11 האגדות של הפועל באר-שבע
האלופה המכהנת היא הקבוצה החמה בליגת העל, אבל אף אחד לא ישכח לה את ימי הזוהר הנוספים בשנות ה-70. כעת, אבינעם פורת הגיע לעשות סדר ובחר את ה-11 הגדולים של המועדון בכל הזמנים. למי יש יותר נציגות: לכוכבי הסבנטיז או לחבורה של בכר? ואיזה זר השתחל להרכב הראשון?
40 שנה הפרידו בין שתי התקופות הגדולות ביותר של הפועל באר-שבע. באופן טבעי, יש המנסים לתהות מי הקבוצה הטובה יותר מבין השתיים? אצל מי מהן שיחקו ומשחקים הכדורגלנים האיכותיים יותר?
קשה להשוות, או במיוחד להוכיח מי הטובה, מפני שכל אחת שיחקה (ומשחקת) בדור אחר, ברמת מקצוענות אחרת, בניהול אחר ותחת תנאים שונים - אצטדיון וסרמיל העתיק מול טוטו טרנר המודרני.
גם אם בנבחרת 11 האגדות של כל הזמנים בהפועל באר-שבע, נכללים שבעה נציגים מדור שנות ה-70, הרי שההשוואה אינה מוחלטת. הסיבה: הצבנו פז"מ של שנתיים לפחות לשחקן בקבוצה (עונה אחת בלבד היא מעט מדי לייצר זהות במועדון). כך, נמנע מחלק משחקניו של ברק בכר, הנמצאים בקבוצה שנה וחצי, לזכות במקום בנבחרת (טוני ווקאמה, למשל, זכה כאן בקטגוריית השחקן הבא שסביר כי יצטרף לאגדות בתום העונה). בכר הוא היחיד שנכלל בנבחרים, בקטגוריית מאמן כל-הזמנים, משום שהספיק לצבור השפעה ברורה על התנהלות המועדון מבחינה מקצועית.
ועוד הערה: קל יותר לתאר כ"אגדות" שחקנים שכיכבו בעבר ואינם עומדים במבחן עכשווי, מאשר השחקנים הנוכחיים. הכלל הזה חל על שחקני כל הקבוצות. ובכל זאת, העובדה לפיה שישה מתוך השבעה היו באר-שבעים ממש, והשביעי רוני מוסקוביץ' הגיע מקיבוץ (גבעת-ברנר), מאדירה עוד יותר את חלקה של קבוצת שתי האליפויות, 1975 ו-1976.
שוער
רוני מוסקוביץ'
שוער שתי עונות האליפות הראשונות. היה נמוך, יחסית, לתפקיד השוער - אבל חיפה על כך בגמישות ייחודית ובלט בקריאת האירועים ברחבתו. בחלק משחקים, מוסקוביץ' היה בחזקת בלתי ניתן להכנעה, כמו בניצחון החוץ 0:1 בעונת האליפות הראשונה בקרית-חיים, מול הסגנית הפועל חיפה. אוהדי באר-שבע זוכרים אותו מתעופף לכדורים קשים בגשם השוטף ומהווה גורם עיקרי לתוצאה.
מוסקוביץ' הגיע מהפועל מרמורק בשנת 1972. השוער היציב הצליח לשמור על רשת נקיה במשך 608 דקות. אחיו הצעיר אביגדור מוסקוביץ', היה כדורסלן שהשתתף בהישג הגדול ביותר של נבחרת ישראל: סגנות אליפות אירופה באיטליה שנת 1979.
מגן ימני
אורי בנימין
אגדה של שנות ה-70. שיחק בליגה הבכירה רק שש שנים, לאחריהן נאלץ לפרוש בשל פציעה בגיל 26. עוד לפני כן, הספיק בנימין לחתום על מניות בשתי האליפויות הראשונות. בקריירה הקצרה הוא שיחק רק בהפועל באר-שבע, החל מקבוצת הנוער ודרך קבוצת הבוגרים החזקה, שבה ערך את בכורתו בגיל 20. בנימין היה מהיר בצורה יוצאת דופן.
בתקופתו, היה זה חידוש בישראל שהמגינים מהווה תוספת להתקפה. המאמן אמציה לבקוביץ' אחראי על "החידוש" (למרות שאלי פוקס, בעל טביעת העין, הסיטו קודם לכן לתפקידו), וכך נודעו אורי בנימין מאגף ימין ויעקב כהן משמאל, כמגינים התוקפים ביותר בליגה.
