אביו של אלאור אזריה בכה ופנה לשופטים: "צה"ל זרק את הבן שלי"
צ'רלי אזריה, אביו של החייל שהורשע בהריגת מחבל מנוטרל, עלה ראשון למסור עדות אופי על בנו בשלב הטיעונים לעונש. "אלאור ידע רק לתת, יש לו חברים מוסלמים". החייל עצמו יוכל לדבר בהמשך ללבם של השופטים, ואחר כך תציג התביעה את מתחם הענישה המבוקש
האב למען הבן: בבית הדין הצבאי בקריה בתל אביב החל היום (ג') שלב הטיעונים לעונשו של סמל אלאור אזריה, חייל צה"ל שהורשע בהריגת המחבל הפלסטיני עבד אל-פתאח א-שריף בחברון במרס בשנה שעברה. התובע, סגן-אלוף במיל' נדב וייסמן, נכנס לאולם לאולם הדיונים בליווי מאבטח, ובהמשך עלה צ'רלי אזריה, אביו של החייל, למסור עדות אופי על בנו, שהורשע גם בהתנהגות שאינה הולמת.
לדברי האב, "עלינו ארצה בשנת 1975 מצרפת, אבי לחם במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים, שחרר את פריז, השתתף בכיבוש נורמנדי וקיבל את עיטור האומץ והעוז על כך שלא השאיר את מפקדו פצוע בשטח. אחי הגדול שירת 30 שנה בקבע, אני 33 שנה חוקר במשטרה ברמלה ובלהב 433 ואח נוסף שלי בשב"ס. חינכתי את ילדיי לכבד כל אדם ללא קשר לצבע עורו או דתו. ברמלה כל שכניי המוסלמים מכבדים אותי ואנו אותם".
אחר כך עבר האב לדבר על אלאור: "כשמו כן הוא - מקרין אור בכל מקום שבו הוא נמצא. הוא היה ילד שמנמן אבל התעקש לשרת ביחידות קרביות. רץ בגשם כדי לשרת בקרבי, כדי להגן על המדינה. אלאור ידע רק לתת, יש לו חברים מוסלמים ונוצרים. אלאור יצא לקורס חובשים בגלל היותו מצטיין ולמרות שהיה חובש פלוגתי הוא עלה לשמור במקום חבריו על אף שלא היה צריך לעשות זאת. ראיתי שאלאור מאבד את שמחת חייו בשירותו כחובש פלוגתי. הבנתי שיש לו בעיה עם מפקדיו. אלאור אמר לי יומיים לפני התקרית: 'נהיה לי קשה יותר אבא, מוסיפים לי עוד ועוד משימות ובאים אליי בטענות'".
האב צ'רלי אמר עוד בעדותו: "היה מקרה שבו אלאור הושאר 12 שעות ללא אוכל ומים כששמר על מבוקש עצור. הביאו לו בסוף מנה בחמגשית והוא החליט לתת אותה למחבל העצור. אשתי ירדה למשקל 38 ק"ג מאז התקרית. קיבלתי שבץ מוחי ואיבדתי יכולת ללכת ולעמוד במשך שלושה חודשים. המשפחה שלנו קרסה. אחי, סנדקו של אלאור, לקה פעמיים בלבו במהלך הפרשה. אחת מבנותיי עצרה את לימודי הרפואה שלה כדי לסייע מהבית. 10 חודשים אף מפקד לא פנה אליי, זרקו את הילד.
"הגיעו אליי איומים שחמאס רוצה לחסל את אלאור, ולאחר הכרעת הדין קיבלנו איומים שרק הפלסטינים יגזרו את דינו ויהרגו אותו. לפני כמה ימים מצאתי כדור 5.56 בתא הדואר שלי. יש משפחה מאחוריי אלאור וכל הדלפה פוגעת ומסכנת אותנו. צה"ל זרק את בני. צה"ל לא מתייחס אלינו". אזריה אף פרץ בבכי ואמר: "העונש שקיבל אלאור מספיק ודי. 10 חודשים שאנו סובלים. כל מה שנתתי למדינה ירד לטמיון. זו התעללות נפשית ופיזית במשפחה. במעצר פתוח אין לו אבא ואין לו אימא".
בהמשך יתאפשר לחייל עצמו לעלות לדוכן ולומר את דברו. הוא יוכל לבקש הקלה בעונש, ולהתחשב בין היתר במצב בריאותם של הוריו, צ'רלי ואושרה.
התביעה צפויה לדרוש לגזור על אזריה בין שלוש לחמש שנות מאסר. בפרקליטות הצבאית החליטו כי הבעת חרטה ונטילת אחריות מצדו של אזריה תגרום להם לדרוש את הרף הנמוך בטווח הענישה שידרשו בדיון - קרי שלוש שנות מאסר בפועל. אם אזריה ימשיך להתבצר בעמדותיו, התביעה תציג פסקי דין קודמים על עבירת הריגה כדי לבסס את דרישתה לרף הענישה הגבוה מבחינתה - חמש שנות מאסר בפועל.
סנגוריו של אזריה טענו בתחילת הדיון כי ההליך זוהם מפני ש"מח"ט כפיר אל"מ גיא חזות נשמע מציע לאב צ'רלי עסקה שלפיה שרשרת הפיקוד של אזריה תגיע לדיון היום כדי להעיד לטובתו". השופטים ציינו בהקשר זה כי "שיחת המח"ט בוצעה אחרי הכרעת הדין". בהמשך הם אף איבדו סבלנות כלפי הסנגורים: "אין בבקשה שלכם להעיד את המח"ט תשתית ראייתית". השופט סגן-אלוף כרמל ווהבי אמר: "אתם באים לטובת הנאשם או באים לערוף ראשים?".
