הישראלי בסופר: 11 טיפוסים מגיבים לחוק השקיות

הישראלים העומדים עם עגלותיהם ודעותיהם בתור, במילא מאבדים את כבודם בהתקוטטויות עם הקופאית ועם זה שעומד לפניהם ("אדוני, זה תור של 10 מוצרים") וכעת גם נטלו מהם גם את מה שהיה עד כה רכושם: שקיות ניילון בחינם.

מטרת חוק השקיות, שמחייב גביית 10 אג' על שקיות ניילון בסופר, היא שמירה על איכות הסביבה, אך עם היכנסו לתוקף - הריאקציה בסניפים היתה מזהמת. הרוחות עדיין לא נרגעו, אבל זה נראה לנו זמן מתאים לסכם את תגובות הטיפוסים הישראלים השונים לחוק הזה, כפי שנשמעו במרכולים ונרשמו בטוקבקים ובווטסאפים ברחבי הארץ. 

החוק שקורע את העם. סופר טיפוס(איור: שי שבתאי)

הלא יוצאים פראיירים

בעלי הסופרמרקטים לא האמינו ש"החוק ישנה משהו" והזמינו קמצוץ סלים רב פעמיים, ככה לקישוט. מנהלים הסניפים התרברבו: "זה רק 10 אגורות, כולם ישלמו". הם טעו.

כעת הם ממהרים ומזיעים ומזמינים עוד ועוד מכולות של סלים רב פעמיים מסין, כי הלקוחות מעלימים אותם בבולמוס. רוב עם ישראל מוותר על שקיות ניילון! רוב עם ישראל עושה זאת מסיבה אחת ויחידה שכולכם יודעים מהי: אם הישראליות היתה שקיק תה – זה מה שהיה נשאר בו אחרי שהיה ממושכת במים חמים: תמצית של "לא לצאת פראייר".

רוב הישראלים, כך נראה, יעשו הכל כדי לא לשלם על שקית ניילון בסופר, כולל למלא את עגלת התינוק במצרכים ולקחת את הבייבי בידיים, העיקר שאני לא אהיה ההוא בתור שאשכרה מבקש מהקופאית שקית ניילון וכל העיניים נשואות אליו בתוכחה. מה פתאום שאקח שקית ניילון. היא עולה כסף עכשיו. לפראיירים.

אוגרי השקיות

הם אספו שקית לשקית חודשים רבים לפני שהחוק נכנס לתוקף. הם שמרו מלאים אדירים בארונות מרפסת השירות. הם יגיעו לסופר עם שקיות מכל הסופרים המתחרים, מסטימצקי, מסופר פארם, מפוקס ומהירקן ליד הסופר. הם יגיעו עם שקיות ניילון חדשות ומגוהצות ועם שקיות ניילון משומשות ומקומטות. הם יספרו לאט ובסבלנות מטבעות של 10 אגורות כדי לתת לקופאית סכום מדויק. הם - אוגרי השקיות.

שומרי איכות הסביבה

"זה מעולה. חוק מדהים. איזה יופי. מקסים. אני ממש בעד החוק הזה. מה רע? להפחית את הזיהום".

יש לך שקיות ניילון בעגלה.

"כן אלה לירקות. אין מה לעשות חייבים לסחוב את זה איכשהו".

לאוטו. שמזהם את הסביבה.

"את יודעת ששקיות ניילון לא מתכלות"?

מעניין. ראית פעם מלא מלא שקיות ניילון שעומדות להן באיזה מקום וסתם ככה לא מתכלות?

צוחקת.

בבית שלו אין פלסטיק?(איור: שי שבתאי)

הליברטריאנים

לקוח: "אין סל רב פעמי??? (סקנדל. תקראי למנהל. צעקות). את באמת מבקשת ממני לשלם על שקיות עכשיו? אני רוצה סל!".

קופאית: "יש לך ואוצ'ר שתקף ל-45 יום".

לקוח: "אני פה עכשיו, מה 45 יום. את מאלצת אותי לשלם על שקית ניילון??"

קופאית: "מצטערת.. זו שקית יותר טובה, עבה".

לקוח: "עזבי נו, לא משלם כלום, אני לוקח ביד וזהו. שקל אני לא נותן למדינה הזאת! כולם פה גנבים. ומתערבים. כולם! כל היום גובים וגונבים. נכנסים לכיס של האזרח וכל היום לוקחים ולוקחים. חנקו אותנו! שקל אני לא נותן למדינה. שקל"

קופאית מנסה לנחם: "זה לא שקל, זה עשר אגורות".

לקוח: "גם גרוש אני לא נותן למדינה".

קופאית (צעירה מאוד): "גרוש"?

חובבי הקונספירציות

"זה דווקא מוצר מאוד ממוחזר כי משתמשים בזה לחיתולים וכשקית זבל, אז למה דווקא לשקיות בסופר נטפלים?  כל הבית שלנו עשוי מפלסטיק, אז למה דווקא שקיות. סידרו את כולנו. ברור שהטייקונים עומדים מאחורי זה. הלוביסטים. הסופרמרקטים. הם חוסכים המון כסף על שקיות עכשיו. הנה יש פרסומות של חברות גדולות על הסלים הרב פעמיים. ידעתי! והעם מאמין שזה בשביל איכות הסביבה, איזו תמימות".