בלם
אלון בן-דור
כמו רוני מוסקוביץ', אלון בן-דור למד חינוך גופני אבל הרשים בווסרמיל ומילא תפקיד חשוב בצמד האליפויות הראשונות. שנת 1976 הייתה שנתו היפה של הבלם הגבוה, שלא השאיר ספק בכל הקשור לקרבות האוויר, אך נשאר חכם גם על הקרקע. בשנה הזו, בן-דור ערך הופעות בנבחרת ישראל במוקדמות אולימפיאדת מונטריאול, אשר כללו ניצחון ענק על נבחרת דרום-קוריאה בסיאול, 1:3, תחת שרביטו של דובידשוייצר. הוא נטל חלק בכל ארבעת המשחקים באולימפיאדה, שבה הגיעה הנבחרת עד לרבע הגמר. סיפרו עליו שבאחת המחלוקות עם חבריו, אמר: "אם תשמעו לי, נהיה אלופים". וכך היה.
בלם
אפרים דוידי
השחקן שייצג את הפועל באר-שבע בנבחרת הלאומית, יותר מכל אחד אחר - 32 פעמים. אמנם הוא לא השתתף באליפויות, אבל בתקופתו (תחילת שנות ה-80) הוא מילא תפקיד חשוב בארבע עונות בצמרת הגבוהה. בכולן, סיימה באר-שבע במקום השלישי. התואר היחיד של דוידי, היה זכיה בגביע ליליאן בשנת 1988. הוא זכה ב"קרב" על המקום ב-11 הגדולים על חשבונו של שלמה אילוז, גם הוא בלם עבר בנבחרת. ההתלהבות שלו גרפה את חבריו.
מגן שמאלי
יעקב כהן
כהן היה השחקן הראשון מהנגב שיצא לשחק באנגליה, בקבוצת ברייטון מהליגה הראשונה, אליה הגיע יחד עם מושיקו גריאני ממכבי נתניה. לאחר שארסנל הגישה הצעה לרכישתו ובאר-שבע סירבה, בחר כהן להיכנס להסגר, בו לא שיחק במשך שנה. הוא נחשב לשחקן איכותי, שידע לבלום ולצאת מיד להתקפות יחד עם אורי בנימין. סגנון משחקם של השניים היה מתכון שתרם רבות לאליפות. כהן רשם 19 הופעות בנבחרת ישראל. בשנת 1981 עבר למועדוני ת"א.
קשר אחורי
סתיו אלימלך
קפטן הקבוצה בזכייה היחידה בגביע המדינה של שנת 1997. בהתנהלות של סתיו, סרט הקפטן היה הרבה יותר מאשר ייצוגי. הוא היה קפטן ומנהיג, דוגמה לאחרים. אם אפשר לומר על שחקן שהשאיר את הנשמה על כר הדשא, זה היה סתיו אלימלך. שחקן אחראי מאין כמוהו ויציב מאוד. המאמן תמיד ידע מה יקבל ממנו. אלימלך שיחק במשך 18 שנים בהפועל באר-שבע, כשרק עונה אחת בשנת 1998 בבני-יהודה, קטעה את הרצף. הוא צבר 441 הופעות, בהן הבקיע עשרה שערים.
קשר אחורי ואמצע
ג'ון אוגו
מהזרים היותר טובים שנחתו בכדורגל הישראלי. הניגרי שיחגוג בקרוב 29, סוגר שנה שלישית בהפועל באר-שבע עם מניות בסגנות, אליפות וכפי שמסתמן - עוד אליפות. סלע ברכז המגרש, בולם מצויין, מפגין נוכחות, שחקן מנווט שגם הבקיע שמונה שערים ב-77 משחקים. לפני הגיעו ארצה, שיחק אוגו באלמריה הספרדית, לירייה ואקדימקה הפורטוגליות. אוגו נכנס להיסטוריה כשהציע נישואים לחברתו, שהפכה לאשתו, באצטדיון טרנר.
קשר התקפי
אליהו עופר
התלבטנו בין שניים - שני גיסים הנשואים לשתי אחיות, אליהו עופר ורפי אליהו. שניהם היו שותפים לצמד האליפויות הראשונות. "דבאש", לפני שהסב שמו לעופר, רשם את הופעותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 15, לאחר שהתגלה באחת השכונות. תוך זמן קצר הפך למנהיג הקבוצה בשנות ה-60 והכתיב את קצב המשחק של קבוצתו מעמדת הקשר. אברהם נומה הראה גם הוא יכולת נהדרת בקישור האליפויות הראשונות, אבל חסרו לו את המספרים של עופר. גם כך נומה נכנס להיכל התהילה
17 שנים שיחק עופר בליגה הבכירה, כולן בבאר-שבע. הוא היה בועט הפנדלים הקבוע ונודע גם כבעל הוצאות חוץ ארוכות טווח. כמאמן, עבד בהפועל באר-שבע ואחר-כך בבית"ר ירושלים. בהמשך, אימן במכבי שערים וחזר בית"ר ירושלים. קבוצתו האחרונה בליגת העל כמאמן הייתה, איך לא, הפועל באר-שבע.
