רק בישראל
בליגה הם משחקים רק בשל החוק הרוסי, ביורוליג הם הפכו לנערי פוסטר. הישראלים של מכבי ת"א הגיעו לשפל חדש, ועוד בעונה שבה הזרים לא פוגעים. טל בורשטיין ומוטי דניאל מנסים להסביר את התופעה
החילוף המפורסם של גל מקל, 19 שניות אחרי שנכנס לפרקט בהפסד לאנאדולו אפס (86:77), הוא תמצית העונה של השחקנים הישראלים במכבי ת"א.
הסימפוזיון סביב הפרשייה, שכלל ציוץ ביקורתי של עומרי כספי נגד רמי הדר, שיחה של ההנהלה עם המאמן, וחצי התנצלות, אמנם הסתיים, אבל הספיחים עדיין כאן ויישארו עד סיום העונה. שימו לב לזמן הפרקט העגום של הישראלים במכבי ביורוליג העונה, כולל עם המאמן החדש איינארס בגאצקיס. ב־17 משחקים הם קיבלו רק 646 דקות מתוך 3,425.
כלומר, 19 אחוזים מהזמן ששיחקו הצהובים העונה באירופה. מדובר בעונה הגרועה ביותר של מכבי במילניום הנוכחי בהיבט הישראלי. עד עכשיו השיאנית הייתה 2009/10 של פיני גרשון. דייויד בלו קיבל אז את מרב הדקות (23.6), פניני שיחק 15 דקות, יניב גרין, רביב לימונד ודרק שארפ הסתפקו בשאריות (עשר דקות יחד). בעונה ההיא הקבוצה לפחות הגיעה להצלבה, הישג שנראה רחוק שנות אור מזו הנוכחית.
מוטי דניאל, מהסמלים הגדולים של מכבי בשנות ה־90, מתייחס לסוגיה: "זה המשך של מגמה שאנחנו רואים כמה שנים. המשקל הסגולי של הישראלים קטן מאוד. הצפייה בקבוצה, שהיא מרובה או מלאה בזרים, לא גורמת שמחה בלב".
"הזרים לא תמיד יותר טובים מהישראלים"
טל בורשטיין, שהיה חלק מרכזי בשושלת הצהובה בעשור הקודם, מוסיף: "זו סיטואציה לא פשוטה. הישראלים במכבי חייבים להיות דומיננטיים כי הם הגרעין ורצים שנים עם הקבוצה. אם זה לא בא לידי ביטוי בדקות משחק, אז שיִקרֶה בחדר ההלבשה".
אלון נעים (31), אוהד הקבוצה שמשפחתו מחזיקה בארבעה מנויים לשער 12 בהיכל כבר יותר מ-30 שנה, מציין: "חסר לי שאין אפילו ישראלי אחד מרכזי שמקבל דקות ונותן תפוקה, כמו שהיה עם בורשטיין ואפילו ליאור אליהו לתקופה מסוימת, או יוגב אוחיון בסדרת ההצלבה המפורסמת מול פנאתינייקוס לפני כמה שנים".
השאלה הגדולה היא מדוע זה קורה? איך יכול להיות שאחרי שנים בהן הקבוצה התבססה על שחקנים מקומיים טובים כמו נדב הנפלד, בורשטיין, כספי, אליהו ויותם הלפרין, מעמדם של הישראלים נמצא בירידה תלולה.
אחת הסיבות המרכזיות היא חוסר האמון של המאמן ביכולת שלהם באירופה. נאום "12 שחקני יורוליג" של דייויד פדרמן מתקיים הלכה למעשה בקבוצה הנוכחית עם שמונה זרים לצד חמישה ישראלים. יש שתי קבוצות למכבי ת"א – זו של היורוליג שבה המקומיים לא רואים פרקט, וזו של הליגה שבה בשל החוק הרוסי הם חייבים לשחק, ומנגד הזרים מקבלים פחות דקות, ומגיבים בהתאם עם חוסר מחויבות וחוסר חשק לשחק.
"בתקופתי לא הייתה הבחנה מובהקת בין ישראלים לזרים כמו שיש עכשיו", מספר דניאל. "חייבים לציין שהזרים הם רוב במכבי ת"א, וזה משפיע על חדר ההלבשה, האימונים, המשחקים והאווירה הכללית לטוב או לרע. ההתמודדות של השחקנים הישראלים במכבי ת"א הרבה יותר קשה מאשר ההתמודדות שאני חוויתי לפני 15-20 שנה".
בורשטיין חושב שמה שקורה עם הישראלים של מכבי הוא שיקוף של כל הליגה: "לצערי המצב של הישראלים בכל הקבוצות לא מזהיר, וחבל משום שבלא מעט מקרים הזרים לא טובים יותר מהישראלים. אפשר להגיד שהמעמד של השחקן הישראלי לא בשיאו".
תקרית מקל והדר בהיכל הציתה מחדש את סוגיית הזהות הישראלית בקרב האוהדים. אם עד עכשיו היא פחות או יותר עברה מתחת לפני השטח, המצב היום ברור לכולם, ויחד עם ההפסדים גם הנושא הזה צץ שוב. מספיק היה לשמוע את מחיאות הכפיים הסוערות של 11,000 הצופים לגל מקל במהלך הניצחון 92:93 על דרושפאקה, אחרי שקיבל מבגאצקיס חמש דקות לקראת סוף המחצית הראשונה, כדי להבין את התסכול ביציע.
ההתרסקות במעמדם של אוחיון ופניני
בתור מי ששיחק בקבוצה תשע עונות, דניאל מנסה להסביר איך הישראלים מרגישים באמת: "כשאתה יושב בצד על הספסל ארבעה משחקים ברציפות ולא משחק, לא נרשם בליגה מסיבה כזו או אחרת, או נכנס לשחק בגארבג'־טיים, באופן טבעי אתה לא מרגיש באמת מחובר לליבה המקצועית של הקבוצה. בראייה שלי זה משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. זו פגיעה במי אני כשחקן. לא יכול להיות שהם מרגישים טוב ושמחים להיות שם".
שווה להתייחס לפניני ולאוחיון, שני הסמלים הגדולים של הקבוצה בשנים האחרונות. הירידה בדקות שלהם לא החלה רק העונה, התהליך החל כבר לפני שנתיים. בעונת 2014/5 השניים שיחקו מעל 20 דקות בממוצע - אוחיון 25 ופניני 20.4 (אם כי בארבעה משחקים בלבד), בעונה שעברה אוחיון ירד ל־18.4 דקות, פניני ל־15.3, ואילו העונה הנוכחית מהווה שיא השפל מבחינת שניהם – 17.5 דקות לאוחיון ו־10.2 של פניני. בעונת 2014/15 קלע פניני 9.5 נקודות למשחק, העונה התרסק לממוצע של 1.8 נקודות – ירידה של 81 אחוז בתפוקה.
בורשטיין, שלקראת סיום הקריירה שלו חווה גם הוא תקופה לא פשוטה בה לא שיחק, משחזר: "בתקופתי זה אמנם לא היה בולט וגורף כמו עכשיו, אבל זה היה קיים. התמודדתי עם זה כמו ששחקן מקצוען מתמודד. התאמנתי חזק, חיכיתי להזדמנות, וגם דיברתי עם המאמן כדי להבין את מצבי. מודה שגם אני רציתי לשבור את הכלים כי רציתי לשחק. מצד שני, הישראלים חייבים להבין שהם נמצאים במערכת וצריך לכבד את ההחלטות של המאמן. מי שלא מסכים עם זה יכול לקום וללכת. זו לא דמוקרטיה".
לפנייה לכתב/ת 