הקונספירטור בטוח שמישהו רב עוצמה עומד מאחורי החוק והוא וחבריו רבי האון מרוויחים ממנו ערימות של כסף, או כוח פוליטי. החבר שלו, שגם הוא חובב קונספירציות, מגיב לו בפייסבוק שהחוק הוא סתם כדור שלג שח"כים גלגלו מגבעה כדי לקבל תמונה בעיתון וזמן מסך והתפעלו ואולי קצת נבהלו מהתאוצה שהוא צבר. "וככה נראות כל ההחלטות במדינה ולכן היא נראית ככה", מסכם החבר. יתכן ששניהם צודקים.

X

צלמים: אלי סגל ואורי דוידוביץ

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

הציניקן

הציניקן מקשיב ללקוח שעומד לפניו בתור, ששואל את הקופאית איך זה הולך הקטע החדש הזה. היא מסבירה לו בעייפות והלקוח מהנהן: "נו טוב, זה עוזר לסביבה". בשלב הזה, הציניקן לא יכול להתאפק. הוא חש שזה בדיוק הזמן לפנק אותם ואת שאר עומדי התור, בפרץ של פסימיות סרקסטית, כי זה שלא קנינו באינטרנט ונתקענו בתור, זה לא מייאש מספיק.

"כן בטח, כולנו מצילים פה את כדור הארץ, כאן, בסניף הכי מלוכלך בגוש דן, עם העובדים הכי עניים", הוא נואם. "נמשיך להגן על הפלנטה ללא חת בעודנו יוצאים לכבישים הפקוקים, במכוניות הפרטיות שלנו, במדינה שאין בה תחבורה ציבורית נורמלית ובעולם בו מיליארדי סינים והודים ועוד כמה וכמה אמריקאים - הם אלה שקובעים בכלל אם תהיה איכות לסביבה ולא אזרחי ישראל הכבירה".

אחת שיודעת: "אבל גם באירופה זה ככה".

הציניקן: "כשנהיה אירופה בדברים אחרים – נדבר".

אחת שאכפת לה: "לא אכפת לך מאיכות הסביבה"?

הציניקן: "למה, לסביבה אכפת ממני? בחורף קר לי, בקיץ חם לי. הסביבה לא נעימה לי, אז לא, לא אכפת לי מהסביבה".

היודעים איך זה בחו"ל

בעלי התודעה המעמדית

תורך אוטוטו מגיע והקופאית קמה והלכה לקופה הראשית כדי לבדוק משהו ואין לדעת אם ומתי תשוב. בינתיים, בתור, מתנהלת שיחה על הנושא החם שברומו של עולם: שקיות.

האיש מאחורייך, עם הקול החזק, נואם: "את תראי מה יקרה פה. מעמדות באמצעות שקיות! עשירים ימנים יקנו שקיות, כי הם יכולים להרשות לעצמם והם יראו לכולם בתור שהם יכולים לקנות כמה שקיות ניילון שבא להם. זה יבדיל אותם מההמון.

"אם הם עשירים שמאלנים, הם יגיעו עם סלים רב פעמיים אופנתיים לסופר ויטיפו לכולם לשמור על הסביבה, רגע לפני שהם נכנסים ל-SUV שלהם, עליו הם יעמיסו את הסלים עמוסי הקינואה. נו, אלה שמיוצרים בבנגלדש על ידי ילדים, או בישראל, על ידי ישראלים שאין להם כסף לשקית ניילון בסופר.

"כל העמך ישתמשו בכמה סלים רב פעמיים, עד שיתבלו ויוכתמו בקוטג' וברסק עגבניות ואז הם אולי ישלמו ויקללו. ויש גם את האזרחים הוותיקים שתמיד יביאו שקיות ניילון מהבית או מהירקן ולא יתביישו בזה. כי פעם זו היתה גאווה להיות עני וסגפן. בקיצור, זה עוד מס של המדינה על עניים. מס רגרסיבי שפוגע במשפחות מרובות ילדים. זה הכל".

פעם זו לא היתה בושה להיות סגפן. שלא נאמר, קמצן(איור: שי שבתאי)

המשלמים

כוּלה 10 אגורות. אחלה שקיות, עכשיו הן עבות יותר. לא נקרעות.

מפיצי הממים

גם אתם קיבלתם או הפצתם בווטסאפ:

"נכון שצחקתם על רוסים כי שמרנו שקיות מתחת לכיור? מי צוחק עכשיו? אה?? מי?". "עכשיו ברמי לוי: קונים שקית מקבלים עוף מתנה". "התעוררתי עם שתי שקיות מתחת לעיניים, חסכתי 20 אגורות. אחלה בוקר אנשים".

הקופאיות

הם מציקים לה בכעס, הם שואלים אותה בעצבים, הם מתלקחים, הם זועמים, הם מתווכחים, הם ל-א מוכנים! בא לה לצרוח, הנה היא צורחת, אנשים בטוחים שהיא חוקקה את החוק הזה, הם רוצים לחנוק אותה. היא משתגעת: פתאום כל ערב, זה כמו יום רביעי בערב. פתאום כל בוקר, זה כמו שישי בבוקר. תורים איטיים וצעקות.

אנשים בטוחים שהיא חוקקה את החוק הזה(איור: שי שבתאי)

לקוח אמפתי מנחם אותה: "יש בלגן, אה"?

היא נאנחת: "כן, אבל מתי אין בארץ בלגן?"