דרבי בלי יצרים / טור
מכבי ת"א יצאה עם הנקודות, בהפועל ת"א התנחמו בכך שזה לא נגמר בהשפלה. צביקה נעים מסכם דרבי סולידי שרק דבר אחד בו היה חסר: יצריות
ככה נערכה הפועל ת"א למשחק הכי טעון שהיא מכירה: הדרבי. הכי שכונתי שיש. אחי, תקפיץ לפה את הירש, אני חופשי נותן לו דקות. בכיף. מה עם ההוא מהשכונה לידנו, אבו־זייד? תעשה לו טלפון. בטח, אני שם אותו בהרכב, הבנאדם חם לשחק. רגע, ומה עם אלטמן הקטן? עושה שבת בחיפה? תגיד לו יבוא בינתיים, ייתן 90 דקות ויילך. נו, אז לא התאמן, ביג דיל. למה, מה ששוינפלד עושה זה להתאמן?
עם הנתונים העגומים האלה הגיעו אוהדי הפועל ת"א לדרבי במצב רוח מעורב. מצד אחד, פאניקה שזה שוב ייגמר עם תבוסה, רק עוד יותר כואבת מהחמישייה הקודמת. מצד שני, האנדרדוג החבוט זה הרי המצב הנפשי האהוב עליהם. רק על האדים של הרחמים העצמיים ושל העולם כולו נגדנו אפשר להחזיק.
והפועל אכן החזיקה מעמד - שמונה דקות. אחרי הגול של קיארטנסון הייתה באוויר תחושה שתסריט המגה־תבוסה בדרך להתממש. אוהדי מכבי ת"א שאגו "עוד! עוד! עוד!" ואת הקצף שהיה להם בזווית הפה אפשר היה לראות מקצה הספסל האדום, עליו ישבו מבוהלים שמות כמו שי אליאס, רז שלמה ועדן הרשקוביץ.
אבל לשחקני מכבי ת"א לא היה שום קצף ושום להט יוצא דופן. עוד יום עבודה במשרד. 0:1 קטנטן במיוחד. מולם ניצב הרכב טלאים עם מאמן שהגיע לפני יומיים, ובמקום לדרוס התרכזה מכבי ת"א בהנעת
כדור נינוחה ולא מדי מאיימת. שימו את ערן זהבי אתמול במושבה - והוא משחיל שלושער.
בהפועל ניסו להכניס את עצמם למשחק עם אגרסיביות ופאולים מלוכלכים שנענו בקונטרה מלוכלכת מהצד הצהוב, אבל אחרי הכל, זה לא היה דרבי יצרי מדי. ואולי זה מה שהיה חסר אתמול, יצריות.
בצד הצהוב יצאו עם הנקודות, בצד האדום התנחמו בכך שזה לא נגמר בהשפלה, ושני הצדדים חזרו לשכונה בשלום.
לפנייה לכתב/ת 
