באתי לקחת את מה ששייך לי / "נקודות משחק"
אחרי 2015 מושלמת בכל קנה מידה, נובאק ג'וקוביץ' סיים את 2016 בעמדה לא מוכרת מבחינתו - זו של המקום השני בעולם. בלי בוריס בקר בתא שלו ואחרי הניצחון על מארי בגמר בדוחא, אליפות אוסטרליה (שתצא לדרך בין ראשון לשני) היא הזדמנות נהדרת מבחינתו לשים את העצבים בצד ולהשיב את הסדר הישן על כנו
התוצאות המאכזבות מאז רגע האושר האחרון שלו בעונה החולפת (בתוספת לשמועות הטורדניות על התרחשויות לא ברורות מחוץ למגרש) באו לידי ביטוי במלוא עוצמתן בטורניר גמר הסבב בלונדון, עם התנהגות אימפולסיבית מדי אפילו ביחס לאמוציות המוכרות של ג'וקוביץ'. אחרי שהפסיד במערכה הראשונה לדומיניק תים (בתום שובר שוויון הפכפך) פרק את כל התסכול על כדור שחבט בעוצמה ליציע. כשנשאל על המקרה החריג במסיבת העיתונאים, הגיב בחיוך מבטל.
"אתם תמיד נטפלים לדברים האלה", אמר בעצבנות, "עובדה שלא מרחיקים אותי. יכולתי לפגוע במישהו? היה יכול גם לרדת שלג היום. לא ירד". רק בגמר טורניר דוחא האחרון נקלע שוב לסיטואציה דומה, כשכדור שחבט פגע בטעות באוהדת. בין לבין הגיעה גם הפרידה המתוקשרת ממאמנו בוריס בקר, שבתגובה לפוסט הדיפלומטי שג'וקוביץ' העלה לכבודו בפייסבוק שיגר לעברו ביקורת פומבית ולא מרומזת בכלל. "בחצי השנה האחרונה הוא לא בילה מספיק על מגרש האימונים", עקץ המנטור לשעבר, "והוא יודע את זה".
מעטים השחקנים שלא יסופקו מתפוקה מכובדת כל-כך של שבעה תארים ועשרה גמרים בשנה אחת, אבל ג'וקוביץ' שייך בדיוק לתת-הקבוצה הזאת - של אגדות טניס פוטנציאליות שלא יחבקו אליהן שורה תחתונה שמסתכמת במאזן של 2 מ-4 בטורנירי מייג'ור. גם הוא מאמין שהוא שווה יותר, בטח לאור הישגי העבר. והוא צודק.
לכן אם יש דבר שהמדורג שני בעולם עשה כנראה במהלך הפגרה האחרונה, אולי כחלק מההכנה המתבקשת לאליפות אוסטרליה, זה לנסות ולהשמיד לא מעט נקודות שחורות בוהקות בזיכרון מהעונה המפרכת שעברה עליו. או לפחות מהישורת האחרונה שלה, שבה הודח בדמעות מהטורניר האולימפי כבר בסיבוב הראשון ובגדול, ויותר מהכל, לא זכה באף גביע נוסף מעבר לשבעה שהספיק להניף עד יולי.
נסיגה בכל התחומים
צירוף של נסיבות הוביל לכך שג'וקוביץ' איבד את השלטון המלוכני שלו, נסיבות שקשורות גם ליציבות נדירה של היריב המרכזי הלא כל-כך חדש אנדי מארי (שזכה בחמישה תארים רצופים, בעזרת 24 ניצחונות רצופים, תוך פחות מחודשיים). אבל אחרי שהבהרנו כי ייתכן והדעיכה של ג'וקוביץ' לא מסתכמת בעניינים מקצועיים בלבד נדמה שזה בדיוק הזמן להכיר בדיוק בעניינים המקצועיים הללו. ויש כאלה, גם אם הם נסתרים מן העין לאור העובדה שעדיין מדובר בשחקן השני הכי טוב בעולם (בפער ניכר), כזה שרק לאחרונה (בדוחא) הוכיח ש: א. הוא עדיין רעב. ב. ההידרדרות שלו ב-2016 היא פחות הידרדרות, ויותר נסיגה קלה בהשוואה למתחרה שהגיע לשיאו.
אחת הסוגיות המרכזיות במקרה של ג'וקוביץ', ואחד מכלי הנשק המפורסמים ביותר שלו, היא מכת ההחזרה. ג'וקוביץ' פיתח עם השנים חוש מיוחד שעוזר לו להתמודד עם מכונות סרבים, לספק החזרות מעולות וכך להעביר את השליטה בנקודות אליו, גם אם הוא לא שולט בהן מלכתחילה. שלא במקרה, מדובר גם בטיקט ידוע של מארי. ב-2016 הסקוטי הצליח לשכלל אותו, לעשות קפיצת מדרגה רצינית באספקט הזה ובפעם הראשונה בקריירה גם לגלות בו עליונות על פני ה-מומחה למקצוע.
