התפרצו לדלת פתוחה / בלוג ה-NBA

ה-NBA היא ליגה של סיפורים, אנחנו אוהבים לומר עם לחלוחית בעינינו. נושאים מבט נוגה אל עבר האליפות ההיסטורית של קליבלנד, סגירת המעגל המרגשת של דוויין ווייד בשיקגו ויחסי האב ובן האוטופיים של גרג פופוביץ' וטים דאנקן. בקיצור, אל כל הקלישאות הכי מעודכנות שיש לליגה הטובה והקיטשית בעולם להציע בתפריט שלה.

שזה בסדר גמור ואפילו מתבקש, כל עוד לא שוכחים שהלחם והחמאה של הליגה הזאת הם האנדרדוגים שלה: שחקנים שאף אחד לא לקח בחשבון ומצליחים לקנות לעצמם מעמד מהדלת האחורית. בחלק מהמקרים הם גם מצטיידים בחוזים משופרים. לרגל הגעתנו אל נקודת החצי של 2016/2017 בחרנו בחמשת המועמדים הבולטים לתואר פריצת חצי העונה ב-NBA, אלה שכנראה יאיימו על תואר הפריצה (או הרוקי) כשהעונה הזאת תיגמר.

כולם זוכרים את החסימה המהדהדת של מיילס טרנר על לברון ג'יימס, באחד המהלכים שהגדירו את עונת הרוקי הנפלאה שלו באינדיאנה. ככה זה, לפעמים מספרים לבדם לא מספיקים - נדרשים ציון דרך, תמונת ניצחון והוכחה אחת חותכת (רצוי גם ויזואלית) לכך שאתה שייך לרמה הזאת.

 

ברוגדון עם מייקל ביזלי. יש לו כבר טריפל דאבל (צילום: AP)

 כשהוא עולה מהספסל ברוגדון עושה בדיוק מה שמצפים ממנו ואפילו מעבר, בטח אם נזכרים בעובדה שהוא נלקח רק במקום ה-36 בדראפט האחרון. בכל עונה יהיה כנראה נציג בולט של הסיבוב השני, וברוגדון הוא הנציג של 2016/2017.

כרגע לא רק שהוא עושה את ההבדל עבור הבאקס (10.4 נקודות בניצחונות, 8.3 בהפסדים), אלא גם צולף מבחוץ בלי הכרה (43.5 אחוזים בממוצע) בזכות קליעה ייחודית ומפגין קור רוח מקפיא בקלאץ' - כמו למשל בשלשה שסידרה לבאקס ניצחון יוקרתי בסן אנטוניו. זה לא אומר שהוא לא יודע ללכת חזק לסל, להפעיל חברים חמים ובעיקר לקבל השראה מיאניס אנטטוקומפו. בינתיים נראה שההילה שהוא סופג ממנו עוזרת מאוד.

לפעמים בעולם העסקים, בטח הספורטיבי, כל מה שצריך זה רק לחכות לתזמון הנכון כדי לקבל את הקידום לו חיכית. דניס שרודר היה ראוי לשדרוג מקצועי עוד בעונה שעברה, אבל על משבצת הרכז הפותח של ההוקס היה ג'ף טיג. העמדה הייתה נעולה.

הקיץ טיג עזב לאינדיאנה ובאטלנטה החליטו ששרודר יכול להסתדר לבד, לכן אין טעם להנחית על אחד מהפרצופים המזוהים עם המותג עוד רכז איכותי. הוא יכול להיות כזה בעצמו. בינתיים ההחלטה הזאת מוכיחה את עצמה ומשתלמת לכל הנוגעים בדבר: שרודר, שפתח בחמישייה בכל 41 המשחקים עד כה, קולע 6.4 נקודות יותר למשחק (17.4 העונה), מוסר יותר, לוקח יותר ריבאונדים ובגדול, מחבק את הצ'אנס שהוענק לו בלי לשחרר לרגע. בלי להרפות.

מראה נוכחות בזמנים קריטיים. דניס שרודר(צילום: AFP)

שרודר קיבל באוקטובר האחרון חוזה ארוך טווח לארבע שנים תמורת 70 מיליון דולר, צעד שנראה עכשיו כבלתי נמנע כמעט. אחרי התגמול הכספי הוא מראה נוכחות בזמנים קריטיים (לראייה סל הניצחון שלו מול הניקס), לא מפחד ללכלך את הידיים (עיינו ערך הטראש-טוק עם אייזאה תומאס) ובגדול פשוט מצדיק את ההשקעה. העזיבה של קייל קורבר חידדה עוד יותר את העובדה שהקבוצה הנוכחית לגמרי שלו, במיוחד כשהוא מוביל אותה לתשעה ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים. אטלנטה נמצאת בימים אלה בשלבים מתקדמים של גיבוש זהות, שרודר מצא את שלו כבר בתחילת העונה.

שלוש קבוצות החליף שון קילפטריק ב-2015, אבל יותר נמוך מהמקום שבו מצא את עצמו במארס של אותה שנה הוא לא היה. באותו חודש שמו עלה לכותרות בארצות הברית בדיוק מהסיבות ששחקן מקצוען לא רוצה לעלות אליהן: מינסוטה, שהחתימה אותו על חוזה זמני לעשרה ימים, הגיעה למשחק במדיסון סקוור גארדן מול הניקס עם שבעה שחקנים כשירים. קילפטריק, מרוחק 20 דקות נסיעה מהאולם, קיבל טלפון בהול והצטרף. הוא אפילו רשם 10 דקות על הפרקט, החטיא זריקה אחת לשלוש, לקח ריבאונד ואפילו הספיק לאבד כדור.

היום מדובר כבר בשחקן NBA לגיטימי פלוס, בין הגיבורים המפתיעים של ברוקלין הנואשת כל-כך. עזבו את המספרים שלו (14.4 נקודות ו-4.3 ריבאונדים בממוצע), הם באמת לא העניין אצלו. הקאץ' זה ההקשר, מה שמסביב: אחרי תקופה קשה ומלאה בחוסר ודאות, אף אחד לא ראה את קילפטריק, כבר בן 27, מוצא את המשבצת שלו דווקא השנה. יצא שדווקא בה הוא שם איקס גדול על ההיסטוריה הבעייתית, והפך מקבץ של סימני שאלה לסימן קריאה באשר ליכולת שלו להישאר כאן לטווח ארוך.

הפך את הקריירה מסימן שאלה לסימן קריאה. שון קילפטריק(צילום: AFP)

המשחק שהכניס אותו לתודעה הגיע ב-122:127 על הקליפרס המצוינים. 38 נקודות (31 מתוכן מתחילת הרבע הרביעי ועד סוף ההארכה), 14 כדורים חוזרים, יכולות של סקורר עם פז"ם. מאז הגיעו עוד 15 פעמים שבהן קלע בספרות כפולות והיד עוד נטויה. פלייאוף לא ייצא מזה, אבל סיפור סינדרלה של אנדרדוג מובהק כבר יש.

רודי גובר תמיד היה אחד משחקני ההגנה המשובחים בליגה עתירה באתלטים, אבל רק העונה הוא ממצב את עצמו באופן סופי כחוסם הטוב ב-NBA (עם 2.6 גגות בממוצע למשחק). רודי גובר תמיד היה פועל שחור שעושה את הדברים חזק ונכון, אבל רק העונה הוא מרשה לעצמו להגיד בפה מלא, בלי להתנצל: "אני הביג-מן הטוב בליגה".

זו יכולה להישמע כמו הצהרה מופרכת שמקדימה את זמנה, אבל במבחן התוצאה לא בטוח עד כמה גובר טועה, אם בכלל. העבודה המאומצת בקיץ עם קווין סניידר השתלמה לו וליוטה, ועושה נעים בגב לכל מי שמאמין באסכולת הסנטר הדינמי שחותר למגע.

החוסם הטוב בליגה. רודי גובר(צילום: AP)

עמוק בתוך העונה הוא עדיין משנה זריקות בלי הרף (מדורג רביעי בליגה בהגנה על זריקות) ועדיין מבצע ביעילות כואבת פיק אנד רול (שלישי בליגה בחסימות שמובילות לסל), שואב קצת יותר ריבאונדים (12.5 לעומת 11 בעונה שעברה), ממעט לפספס מול שער ריק (קולע ב-66.2 אחוזים מהשדה – מקום שני בליגה) ולא נותן לאף אחד לקלוע עליו במאני טיים (רק הלילה מול פיניקס סיפק חסימה אדירה על הראש של מרקיז כריס במאני טיים).

