"המייסד": הסרט הראשון של עידן טראמפ
סיפורו של ריי קרוק, האיש שהפך את מקדונלד'ס לאימפריה כלכלית ובדרך ניצל אנשים, מסופר ב"המייסד" בצורה מיושנת ולא מטלטלת. גם העובדה שהסרט מציג את מקדונלד'ס כאילו הייתה דת לא ממש מפתיעה. אז אפשר להתנחם במייקל קיטון שמספק הופעה מיומנת. אבל רגע, איך כל זה קשור לטראמפ?
האמרה האמריקנית "בחורים נחמדים גומרים אחרונים" אינה נכונה רק למישור הרומנטי, אלא גם לעולם העסקי. ההצלחה של ריי קרוק, האיש שהפך את מקדונלד'ס לאימפריית נדל"ן והמבורגרים זולים, יכולה להיות מוצגת כסיפור הצלחה של יוזמה ונחישות קפיטליסטית, או לחילופין - כסיפור על נישול זדוני. "המייסד" ("The Founder"), סרטו של הבמאי ג'ון לי הנקוק ("הזדמנות שניה", "להציל את מר בנקס") מציג את סיפור הנישול אך מנסה לגרום לנו לחבב את המנשל. המעשים הנכלוליים אינם מוסתרים, אך הסרט חבר בקהילת הכנסייה הקפיטליסטית. אמנם בדרך להצלחה המשיחית יהיו כאלו שישלמו את המחיר, אך זו גזירה בלתי נמנעת. ואמרו אמן.
הסרט נפתח ב-1954, כשרוי קרוק, אז בן 52, נראה כמי שנידון לנוע עד סוף חייו בלימבו שבין בינוניות יזמית להצלחה החומקת ממנו. סוכן נודד של מכונות המאפשרות לערבל כמה מילקשייקים בו זמנית. רוב המקומות לא נזקקים ליכולות הערבול המתקדמות, ולכן קרוק מוכר בעצלתיים - פה מכונה, שם מכונה. כשמגיעה הזמנה למספר מכונות למזללת המבורגרים בסן ברנדינו בקליפורניה הוא כה מופתע, עד שהוא בטוח שהמזכירה עשתה טעות. לאחר שיחה עם אחד הבעלים מתברר שצריך להגדיל את ההזמנה לשמונה מכשירים. קרוק חייב לבדוק מה לעזאזל קורה שם.
דוכן ההמבורגרים של שני האחים הנחמדים מוריס המכונה "מאק" (ג'ון קרול לינץ') ודיק (ניק אופרמן) מקדונלד, מושתת על תכנון מבריק. דיק הוא המוח מאחורי האופרציה שהינדסה את תהליך הכנת הקציצות לכדי שלמות. כל פעולה של העובדים, כמו גם המרחב בו הם פועלים, תוכננו בקפידה כך שניתן להגיש המבורגרים איכותיים תוך שניות ספורות. התורים המשתרכים מחוץ לדוכן מעידים על פוטנציאל ההצלחה האדיר.
האחים, בתמימותם או בביטחון עצמי מופרז, עושים לקרוק סיור מודרך באופרציה. הם הגשימו בדוכן את חלומות הילדות, ומסתפקים בהצלחה הצנועה של הדוכן הבודד. בעבר היה להם ניסיון להתרחב, אך ללא יכולת להשליט את בקרת האיכות הקפדנית של דיק על כל הסניפים הם נסוגו חזרה לסניף בודד.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
בשונה מהמצוינות אליה שואפים האחים מקדונלד, קרוק מזהה הזדמנות גדולה להגשים את חלומות היזמות שלו - גם במחיר איכות. כשהוא ייכנס לשיתוף הפעולה עם האחים, הקונפליקט בין שתי תפיסות העולם יהיה במוקד העלילה, שכן חזון מעצמת ההמבורגרים המהירים והבינוניים אינו עולה בקנה אחד עם פס הייצור המוקפד של האחים מקדונלד. בסופו של דבר, תואר "המייסד" יהיה שייך לנציג תפיסת העולם שבהכרח תנצח.
גם במישור האישי חייו של קרוק מדשדשים. הוא נשוי לאתל הכבויה (לורה דרן בתפקיד כפוי טובה). הכניסה לעולם היזמות בקנה המידה הנרחב תביא עימה גם היכרות עם מסעדן, בחור נחמד בשם רולי (פטריק וילסון), ואשתו ג'ואן (לינה קרדליני) - אישה שאיתה קרוק יחלוק באופן מיידי הערכה לנחישות חסרת רחמים.
לעומת סרטים אלו, "המייסד" הוא סרט רטרו. התסריט של רוברט סיגל ("המתאבק" של דארן ארונובסקי, וסרט האנימציה על חילזון המרוצים "טורבו") לא רק עוסק בדורסנות קפיטליסטית של לפני 60 שנה, אלא גם עוסק בה באופן מיושן. ההתייחסות למעשיו של קרוק ביקורתית אך לא נשכנית, וממילא יש תחושה, גם אם מופרזת, שזוהר הקשתות המוזהבות של מקדונלנד'ס התעמעם בשנים האחרונות (רשת סאבווי עקפה אותם במספר הסניפים לפני כחמש שנים). זהו גם סרט רטרו בתחושה שאין בו אלמנט מטלטל באמת. ג'ון לי הנקוק, שמעולם לא היה יותר מבמאי בינוני, עושה סרט טלוויזיה לא רע - אבל לא הרבה יותר מזה.
"המייסד" נשען על הופעתו המיומנת של מייקל קיטון. שחקן שיודע לגלם נכלוליות מופתעת ונמרצות קדחתנית, ולעשות זאת בחן. יש לו תפקיד חשוב ביכולת להפוך את קרוק לדמות שנהיה לצידה גם כאשר ברור כי אנו צריכים לצדד יותר בדמויות הנפגעות ממעשיו.
בניית האימפריה של מקדונלד'ס מוצגת בסרט, באופן מודע ומכוון, בהקשרים של חזון דתי. האיקונוגרפיה הדתית של הקשתות המבטיחות בילוי מזין וזול לכל המשפחה, והמשיח הפועל בדרכים עקלקלות כדי להגשים חזון זה. ואפשר גם לבחון תקופות בקולנוע האמריקני בהתאם לזהות המנהיג בבית הלבן. במקרה זה נדמה כי אין מנוס מלקבוע כי לפנינו הסרט הראשון של עידן טראמפ.