מי מאוהדי באר-שבע שראה את אליהו עופר, רפי אליהו ואברהם נומה בפעולה ונזכר בהם, בוודאי פלט "וואו" (!!!) בפעם המי יודע כמה. וגם ראוי שהדור הצעיר יידע מי היו אלו שהקימו את המועדון המרגש, הפועל באר-שבע.
חלוץ
מאיר ברדה
עוד לפני אליניב ברדה, שחקן ושמו ברדה היה מכוכביה הגדולים של הפועל באר-שבע. מאיר ברדה, שהפך בהמשך לברד, קיבל בגיל 17 את ההזדמנות הראשונה מהמאמן יחיאל מור. הוא נחשב כבעל ראיית משחק פנומנלית בקנה מידה ישראלי, העביר כדורים מדויקים בטווחים של 40 מטרים ובעט בעוצמה רבה.
ברדה שיחק 344 פעמים במדי באר-שבע ורשם 80 שערי ליגה. הוא ערך 13 הופעות במדי נבחרת ישראל. אחד הסיפורים הקשורים במאיר ברד, היה בעונת 1969, כאשר באר-שבע ירדה ליגה עוד לפני המחזור האחרון. באותו המשחק היא אירחה את מכבי יפו, שנאבקה על חייה. ברד, שטען אחר-כך כי הוצעו לו סכומי כסף מצד אוהדי יפה כדי שלא יתאמץ, הבקיע צמד והוריד את יפו יחד עם באר-שבע.
חלוץ
שלום אביטן
שלום אביטן לא היה רק כדורגלן, הוא היה הצגה גדולה לטוב ולרע. מצד אחד, הרעיד רשתות, מצד שני היה "הפה הגדול" של תקופתו בשנות ה-70 וה-80. מאמנים פחדו להסתבך מול השחצנות שלו. אבל מעל לכל, אביטן הותיר חותם כמלך שערי הפועל באר-שבע בכל הזמנים, עם 102 גולים. הוא שיחק 251 משחקים בקבוצה.
אביטן שותף פעמיים בנבחרת האולימפית בהדרכת עמנואל שפר ב-1978: בראשון הבקיע את צמד בניצחון 0:2 על הולנד ובשני מול רומניה הוחלף לאחר שסירב לבצע את הוראות המאמן.
חלוץ
אליניב ברדה
אין ספק כי חזרתו של אליניב ברדה מגנק הבלגית בשנת 2013, הייתה אחת ההחלטות המשפיעות שאלונה ברקת לקחה בדרך לאליפות אחת, וסביר שגם השנייה בתום העונה הנוכחית. ברדה הגיע מגנק אחרי סיפור הצלחה גדול בשורותיה עם אליפות, גביע ובסך-הכל 58 שערים ב-169 משחקים. בבאר-שבע החדשה הוא הבקיע אמנם פחות (גם יחסית, 29 שערים ב-108 משחקים), אך הביא למועדון רוח של סביבה מנצחת, של ויינרים. גם כשיכולתו פחתה עקב פציעה, עדיין היה ועודו הקפטן האופטימלי.
נכון שאת הכסף הגדול הראשון עשה במכבי חיפה של שחר (עם שתי אליפויות) ואחר-כך בהפועל ת"א (שני גביעים), לפני שיצא לסיפור ההצלחה בבלגיה. הוא הבקיע בנבחרת ישראל 12 שערים ב-38 משחקים, אך בלט עוד יותר בזכות ההשקעה האין סופית. וווינר זה אופי, בנוסח אליניב ברדה.
על דלתות ההרכב
טוני ווקאמה
לווקאמה חסרה חצי עונה של פז"מ כדי להיכנס לנבחרת כל הזמנים. מקומו ברשימה הבאה שמור, בשל היותו שחקן קו עוצמתי ואיכותי מהבחינה הטכנית.
המאמן
אמציה לבקוביץ' וברק בכר
שני דורות ואליפויות בהפרש 40 שנה. אמציה יזכר כמי שעשה זאת ראשון עם צמד האליפויות בשנת 1975 ובשנת 1976. בכר השתמש בדיוק אופטימלי באמצעים שהעניקה לו ברקת בכדי לזכות באליפות נוספת.
בעלים
אלונה ברקת
בהתחלה היא נחשדה כקוריוז, אבל במהרה למדה את העסק והפכה את הפועל בית-שבע למועדון פורח ומצליח. וכשהדבר בא עם ערכים, אין שילוב נכון מזה.
הכתבה מוקדשת לזכרו של אחי, היסטוריון הספורט של באר-שבע, אריה רפפורט שהלך לעולמו השבוע. כמה הייתי רוצה להספיק לשאול ולקבל ממנו הבהרות נוספות ומדויקות על קבוצת שנות ה-70 שאותה סיקר.