"אוגוסט": יצירה ספרותית קטנה ומרגשת
הנובלה האחרונה של כריסטה וולף מלווה נהג אוטובוס הנזכר באהבת נעוריו ממלחמת העולם השנייה. יצירה קצרה זו אינה מבריקה, אבל היא חמה ואנושית ומעוררת אהדה
הנובלה הקצרה הזו משופעת בחום אנושי. היא מספרת בגוף שלישי על גבר בשם אוגוסט, שבזמן ההווה של הסיפור, בתחילת שנות האלפיים, הוא נהג אוטובוס בשנות ה־60 המאוחרות לחייו, מעט לפני פרישה. בזמן ההווה הזה אנחנו מתלווים לאוגוסט המסיע תיירים גרמנים מפראג בחזרה לברלין.
הנסיעה, שכדרכן של נסיעות יש לה התחלה, אמצע וסוף, מעניקה לכריסטה וולף את המבנה הבסיסי של הנובלה שלה, כך שגם היא מתחילה ביציאה מפראג ומסתיימת בהגעה לברלין. אבל עיקרו של הספר אינו הנסיעה, וגם לא זמן ההווה של אוגוסט. עיקרו הם הזיכרונות שפוקדים אותו במהלך הנסיעה. בתום מלחמת העולם השנייה - שבה איבד את אמו בהפצצה של שיירת פליטים, ושאביו החייל הוכרז בה כנעדר - נאסף אוגוסט אל בית חולים מאולתר לחולי שחפת, לצד פליטים נוספים, חלקם הניכר ילדים יתומים, חלקם גוססים ממחלתם. שם פגש נערה בשם לילו - המוקד האמיתי של הנובלה.
כמו ב'הַדֶּבֶר' של קאמי, לילו נושאת על שכמה את תפקיד המלאך המיטיב בעולם טובע בייסורים שננטש על ידי אלוהים. היא מבקרת את חולי השחפת המידבקים ביותר, למרות איסור הצוות הרפואי, כדי לא להותירם בבדידות בשעת גסיסתם; מארגנת שירה בציבור להרמת המורל של היתומים; מסייעת בהקמת בית ספר לילדים האסופים; מאכילה את החולים הסרבנים; ואף מנתקת קשר עם מחזר צעיר בגלל שהשתתף ב"מבחן אומץ" פופולרי בבית החולים, שעיקרו נגיעה בחצות הלילה בארון מתים, מאלה שנצרכו תדיר בבית החולים. "זה היה מבחינתה חילול כבוד המת", מעיר אחד מיושבי המקום על לילו, שכבוד המתים והחיים היה יקר לה, בזמנים שבהם חיי אדם היו זולים ומזולזלים במיוחד.
בלי שהדבר ייאמר במפורש, ניתן להבין כי אוגוסט, למרות הסיטואציה הקשה שלתוכה נולד, למד מלילו על ערכם ויופיים של החיים, ועל החובה לשמור על כבודם של בני האדם. לאחר תקופה לא ארוכה בבית החולים אבדו לו קשריו איתה, אבל דמותה, שליוותה אותו לאורך כל חייו, איפשרה לו לחיות חיים מאושרים ושלווים של הסתפקות במועט.
אבל לכריסטה וולף - אחת הסופרות והאינטלקטואליות המזרח־גרמניות הבולטות, שנחשבת כמי שתרמה תרומה משמעותית לנפילת החומה ולאיחוד גרמניה (ספרה האוטוביוגרפי 'עיר המלאכים, או המעיל של ד"ר פרויד' תורגם לעברית לפני כשלוש שנים) - יש עוד כמה מטרות נוספות, מלבד הצגת דמות המופת של לילו. ראשית, לתת ביטוי לסבל הגרמני במלחמת העולם השנייה. קשה לפעמים לזכור, אבל היו גם לא מעט ילדים גרמנים שהתייתמו ונפגעו מאימי המלחמה. וגם מבוגרים גרמנים תמימים כאלה היו. מטרתה השנייה, צנועה יותר, היא לבטא דרך מסלול חייו של אוגוסט את ההתאוששות מהחורבן שהביאה המלחמה, את ההשתקמות של גרמניה ב־60 השנה שחלפו מתום המלחמה - כפי שמיטיבה להדגים שאננותם של התיירים הגרמנים שאוגוסט מוביל באוטובוס.
וישנה כמובן דמותו מעוררת האהדה של אוגוסט עצמו. את אישיותו שובת הלב ניתן להדגים באמצעות הרגע שבו החליט כי
הוא מעוניין להיות נהג; רגע יוצא דופן בחייו, בגלל אופיו הסבלני והמקבל עליו את הדין בדרך כלל: "הוא עדיין זוכר באיזה צירוף מקרים התמזל מזלו להחליף יום אחד עמית שחלה ולשמש במקומו עוזר נהג בחברת תובלה, וכמה מצאו חן בעיניו הנסיעות ברחבי הארץ. זו הייתה הפעם הראשונה שמשהו מצא חן בעיניו, את זה הוא לא שוכח. וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא רצה משהו. הוא רצה להיות נהג משאית. בפעם הראשונה לא המתין שאחרים יתוו את דרכו".
אוגוסט, כפי שאמרה עליו אשתו, אינו יומרני ואינו מבריק, אבל הוא "אדם הגון". "המשפט היחיד הזה שימר את כל שנות נישואיהם", מעיר המספר, והוא גם זה שמחבר את דמותו של אוגוסט אל הקוראים. כמו אוגוסט, גם הספרון הקצר הזה - יצירת הפרוזה האחרונה שפירסמה וולף לפני מותה ב־2011 - אינו מבריק, אבל הוא חם וסימפטי. יצירה הומניסטית על דמויות אנושיות, מעוררות אהדה, שצמחו על רקע העידן והמקום שבהם התחוללו הגילויים הבלתי אנושיים ביותר בהיסטוריה.
"אוגוסט" מאת כריסטה וולף, הוצאת ספרית פועלים
הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
