בוחרים צד

חשבתי שחשבתי על הכל. הייתי משוכנעת שאני יודעת כל מה שצריך על גירושים ושאני מגיעה מוכנה, הרי יש לי עורך דין טוב, משפחה מחבקת, חברים תומכים. אופס. חברים. מי היה מאמין שחלקם יגלו צד מכוער שכה היטיבו להסתיר כשהיינו בטיולי ג'יפים בשבתות, כשאכלנו ארוחות שבת מושחתות וכשקיטרנו אחד לשני על בני הזוג שלנו.

מה שלא סיפרו לי לפני שהתגרשתי, זה שאצטרך להתגרש גם מהחברים שלי. כלומר, חשבתי שהם חברים, אבל הם העדיפו לתפוס צד או להימלט כאילו חליתי במחלה מדבקת.

מפחדת (שם בדוי) נעלמה רק כשהליכי הגירושין נכנסו להילוך גבוה. בהתחלה היא חשבה שזו גחמה שתעבור, ניסתה להבין מה עובר עליי ושיכנעה אותי לא להתגרש כשהיא מדקלמת באוזניי את כל הסיבות שהיא סיפרה לעצמה כדי להישאר נשואה. "עזבי, אצל כולם זה ככה", אמרה מפחדת, "למה לפרק משפחה, אל תעשי את זה לילדים, למה נדמה לך שתמצאי מישהו יותר טוב?".

עוד טורים של גאיה קורן

כמה רחוק אפשר לברוח מעצמנו?

לא הכל מסובך

התגרשת? זה הזמן להמציא עצמך מחדש

התגרשת? כנראה את רוצה לגנוב לחברות את הבעל

כשקיבלתי את הגט לא שמעתי ממנה וכשהתקשרתי היא לא ענתה. כעבור כמה חודשים צלצל הנייד, מפחדת הייתה על הקו. "מה שלומך?", היא שאלה בקול רועד. 'בסדר, מה שלומך?' עניתי ברתיעה. "אחלה", היא ענתה בעליצות, "יש לי חברה שמכינה תכשיטים ממש יפים והיא רוצה שתעשי עליה כתבה, ממש כדאי לכן להיפגש". חשבתי שאני לא שומעת טוב. את יודעת שהתגרשנו? שאלתי אותה. "כן", ענתה מפחדת והרגשתי שהיא מתענה, סובלת ממש. "אז תפגשי אותה?".

היא לא הייתה היחידה שפחדה להיות איתי בקשר, אבל היא הייתה הראשונה שפקחה לי את העיניים. חברות נשואות התייחסו אליי כמו למחלה מדבקת, התרחקו ממני כדי שלא יצטרכו להביט במראה שמשקפת את הנישואים הגרועים שלהן ולקבל החלטות שלא בא להן לקבל. אחרות לא ידעו איך מגיבים במקרה כזה, ויש כאלה שלא התאים להן להתרועע עם 'גרושה'.

מסתבר שישנה סברה מטומטמת, שאם את גרושה כל מה שאת רוצה עכשיו זה לגנוב לחברות שלך את הבעל. אם את מחבקת אותו בהתלהבות – מה שתמיד עשיתם בלי שום בעיה – פתאום זה מקבל קונוטציה אחרת. פתאום החברה חושדת שאת חושקת בו או חמור מזה, שהוא מעוניין בך.

חלשה (שם בדוי), חברה שהייתה יוצאת איתי כשהייתי נשואה בלי שום בעיה, הסכימה להיפגש איתי רק לקפה בצהריים עד שנעלמה סופית. בדיעבד גיליתי שבעלה חשש שאם היא תצא איתי אני אדיח אותה לדרך רעה. היא התגרשה ממנו לפני שנתיים אחרי שגילתה שהוא בגד בה ללא הכרה. היא קצת פחות חלשה היום.

מי שלא נמצא לידך בשעות הקשות - לא ראוי לך

מזוג נשוי עם מלא חברים הפכתי לגרושה יחידה כמעט בלי חברים. רוב החברים שהיו לי בתחילת הקשר 'התפוטרו' לטובת חברים שבעלי הביא איתו, וכשהתגרשנו הם אוטומטית עברו לצד שלו או נעלמו לגמרי.

בחודשים הראשונים הייתי מרוסקת. לא היה לי למי לפנות, איפה להוציא את התסכול שלי על כך שנטשו אותי. נעלבתי עד עמקי נשמתי, נפגעתי מהקלות שבה ויתרו עליי, הגרון נחנק מדמעות, לא הצלחתי להבין איך בבת אחת הם כבר לא אוהבים אותי. שמרתי להם טינה הרבה זמן, עברתי לרחם עליהם, ואז גם זה עבר לי. הבנתי שיש אנשים שהם פשוט חלשים מדי, לא יודעים להתמודד, ונכון שזה מבאס אבל ההפסד כולו שלהם.

אנשים נעלמו כי שיקפתי להם אמת שהם לא היו מסוגלים לבלוע. כי הם היו חלשים מדי. כי הם העדיפו לא להתעמת עם בני הזוג שלהם או בעלי לשעבר. זה לא משנה. הם עשו לי טובה, כי מי שלא נמצא לידך בשעותייך הקשות אינו ראוי לידידות שלך. החברים שהיו לי בתקופת הנישואים ונשארו איתי גם אחריה, הם חברים שיישארו איתי לנצח, וילוו אותי גם כשאדהר בקלנועית למועדון החתול והגרב.

עם הזמן התחלתי להגדיל את מעגל החברות שלי. התחברתי עם רווקה צעירה שפגשתי כדי שיהיה לי עם מי לצאת בתשע בערב, כשחברותיי הנשואות כבר בטרנינג מהוה עם כתמי עגבניה. דרך חברתי החדשה הכרתי את החברות והחברים שלה, ודרכם פגשתי עוד חברים וחברות.

ככה נכנסו לחיי אנשים מרתקים שהרכיבו מעגלים מגוונים. פתאום היו לי חברות לבילויים (בחיים לא ידעתי שיש דבר כזה עד שהתגרשתי), חברות לשיחות נפש, חברות לשישי בצהריים, וכמובן בני זוג ומחזרים.

אחרי שאת מתגרשת ממי שחלק את יצועך בצורה קרובה ואינטימית, אין לך בעיה להתגרש מחברים שלא עושים לך טוב. ואכן, חלק מהחברים שצברתי לאחר גירושיי נמצאים כאן כדי להישאר וחלק יתפוגגו עם הזמן, כי אני מדייקת לעצמי את הסביבה שלי. התגרשתי כדי לעשות שינוי חיובי בחיים שלי ואני אצליח לעשות את זה רק כשאני מוקפת באנשים שרוצים את טובתי לא פחות משהם רוצים בטובתם.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לחיים טובים יותר, מנחת סדנאות, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר