לרוץ עם לב שבור: אנה ארונוב מרפאה את עצמה בריצה
אנה ארונוב רק חיפשה דרך להחלים מהפרידה הכואבת (והמתוקשרת) והתחילה לרוץ. היום, הסיבה כבר לגמרי לא רלוונטית אבל החיבור לריצה עדיין חזק. עכשיו היא מספרת איך הפכה הריצה לחלק בלתי נפרד מהחיים החדשים שלה
עוד כתבות:
איך הזמר פאר טסי שומר על גזרה חטובה
"זו הסיבה שאני נמוכה": עדי ביטי לא ישנה
אני מתכוונת ללרוץ 50-60 קילומטרים בשבוע: לקום בקיץ ב- 5:30 בבוקר כי מתחיל להיות חום גיהנום כבר באזור 7, למדוד מהירות כל אימון ולהתבאס על כל שניה מיותרת, לא לעשות פן כמעט אף פעם בגלל האימונים - ולהחזיק מגירה שלמה של אריזות ג׳ל אנרגיה במקרר ליד הריבה והתרופות. זאת בחורה שרצה. בשביל להבין איך התחיל הרומן שלי עם ריצה ואיך ריצה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי, צריך לקפוץ מעט אחורה בזמן.
חיפשתי מה יעשה טוב לנפש הבוכה שלי
לפני 4-5 שנים היה לי בן זוג שאהב לרוץ. חוויתי איתו את הדרך שעבר: דרך של אימונים, הצלחות, אכזבות, זמנים, פציעות - כל מה שריצה כוללת. הייתי בת זוג נהדרת (מסתבר): אוהדת מספר אחת שמגיעה לכל מירוץ לצלם ולנגב זיעה, מבינה כל מספר ונתון, ומכירה כל מותג של שעוני ריצה וסוגים של מדרסים. אז, מתוך סקרנות והזדהות ניסיתי לרוץ גם.
קניתי נעלי ריצה, התאמנתי והגעתי לעשרה קילומטרים, אבל בינינו, לא נהניתי לרגע. כנראה עשיתי את זה בשבילו. ניסיתי להבין למה כל כך כיף לו וממה הוא כל כך נהנה ופשוט לא הצלחתי. ההחלטה לרוץ לא הגיעה מדחף פנימי. הבנתי שלא כל דבר שעושה לו טוב גורם גם לי אושר ועזבתי.
עבר זמן, נפרדנו והלב שלי נשבר. התחלתי לחפש דברים שיעשו טוב לנפש הבוכה שלי. מה לעזאזל יכול למלא את החור הענק הזה שנפער לי בלב? כך קרה ששוב בחרתי בריצה. אולי בתת מודע רציתי להצליח במשהו שהוא היה כל כך טוב בו וכל כך אהב. היום זה כבר לא משנה. העיקר ששוב יצאתי לרוץ.
.jpg "אז רצתי בשבילו, היום זה אחרת. אנה ארונוב (צילום: יח\"צ)")
הפעם לקחתי את זה לאט ובלי שום ציפייה. הפעם עשיתי את זה בשביל עצמי. רצתי עם חברה שלוש פעמים בשבוע, בקצב הכי נוח בעולם, שנוכל לדבר לנו בדרך וליהנות מנופי הפארק, הים, ורחובות תל אביב. רצנו תקופה עד שהגענו לחצי מרתון. סיימתי 21.1 קילומטרים בקצב סביר פלוס והלב שלי התחיל להחלים, הרבה הודות לשעות בהן הייתי עסוקה בנשימות, בשרירים תפוסים - ושעון ריצה חדש שלא נדלק לי בזינוק של אותו חצי מרתון תל אביב.
אני עדיין לא בטוחה אם עשיתי חצי מרתון מתוך רצון להוכיח לעצמי ולבחור ששבר את לבי שאני מסוגלת, אולי כי אז כבר באמת התחברתי לריצה, או אולי בגלל העובדה שאני בחורה תחרותית ואם אני מתחילה משהו, אני רוצה לעשות אותו הכי טוב שאפשר. היום הסיבה כבר לא רלוונטית. הבנתי שהחיבור שלי לריצה מתחיל להשתרש היטב. הריצה נכנסה חזק לחיי והחלטתי שאני רוצה לעשות עוד צעד קדימה: לחקור בעצמי את המקום שכה מושך אותי ולהמשיך לצלול לתוך העולם האינסופי הזה.
צפו באנה מדגימה את כישורי הריצה:
לפנייה לכתב/ת 
