עוליאל: "החלום - להיות במקום ה-1 בעולם"
עדיין שואלים אותו לאן נעלם השיער. הפנטזיה היא זכייה בגראנד-סלאם. על בית הספר הוא ויתר לטובת הקריירה. נדאל הוא המודל לחיקוי, בגלל הלחימה. המשחק מגביע הדייויס עדיין מלווה אותו. וכן, הציפיות מלחיצות. מאוד. רגע לפני אליפות אוסטרליה הפתוחה לנוער, ישי עוליאל מסמן מטרות
את ישי עוליאל אנחנו פוגשים בישורת האחרונה של תקופת ההכנה המאומצת לקראת עונת הטניס החדשה ואליפות אוסטרליה לנוער, שתיפתח עבורו במפגש מול פרנצ'סקו פורטי בראשון. יומיים לפני הטיסה, העייפות ניכרת עליו. "בתקופה הזו היום שלי מורכב מאימון כושר, אימון טניס, ארוחת צהריים ואז עוד אימון כושר", הוא מסביר בפנים רציניות אחרי אימון שפתח את יום הולדתו ה-17, בלי לייחס חשיבות מיוחדת לתאריך. "בהכנה אנחנו עובדים הרבה יותר על הכושר".
איפה בית הספר נכנס לכל זה? או שהוא פשוט לא נכנס?
"החלום הוא להיות במקום ראשון בעולם. קשה מאוד לשלב בין שני הדברים, אז אני עושה מה שאני יכול. אני חושב שכל ילד שמשחק טניס ברמה הגבוהה לומד, אבל קשה מאוד ללמוד ולעשות טניס בו זמנית. זה או טניס או לימודים".
וישי עוליאל בחר, בחר בטניס. מהמקום ה-11 בעולם לנוער הוא מתחיל עוד שנה עם הר של ציפיות על כתפיים קטנות יחסית, אחרי שערך בכורה ביתית לעיני קהל נלהב במשחק ראווה בגביע הדייויס. מהאורנג' בול שבו זכה פעמיים בגילאי 12 ו-14 הודח כבר בסיבוב הראשון ("הרבה אנשים הגיעו לראות אותי"), אבל את טורניר הזוגות של הרולאן גארוס סיים עם גביע. בארצות הברית השיג ניצחון יוקרתי על המדורג שני בעולם, אחרי שלא הצליח להיכנס להגרלה הראשית בווימבלדון. רכבת ההרים המקצועית הזו הדגישה את המטען הרגשי שאיתו הוא נאלץ להתמודד, בגיל שבו מתמסרים בדרך-כלל לבגרויות בתיכון ואהבות ראשונות.
"יש הרבה, הרבה מאוד לחץ, אבל אני חושב שכל שחקן טניס צריך להתמודד עם הלחץ הזה ואני מתמודד איתו די טוב", הוא מעיד על עצמו. "הלחץ הזה צריך לגרום לי רק לשחק הרבה יותר טוב כי אני יודע שמצפים ממני, ושמה שאני לא אעשה כולם תומכים בי ואוהבים אותי. אני מקווה מאוד להמשיך להצליח וגם אם לא יהיה טוב, אני יודע שיעריכו את מה שאני אעשה. אם אצליח, אז כמובן שזה ישמח את כל המדינה".
מתי הבנת שמצפים ממך להרבה?
"אני פחות רוצה לדעת ממתי. אני רק רוצה לדעת שזה באמת ככה, ואז אקח את הלחץ הטוב למקום טוב שיאפשר לי לשחק הרבה יותר טוב ולהתקדם כדי להגיע לרמות הכי גבוהות שיש".
"אני לא ילד רגיל"
דווקא ביום ההולדת שלך חשוב לי לשאול אותך אם קורה שמדי פעם מתגנבות לראש מחשבות בין החבטות באימון של 'בשביל מה אני צריך את זה'.
"יש פעמים שזה קורה, אבל אני משתדל מאוד לא להכניס את האנרגיות השליליות למקום של האימון והתחרויות. אני לא ילד רגיל, אני עושה את מה שאני אוהב לעשות, לשחק טניס, ומאמין מאוד וחושב שהרבה ילדים היו רוצים להיות כמוני. הם חושבים שזה כיף, וזה באמת כיף, אבל מאוד קשה לעשות את הדברים האלה. מצד שני עוברים את זה ואם אני בעזרת השם אהיה שחקן, אז בסופו של דבר זה ישתלם לי".
מה כל החוויה הזאת דורשת ממך ברמה הכלכלית?
"אני מקבל הרבה מאוד עזרה מדייויד קופר ומהנבחרת שלו. הוא תומך בי בכל מה שצריך, מסביב, מבחוץ ומבפנים. עוזר לי לאכול, לישון, כל דבר שאני צריך הוא שם כדי לתת. אני מאוד שמח על כי זה לא מובן מאליו ושמח מאוד על הנבחרת שנוצרה, הוא נותן לכל אחד צ'אנס להוכיח לו ולעצמנו שאנחנו יכולים להגיע לרמות הכי גבוהות שיש. שמח שהוא נותן את ההזדמנויות האלה, כי הוא לא חייב כלום לאף אחד".
בוא נחזור אל 2016. תן לי את ה-רגע שלך בשנה הזאת.