יואל לביא, ראש העיר רמלה שבה מתגורר אזריה, נמנה עם המעידים לטובתו של החייל. לפני הדיון אמר לביא במשדר המיוחד של אולפן ynet כי "באתי לתמוך היום גם בצה"ל, לא רק באלאור אזריה. אני חושב שצה"ל נמצא במצב מביך מאוד במהלך המשפט הזה, ונקלע למצבים שמבחינת הניסיון האישי שלי נתגלו פערים גדולים בין סגל הפיקוד הבכיר, כוונותיו, מטרותיו, לבין סגל הפיקוד הזוטר".
לביא אמר עוד כי "אני מאלה שמודאגים מאוד, זו פעם ראשונה שאני יוצא נגד צה"ל אחרי שירות ארוך, כולל פציעה במלחמת יום הכיפורים. צר לי, הצבא לא הכין את עצמו לאירוע הזה. היו צריכים במקום להעביר לבית דין של דיני ראיות להעביר את זה לבית דין משמעתי לאחר תחקיר מבצעי ולא לפניו. אלאור עצמו הוא נורמטיבי לאורך כל מסלול חייו. יש לו תעודת בגרות ובצבא הוא הצטיין. הוא עשה התקדמות והתפתחות אישית מרשימה, הוא נקלע למקרה די עצוב, הדיון המשפטי הזה גם הפך אותו לאומלל בחברה הישראלית".
סרן שלומי כהן, קצין הגנה מרחבית של חטמ"ר עציון ומפקדו לשעבר של אזריה, עלה גם כן להעיד וסיפר על הפיגוע באפרת לפני ארבעה חודשים. "הכוח שנשאר ביישוב כחלק מהסריקות בפיקוד מ"פ מילואים נרדם בג'יפ. המחבל נכנס בבוקר לג'יפ ודקר את המ"פ. המ"פ יצא ונאבק בו ואז הקשר יצא וירה כדור בראשו של המחבל. גילינו כעבור דקות שהמחבל בכלל היה פצוע קל ולא קשה ולא הרוג והוא השתולל באמבולנס. מחבל שנראה הרוג עם כדור בראש בסוף הסתבר כפצוע קל. עם מורכבות כזו אנו מתמודדים באיו"ש".
אתי אזריה, אחותו של אלאור, כתבה אמש בדף הפייסבוק שלה: "שנייה לפני שמתחילה ההצגה מחדש של מערכת שלמה נגד חייל אחד, הגיבור של כולנו. מערכת שלמה שהפקירה חייל שהתגייס כדי להגן ולשמור על המדינה שלנו, שהציל חיים וירה במחבל שבא לקחת חיים של יהודים! מערכת שלמה שהפקירה את משפחתי".
היא כתבה עוד: "איך זה הגיוני שמאפשרים למשפחתי לחיות בפחד ואיומים. אני שואלת האם איבדנו את זה? למה עושים הכול על מנת למוטט את משפחתי? כמעט 11 חודשים שאנחנו עוברים תקופה קשה וכואבת, ורק אלוהים יודע כמה שאני גאה באח המדהים הזה שלי. תמשיך להיות חזק ומדהים, אנחנו לא מוותרים עד שננצח ותצא לחופשי כמו פרפר".
בהכרעת הדין המהדהדת, שניתנה לפני שלושה שבועות, פירטה ראש הרכב השופטים אלוף-משנה מאיה הלר במשך כשעתיים וחצי את הסיבות שבגללן הוחלט להרשיע פה אחד את אזריה. השופטת מוטטה את קו ההגנה של סנגורי החייל וציינה כי "אין ספק שנורה כדור מטווח קצר, שאחר כך נקבע מותו (של המחבל) ושהוא לא נשא מטען. נשמעו טענות שזה היה כדי לנטרל, והוא מודע לכך שהירי הזה הורג בסבירות גבוהה".
השופטת ציינה עוד כי "דווקא לאור מעמדה המיוחד של המערכת הצבאית, נדרשת אכיפת יתר בכל הקשור לשמירה הקפדנית בריסון הכוח. רף האכיפה בעניינים הנוגעים בשימוש פסול – ראוי שיימצא במדרגה הגבוהה ביותר כדי להטמיע על המסר הכללי במערכת הצבאית כולה ובציבור הכללי. כיבוד זכויות אדם ושמירה על זכויות אדם טבועים ביסודותיה של מדינה דמוקרטית. הבנה זו היא מרכיב חשוב בייסודה של מדינת ישראל ובצביונו של צה"ל.
"במסגרת זו מחויבים חיילי צה"ל בהפעלת כוח, אסור שהיא תיעשה מעבר לנדרש ושתחטא לערכי צה"ל וטוהר הנשק. יוצא אפוא כי בעת שירה במחבל, הנאשם עשה שימוש בכוח מעבר לנדרש ועשה שימוש פסול. מעשיו של הנאשם נוגדים את ערכי צה"ל, ואינם מתיישבים עם התנהלות המצופה מחייל. כחובש, הוא היה הדרג הצבאי הרפואי הבכיר בזירה ולכן היה זה שעליו מוטל להכריע מי הפצוע הקשה ביותר בזירה".
לפנייה לכתב/ת 
