לסין יש הכי הרבה בתי קולנוע, אבל אין צופים

בית הקולנוע בעיר ז'ולו הסמוכה לבייג'ינג מציג את הסרטים האחרונים שיש לסין ולהוליווד להציע, אבל הוא עושה זאת מול כיסאות אדומים ריקים. כל כך מעט אנשים באים לצפות בסרטים כאן, שמנהלו של בית הקולנוע משכיר את האולמות לחברות העורכות תצוגות מכירה ולמורים למוזיקה.

סין עקפה את ארה"ב, וכעת יש בה יותר בתי קולנוע מבארצו של הדוד סם: במונחים אלה, כעת היא שוק הקולנוע הגדול בעולם, אבל הרחק מהערים הגדולות לא תדעו על כך.

הכיסאות ריקים. "משכירים אולמות כדי לשמור על איזון"(צילום: AP)

"לפעמים אנחנו משכירים את האולמות לאנשים שרוצים לערוך בהם ישיבות כי אנחנו רוצים להרוויח קצת כסף, וככה אנחנו יכולים לשמור על איזון", אומר וואנג. הוא מספק גם ערכות תופים לשיעורי מוזיקה לחובבים הנערכים במקום. לעתים שוכרות חברות את אולמות הבית כדי לקדם מוצרים כגון תוספי מזון ומוצרים אחרים.

למרות הביקוש הנמוך - עוד בתי קולנוע ייבנו. אולם בז'ולו(צילום: AP)

האולם לרגליך

ב-2013 היו בסין פחות מ-20 אלף אולמות קולנוע, אבל כעת יש לה כבר יותר אולמות משיש לארה"ב. בחודש יולי היו בארה"ב 40,759 מסכים באולמות סגורים ובמתחמי דרייב-אין. לפי לשכת הקולנוע הלאומית של סין, בסין היו ב-20 בדצמבר האחרון 40,917 אולמות קולנוע. כיוון שסין – עם 1.4 מיליארד בני אדם – היא המדינה המאוכלסת בעולם, לשוק הקולנוע שלה יש עוד הרבה מקום לצמוח, ורשתות בתי הקולנוע שולחות עוד ועוד זרועות לערים קטנות ולאזורים כפריים.

הכנסותיהם של בתי הקולנוע בסין עדיין קטנות בהרבה מאלה של בתי הקולנוע בארה"ב – ב-2015 הכניסו בסין 6.5 מיליארד דולר, לעומת 11 מיליארד דולר בצפון אמריקה – בכלל זה ההכנסות מפרסום בבתי הקולנוע. חשוב לזכור שבסין יש רק 23 מסכים לכל מיליון סינים, לעומת 125 מסכים לכל מיליון איש בארה"ב.

מבואת בית הקולנוע בז'ולו ריקה. "חייבים לפתוח, אין לדעת מתי יגיעו צופים"(צילום: AP)

האנליסט דיוויד הנקוק מעריך שבתוך חמש או עשר שנים יהיו בסין 57 מסכים לכל מיליון איש. "במדינה עדיין יש מעט מדי בתי קולנוע, ולא נראה שיש סיבה להפסיק לבנות בתי קולנוע איפה שאין כאלה", הוא אומר. פו יאלונג מחברת הייעוץ EntGroup אומר: "לוקח זמן להטמיע באנשים את ההרגל ללכת לקולנוע. זה עדיין שוק עם פוטנציאל פיתוח". בבייג'ינג, עיר שבה חיים 22 מיליון בני אדם, הוקמו ב-2016 יותר מ-100 בתי קולנוע חדשים, עלייה לעומת 70 ב-2015.

בית הקולנוע בז'ולו נפתח ב-2014. הוא מוקף בחנויות, בבנקים ובמסעדות הפועלים תחת בנייני דירות. בשעת אחר הצהריים של יום אחד לאחרונה מצאו שם כתבי סוכנות הידיעות AP זוג צופים שקנה שני כרטיסים שעלותם חמישה דולרים. הם נכנסו לצפות בסרט ההוליוודי "הסרבן" – והאולם כולו היה שלהם.

מבחר בינוני של סרטים. בקופת הכרטיסים(צילום: AP)

5 דולר לכרטיס: "אני עני מדי"

אחרי שנים של צמיחה אדירה בקופות הכרטיסים בסין חלה לאחרונה האטה בתחום הזה – ב-2016 הייתה הצמיחה 3.7% בלבד לעומת גידול שנתי של 48.7% ב-2015. בעקבות הנתונים האלה התחזית כעת היא שההכנסות מכרטיסים בסין יעברו את ההכנסות מהם בצפון אמריקה רק ב-2019 – ולא כבר השנה כפי שהעריכו בעבר. כוח הקנייה המוגבל והתחרות שמציבה הצפייה בסרטים ברשת פוגעים גם הם בהכנסות. גם המבחר הדי בינוני של סרטים פוגע, וכך גם מחירי הכרטיסים – המחירים עלו אחרי שכמה אתרי אינטרנט שמוכרים כרטיסים הפסיקו לתת הנחות.

במשך עשרות שנים אחרי עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון ב-1949 הוקרנו בבתי הקולנוע של ממשלת סין סרטי תעמולה בכיכובם של איכרים וחיילים. אפילו אחרי התחלת הרפורמות הכלכליות בשנות ה-80 וה-90 של המאה שעברה הייתה עלותו של כרטיס לסרטים סיניים ולסרטים זרים בקולנוע נמוכה מאוד – כשלושה סנט בלבד. כשסין נעשתה יותר ויותר לכלכלת שוק נסגרו בתי קולנוע ממשלתיים במקומות כמו ז'ולו ואנשים איבדו את ההרגל ללכת לבית הקולנוע. חברות כגון חברת הנדל"ן "וונדה גרופ", הבעלים של חברת בתי הקולנוע האמריקנית AMC, החלו מהפכת בתי קולנוע פרטיים בערים הגדולות.

השיא - בסופי שבוע: כמה עשרות מגיעים. בית הקולנוע בז'ולו(צילום: AP)

בית הקולנוע החדש בז'ולו נפתח לפני שנתיים, יותר מ-20 שנה אחרי שבית הקולנוע הממשלתי שם נסגר. ז'או יולינג, איכר בן 66 שהיה בעבר חובב קולנוע מושבע, מעולם לא ביקר בבית הקולנוע החדש אף שהוא שוכן במרחק קילומטר וחצי בלבד מכפרו. "זה לא שהמחיר של הכרטיס גבוה מדי – אני פשוט עני מדי", הוא מסביר. "אני תמיד נשאר בבית וצופה בטלוויזיה כי זה בחינם. לפני 30 שנה הייתי חובב כקולנוע ועד כמה שאני זוכר יכולתי להרשות לעצמי לצפות בסרט כמעט כל שבוע. אהבתי לצפות בסרטים שהציגו את חיי החקלאים או את סיפוריהם של אנשי הפריפריה".

וואנג אומר שמעטים ככל שיהיו, הצופים בבית הקולנוע של ז'ולו מתרבים. בית הקולנוע שלו פתוח כל יום מ-08:30 עד חצות. "אנחנו חייבים להציע סרטים ולהיות מוכנים, כי אנחנו לא יודעים מתי יגיע קהל. אנחנו חייבים להיות פתוחים כל היום – אסור לנו לתת לאנשים לראות דלתות נעולות".