"הגיבורים של בוסטון": אנושיות בצל טרור
"הגיבורים של בוסטון" מתאר את התקפת הטרור שנערכה בעיר במרתון של 2013. אף שלא מדובר ביצירת מופת, הסרט מצליח לא ליפול למלכודת הפטריוטיות ומעניק לכל דמות ממד אנושי - גם לזוג האחים הטרוריסטים וגם לשוטרים שתופסים אותם, משימה לא מובנת מאליה
אחרי מספר לא מבוטל של סרטים הוליוודיים שביקשו להתמודד, חזיתית ובעקיפין, עם הטראומה של פיגועי 11 בספטמבר, מגיע תורה של התקפת הטרור שנערכה בעיצומו של המרתון של בוסטון ב-15 באפריל 2013. "הגיבורים של בוסטון", תרגום עברי לאומי-הרואי הולם לסרט ששמו במקור הוא "Patriots Day", מתמקד באירועי אותו יום והימים שלאחריו על מנת לנסח את הנרטיב ההיסטורי האולטימטיבי.
על אף שמו, סרטו של פיטר ברג ("אסון בלב ים" שיצא מוקדם יותר השנה) משכיל שלא להפוך את הטרגדיה למפגן פטריוטי דביק. הוא מעניק פנים לשני האחים-הטרוריסטים ממוצא צ'צ'ני שהניחו מטעני חבלה לאורך מסלול הריצה, ומציע התבוננות באמריקה שהיא הסיוט של דונלד טראמפ: אמריקה של גיוון אתני, גזעי ודתי שבה משליטי הסדר והקורבנות הלבנים מייצגים פנטזיה של קירוב לבבות, אהבה וגאולה.
אף שהסרט מתהדר בדמות מרכזית, זו של שוטר בוסטוני (מארק וולברג, במה שהוא אולי תפקידו הטוב ביותר), הרי ש"הגיבורים של בוסטון" זונח אותו ממושכות. אחת הסצנות הטובות בסרט מתרחשת בכלל כאשר צמד המחבלים הנמלטים (תמו מליקידזה ואלכס וולף) חוטפים צעיר סיני במכוניתו. הדינמיקה הנפיצה שבין מהגרים, צ'צ'נים וסיני, היא ההיפך הגמור מהנטייה ההוליוודית להתמקד אך ורק בפעולתם של נציגי החוק הלבנים.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
"xXx: הילוך גבוה": חלטורה בינלאומית
"המייסד": הסרט הראשון של עידן טראמפ
"שתיקה": מסע הצלב המיותר של סקורסזה
"תיקון": קולנוע שהוא יצירת אמנות
סצנה מצוינת שבה נחקרת אשתו, אמריקנית שהתאסלמה (מליסה בנויסט), של אחד האחים הצ'צ'נים על ידי חוקרת משטרה שחורה בכיסוי ראש – מציבה עימות גזעי ופוליטי בצורה מקורית ועזה. העובדה ששני האחים-הטרוריסטים נדמים כפועלים ממניעים מבולבלים – הסרט מתעכב על שותפיו הסטלנים למגורי הסטודנטים באוניברסיטת מסצ'וסטס של האח הצעיר – מונעת בתבונה מהסרט מלהפוך להצהרה פוליטית דידקטית. גם השוטרים עצמם, להבדיל מהכותרת העברית הבומבסטית, אינם מוצגים כסמל של גבורה. למעשה, גיבורים הם בדיוק מה שאין בסרט הזה, שכן התסריט (שברג הוא אחד השותפים לכתיבתו) מעניק לכל דמות כאן ממד אנושי דווקא.
"הגיבורים של בוסטון" מתנהל במרווח שבין שני הסרטים הללו, שכל אחד מהם מבכר סגנון ונרטיב שונים בהתמודדות עם הטראומה. הסיפור שלו אינו רק ניצחון רוח האדם – נקודה המודגשת בדקות האחרונות שלו, בראיונות עם האנשים האמיתיים – אלא בעיצובה של מציאות עירונית ואנושית שאינה מתעלה, ומרודדת, לדרגת סמל לאומי. שחזור הפיגוע שכולל קרעי בשר ואיברים מדממים מבקש לעבד את האירוע הטראומטי מבלי להיות נצלני יתר על המידה (על אף תמונתו של שוטר הניצב ושומר דומם על גופתו המכוסה של ילד המוטלת ברחוב).
הבימוי הפונקציונלי, סצנות מפתח יעילות (אלה כוללות גם קרב לילי), העריכה המהודקת והמוזיקה הקצבית (של טרנט רזנור ואטיקוס רוס, זוכי האוסקר על "הרשת החברתית") אולי לא הופכים את "הגיבורים של בוסטון" לסרט חשוב. אבל זהו סרט שמצליח לעסוק בגבורה ופטריוטיות אמריקנית ולשמור על איפוק מכובד.
