. לאמא אכפת רק ממה שיחשבו. לאמא אכפת רק ממה שאומרים אחרים. לאמא אכפת רק מאמא.

הבור אצלן בנשמה הוא כזה שקשה מאד למלא. בור תהומי מאמא פוצעת לעומת אלה שתספרנה על האמהות שלהן בהערצה. אמא החברה הכי טובה. אמא יודעת הכל. אמא מחבקת ואוהבת. אמא מאמינה. מכילה. מלווה. לביאה. אלה מעבדות את הפגיעה המינית בהן קצת אחרת. ממקום מחוזק הרבה יותר. ממקום של "מגיע לי אחרת". ממקום של הרגשת ה"אני ראויה".

הידיעה האבסולוטית שאסור לפגוע בי מלווה אותן. כי אמא דאגה לכך שהן תדענה את זה מאז שהן ליטפו את הבטן ההריונית שלהן לפני לא מעט שנים.

לעבודה החשובה ביותר ביקום אין תנאי קבלה. אין רשיונות. אין פיקוח. ואין מה לעשות נגד הורים רעים. רק לחבק את ילדיהם ולהזכיר להם שוב ושוב שהם ראויים. להגנה, לשמירה, לאהבה ללא תנאים. ורק שילדינו תמיד יהיו בריאים ומאושרים.

• שני שטלריד, אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״ , ו״לא לבושה״ , היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.
  

• להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com .
  

• מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.