אבל האספקטים החשובים האלה הם רק התיבול לנתוני השיא בדקות (33.4) בנקודות (12.4 לעומת 9.1 בעונה שעברה) ולשוס האמיתי – רמת הדיוק מקו העונשין, עקב האכילס המסורתי שלו. גובר סיפק בגזרה הזו קפיצה אדירה מ-56.9 אחוזים מזעזעים ל-65.6 סבירים ביחס לשחקן פנים. המסקנה: בגיל 24, בעונתו הרביעית ב-NBA, הקפיץ הצרפתי של יוטה יכול לחיות בשקט עם הקביעה הלא צנועה שלו לגבי עצמו.

אנחנו עוד לא באפריל, פילדלפיה היא עדיין קבוצה לא רלוונטית, אבל די ברור כבר מעכשיו שג'ואל אמביד הוא לגמרי האטרקציה הגדולה של העונה. לא רק כי הוא השחקן היחיד שיכול לקלוע סל חשוב במשחק חוץ ולהשתיק את האוהדים בהתרסה, לזנק על שותי הבירה בשורות הראשונות בניסיון להציל כדור נואש (ולקום כאילו כלום לא קרה) או סתם להחליק צ'אפחות בישבן עם דמרקוס קאזנס (בלי שזה ייראה קריפי) – אלא בעיקר בגלל שבלי בן סימונס, הוא היה ונשאר התקווה של הסיקסרס בתקופה שמוכיחה לה שטנקינג לא בהכרח מוביל להישגים.

שרון דוידוביץ' כבר הסביר לכם אתמול איך בלי היהלום הפצוע פילדלפיה היא אמביד ואמביד הוא פילדלפיה, לפחות בינתיים. הוא נקודת האור כי הוכיח שהוא יכול לעמוד במעטה של ציפיות, להתאושש מפציעה ולהצדיק את האופטימיות לגביו כמעט בכל לילה מחדש. הוא ההוכחה שצריך להאמין ב"תהליך" גם אם התהליך ארוך ורווי במכשולים, וגם אם הבקשה שלך מהכרוז להיקרא כך בהצגת השחקנים נענית בשלילה. גם כשהוא נפצע הוא יהיה שם כדי לקלוע את השלשה הקריטית בזמן הנכון, ולהזריק מנות הגונות של ווינריות לתוך ארגון שפוף עם DNA לוזרי ומסורת ארוכה של מפחי נפש.

הפך את פילדלפיה מבדיחה לא מצחיקה ללהיט. אמביד חוגג(צילום: AP)

אמביד הוא לא רק שחקן כדורסל עמוס בפוטנציאל ויכולות, אלא גם אייטם מהלך על שתיים, סיפור נפלא על שחקן צבעוני שעולה לכותרות בכל יומיים בגלל גימיקים בעוצמות משתנות ופשוט נהנה מתהליך הייצור שלהם. ככה זה כשאתה מריץ את עצמך לאולסטאר בקמפיין וירטואלי, מכריז שהקבוצה הלא הכי מוצלחת שלך יכולה להגיע לפלייאוף, עושה חיקויים של טריפל H מה-WWE על הפרקט ומחליף עקיצות הדדיות בטוויטר עם כוכבת פורנו. הריקושטים פשוט מגיעים מעצמם.

חוץ מזה, מתי חזיתם לאחרונה בסנטר שקולע בעונתו הראשונה בליגה 19.7 נקודות בממוצע למשחק ב-34.5 אחוזים מחוץ לקשת? בכזה שלא זקוק ליותר מ-30 דקות משחק כדי לקלוע לפחות 20 נקודות במשך תשעה משחקים ברציפות (שישה מהם נגמרו בניצחונות!), ובנוסף לכל זה מספק חסימה מפלצתית על מגדל בן 213 ס"מ כמו קודי זלר? ואם לחדד את השאלה: איזה שחקן גרף סופרלטיב לאחרונה "הוא יהיה הסנטר הטוב ב-NBA" מפצצת אגו מהלכת כמו קאזנס, שבעצמו מתיימר להיות כזה?