ב-2015 למשל ג'וקוביץ' הוביל את הסבב ביעילות מכת ההחזרה (RETURN RATING), עם מדד של 169.2. מארי דורג רביעי, עם 163.9. השנה המלך החדש זינק ל-172.2 במדד הזה ועקף את ג'וקוביץ', שאמנם השתפר ל-171.2 אבל נשאר מאחורי מארי גם בדירוג. בסופו של דבר, ייתכן מאוד שפער האיכות הקטן הזה משקף במשהו את הפער בין השניים בדירוג העולמי, הלא-גבוה לכשעצמו. ג'וקוביץ' אמנם נשאר יציב בפרמטר הזה עם 34 אחוזי זכייה במשחקונים בהם היריב מגיש – כמו בשנה שעברה - רק שהעונה גם מארי (37 אחוזים) וגם רפאל נדאל (41) הראו לו שיש מי שעושים את הדבר הזה טוב ממנו.
אבל הירידה בכושר של ג'וקוביץ' היא לא רק בהחזרות, אלא גם בצד השני של המטבע - ההגשות. ב-2015 למשל ג'וקוביץ' דורג שביעי בסבב ביעילות חבטות ההגשה, עם מדד של 294.3. השנה הוא כבר נפלט אל מחוץ לטופ 10 בסוגיה הזו, עם 282.3. בכל הקשור לאייסים, למשל, ג'וקוביץ' היה ב-2016 השחקן ה-63 (!) בטיבו בסבב, עם 3.8 חבטות פתיחה ללא מענה בלבד בממוצע למשחק. לעומת 2015 זו צניחה משמעותית, של 16 מקומות וכמעט שני אייסים למשחק.
ג'וקוביץ' אף פעם לא היה ממפציצי הסרבים המדופלמים בסבב, אבל ירידה כזאת היא עניין שקשה להתעלם ממנו ברמות הגבוהות באמת ובמיוחד ברגעי מפתח - בהם לכל סרב יכולה להיות משמעות מכרעת. בתרגום לנקודות פער האייסים הזה יכול להיות מה שימנע ממך לקחת משחקון קריטי, וזו עוד אינדיקציה מסוימת למה שכבר הרגשנו לא פעם השנה: ההתמודדות עם הלחץ המכביד כל-כך, אחד מסימני ההיכר המזוהים ביותר עם הקרחון הסרבי, הפכה למשימה קשה יותר עבורו. מחסור אפשרי באימונים, נגזרת של שחיקה מתמשכת וטבעית, עשוי להיות סיבה לכך.
על הראש של מארי
רק שעם כל הכבוד למסתורין סביב ג'וקוביץ' האדם או להגשות, ג'וקוביץ' הטניסאי צריך לתת את הדעת ב-2017 קודם כל למאצ'-אפ מול מארי, סוגיה שמקפלת בתוכה עניינים מקצועיים גרידא ומנטאליים כאחד. זה המפתח מבחינתו בדרך הלא ארוכה שמצפה לו בחזרה לפסגה (כרגע בין השניים מפרידות 780 נקודות), בעיקר אם יוצאים מהנחת עבודה הגיונית ומתבקשת שבגמר במלבורן השניים ייפגשו שוב.
בסוף העונה האחרונה המאצ'-אפ המדובר היה זה שמנע מג'וקוביץ' לסיים את העונה עם המקום הראשון ביד, ויש לעובדה הזאת היבט מוראלי קריטי לקראת הדו-קרב הקרוב ביניהם בגראנד-סלאם – הראשון אי פעם שבו מארי ידורג במקום הראשון. הניצחון של מארי בגמר בלונדון היה השלישי בלבד על "נולה" מאז גמר ווימבלדון 2013, ויחד עם זאת גם השני ב-2016. המשמעות היא שהן ב-2014 והן ב-2015 למארי היה רק ניצחון אחד בודד במסגרת היריבות הזאת - לעומת 10 הפסדים! זה יכול להצביע על התערערות מסוימת של ההגמוניה של מי שעד לא מזמן שלט בענף ביד רמה.
גם כאן יש לצד המנטאלי פקטור חשוב: אם בעבר ג'וקוביץ' היה מצליח לערער בקלות יחסית את קור הרוח של מארי וכך להיחלץ ממשברים אליהם הוא נקלע תוך-כדי משחקים, היום מארי
חזק מספיק מכל הבחינות כדי להוציא את ג'וקוביץ' בעצמו משיווי משקל. הגמר האחרון ביניהם בדוחא היה דוגמא מצוינת לקביעה הזאת: ג'וקוביץ' שמט ארבע נקודות משחק לפני שניצח, איבד עשתונות, חטף אזהרה מהשופט (שגם הוריד לו נקודה) וכמעט הפסיד שוב, אבל ידע להתעשת בזמן. בפעם האחרונה שג'וקוביץ' איבד את זה במעמד גדול, אגב, ליריב שלו קראו דווקא סטניסלאס ואוורינקה (בארצות הברית).
המאזן בין השניים במעמדי גראנד-סלאם הוא עדיין חד-משמעי לטובת ג'וקוביץ' (2:8), ויש לכך משמעות עצומה לקראת האליפות הנוכחית. רק במעמד הגמר במלבורן הם נפגשו לא פחות מארבע פעמים, סוג של נוהל כמעט קבוע. מארי הפסיד בכולן, כולל 3:0 בשנה שעברה ו-3:1 כואב למדי ב-2015, אחד מהמפגשים האמוציונליים והזכורים בין השניים. ג'וקוביץ' בונה על מסורת ההצלחות הזאת כדי להלום שוב בנמסיס החדש-ישן שלו בדרך חזרה למקום שנלקח ממנו בבליץ רק לאחרונה, כמעט בחטף. הוא יכול להיות שוב שלו, אם רק יחזור להיות נובאק ג'וקוביץ'.
לפנייה לכתב/ת 