"המשחק בגביע הדייויס. אני לא משחק בשביל עצמי אלא בשביל המדינה, זה היה משחק ראווה והרבה אנשים באו לראות אותי. אני רק בן 17, אז מבחינתי זו הגשמת חלום לראות שאוהבים אותי. הייתה התרגשות מדהימה, לא ידעתי מה זה לפני. רק ראיתי את דודי ואמיר משחקים. אני יודע שהם היו מאוד לחוצים, זה מה שהם סיפרו - שהם יותר לחוצים במשחקים כאלה מאשר במשחקים רגילים. לקחתי את זה למקום של משחק רגיל, ואז, כשעליתי לשחק, הבנתי מאיפה בא הלחץ. התרגשתי נורא מכל הקהל שבא לראות ועודד, אני חושב שזה גרם לי לשחק יותר טוב ממה שאני משחק בדרך-כלל".
ועוליאל כבר מסתכל קדימה, אל קפיצת המדרגה הבאה. הוא רק בן 17, זה נכון, אבל אי אפשר להתחמק מהפיל הקטן שבחדר ומהשאלה המסקרנת מה אין לו שיש בארגז הכלים לטניסאים המבוגרים ממנו.
"מבחינת טניס אני לא חושב שיש הרבה הבדלים", הוא מסביר. "אם אני אכה עם נובאק ג'וקוביץ' אני לא חושב שאני לא אעמוד איתו בקצב. ההבדלים הם בדברים הקטנים, שהוא יודע איך, מתי וכמה לעשות. בנקודות חשובות הוא יודע איפה לשים את הכדור, אם ללחוץ או להרפות, לשים את הסרב איפה שהוא רוצה ולהכות את ההגשה הראשונה טוב. זה עניין של הרבה מאוד ניסיון כמובן. אני חושב שבמהלך השנים זה יבוא ויצטבר אצלי, ככה שאני אהיה גם כמוהו".
מה אתה מרגיש ששיפרת אצלך?
"בתקופת ההכנה התקדמתי המון בהבנת משחק. הבנתי יותר מה אני צריך לעשות בין הנקודות ואחרי הנקודות. התחלתי להבין את המשחק יותר טוב ולנצל את המגרש יותר טוב, לבוא לוולי, לסגור את הנקודות. בתקופה הזו עבדתי נורא קשה על לעשות את הדברים האלה ביחד. יש ימים שהולך יותר ויש ימים שפחות. מקווה שזה יהיה רציף".
אתה מוכן עכשיו לעשר שנים של חיים סיזיפיים במלונות?
"מאה אחוז מוכן. זה קשה מאוד, אבל אמרתי כבר שזה מה שאני אוהב לעשות ואם לא הייתי אוהב את זה לא הייתי עושה את זה. זה המקצוע שלי וזה מה שאני צריך לעשות כדי להגיע לאן שאני רוצה, גם אם אני אוהב את זה וגם אם לא".
היה לך חלום לפני הטניס?
"כשהייתי קטן רציתי להירשם לחוג כדורסל. מול הבית שלי היה מגרש כדורסל ומגרש טניס. הייתי בן 5, אמרו שלא אוכל להתקבל לחוג כי אני עדיין קטן אז עברתי לטניס, ושם התחלתי. לא הייתה שאיפה כלשהי, שיחקתי בעיקר בשביל הכיף וכדי שלא אסתובב ברחוב ואהיה תקוע בבית. אחרי נסיעה כלשהי בגיל 10 הבנתי שאני די טוב בזה ושאני רוצה להמשיך".
מה החלום המקצועי?
"כל ילד היה רוצה לקחת גראנד-סלאם. אבל אני חושב שזה קשה מאוד, אז כרגע אני מתקדם לאט-לאט. יש לי הרבה שלבים לעבור ואני מקווה לעבור אותם כדי להגיע לרמה שאני רוצה להגיע אליה, שזה לקחת גראנד סלאם. יש עוד דרך ארוכה, אני צריך לעבוד ואני מקווה שאני אמשיך לעבוד כדי להגיע לאן שאני רוצה להגיע".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אני מאוד אוהב את איך שנדאל משחק, עם הלחימה שלו. הוא מודל לחיקוי לכולם, עם הקשיים והפציעות שהוא עובר. כל שנה הוא בא ונלחם על כל משחק ועל כל נקודה ועל כל משחקון, הוא רוצה להוכיח לכולם שהוא לא סיים את הקריירה. הוא רוצה לקחת עוד כמה גראנד סלאמים לפני שיפרוש. ג'וקוביץ' חזק בראש ולא נותן לאף אחד לשבור אותו. מארי הוא לוחם, כמו נדאל. אלה שחקנים ברמות הכי גבוהות שיש, ללמוד מהם דברים אפילו קטנים זה משהו שיכול לעזור הרבה".
אתה כבר מקבל תגובות מאנשים ברחוב, אני מניח.
"מקבל, אבל לא כל-כך הרבה. התגובה הכי מוזרה שקיבלתי: 'איפה השיער?'. אמרתי שהוא נעלם".
איפה אני אמצא אותך בעוד עשר שנים?
"מקווה מאוד שבטופ 10".
הרמות להנחתה
מה המדינה האהובה עליך?
"אוסטרליה".
מה המאכל האהוב עליך?
"קוסקוס".
מה הטורניר האהוב עליך?
"מונטה קרלו, עיר מדהימה".
שחקן שאתה חולם לשחק נגדו?
"רוג'ר פדרר".
רגע טניס שלא תשכח לעולם, משחק שנשאר בזיכרון?
"הניצחון של דל פוטרו על מארין צ'יליץ' בגמר גביע הדייויס".
אם לא היית טניסאי, מה כן היית?
"יושב בבית כל היום".
קבוצת כדורגל אהובה?
"בית"ר ירושלים, הייתי בכמה משחקים ביציעים הרגועים".
פורהנד או בקהנד?
"בקהנד".
אייס או הנחתה?
"אייס".
לפנייה לכתב/ת 
