הילד יושב בבית ולא עושה כלום? הניחו לו
נמאס לכם לראות את הילד בוהה בטלוויזיה או במחשב מהרגע שהוא חוזר מבית ספר? אפשר לעזור לו למצוא את האיזון הנכון וגם להבין שהפנאי שלו מועיל לא פחות מכל פעילות אחרת
ילדים מגבשים את תפיסת עולמם בחמש השנים הראשונות לחייהם. הם עושים זאת על פי מסקנות שגיבשו מהצפייה בהוריהם ומסביבתם עד לשלב זה. ולכן, הדבר הנכון לעשות הוא ללמד את חשיבות השיתוף בבית ובחברה כבר מגיל צעיר. הדבר נלמד מההורים דרך משחקים משותפים (פאזלים, מונופול ומשחקי חברה אחרים) או אפילו שיחות התעניינות על היום שהיה לכל אחד.
הפידבקים שיקבל הילד על השיתוף ותחושת ה"ביחד" שהוא חווה עם המטפל העיקרי מלמדים אותו על רגשות ורצון הזולת. רוב הסיכויים שילד זה בהמשך יעדיף פחות את הניתוק דרך הצפייה בטלוויזיה ובמחשב ויעדיף יותר פעולה שיתופית וחברתית, אפילו על ידי עזרה בבית כגון עזרה בקיפול כביסה, הדחת כלים וכו'. הקרבה המשפחתית תורמת לילד בתחושה שהוא נחוץ ותורם בבית וכמובן, חלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי .
מה כדאי לעשות כשהילד כבר עבר את שלב הגיבוש העצמי, לא חווה שיתופיות בבית ועדיין נרצה שיתנתק מהמסכים? כלים להתמודדות:
1. לשחרר
כאשר מנסים להעביר ערך בכפייה זה יהפוך מהר מאוד למרדנות. כשיש מאבק ממושך בין ההורה לילד על אותו הנושא, הילד יודע שהוא שולט בהורה מכיוון שהוא גורם לו כל פעם לאותה תגובת כעס, על כן, הדרך הנכונה היא קודם כל להוריד ביקורת.
2. לתת מסרים חדשים
המסרים שילד מקבל על עצמו בבית וההתנהלות השיתופית הם אלה שיקבעו את תפיסות העולם שלו ואת הדרכים שבהן יתנהל. במקרה שלא עשינו זאת ואנחנו רוצים לבצע שינוי ולשדר מסרים חדשים הדבר אפשרי אפילו שקשה יותר. מומלץ לחלק מחמאות על עזרה שהוא נותן בבית ולשתף אותו בהערכה ובגאווה שלנו בו בתחומים אחרים. ההתמקדות בדברים הטובים ולא הדברים שמפריעים לנו, יגרמו לו במשך הזמן לרצות להמשיך את גאוותנו בו ולמעט בדברים שמפריעים לנו.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
3. לעודד שיח עם הילד ולא אל הילד
אנחנו לא מצווים על הילד דברים, אלא משוחחים עמו על הדברים .ישנו שיח הדדי, מהסיבה שכולם שווים במשפחה וישנה הבנה שלילד יש רצונות והעדפות משלו ואנחנו מכבדים אותו. כך ההורה הופך להיות מנהיג דמוקרטי.
4. להימנע מהתניות
הרבה הורים מתנים את המסכים במשהו, למשל -"אם תסיים את השיעורים תוכל לצפות בטלוויזיה". גישה זו יוצרת מצב שהטלוויזיה מצטיירת כמשהו רצוי ומאתגר, סוג של פרס, אז בוודאי שהילד ירצה את זה יותר.
5. לתת דוגמה אישית
אם אתם רוצים שילדיכם ירצה לבלות את זמנו אתכם או בכל פעילת אחרת מלבד צפייה במסכים, חשוב לתת לו דוגמה אישית בכך שגם אתם תעדיפו משהו אחר על פני הטלוויזיה.זה לא נראה טוב שאתם מבקרים משהו שאתם בעצמכם עושים.
6. להציע אלטרנטיבות אחרות
ניתן להגיד מה דעתכם על הצפייה במסכים בקצרה ולהציע אלטרנטיבות מעניינות אחרות.
7. לקבוע זמנים שבהם נמנעים ממסכים
צמצום שעות המסכים על ידי זמנים מסוימים שאסור לצפות (למשל בארוחת בערב, לפני השינה וכו').
"רוצה ליהנות? תשקיע"
בעבר הלא כל כך רחוק , ילד קטן שהיה משחק בעצם עשה את מה שהוא אמור לעשות - להיות ילד וליהנות. היום זה נראה להרבה הורים בזבוז זמן, הרי בזמן הזה הילד יכול לקבל ידע שיתרום לו הרבה יותר לעתיד (שיעורי אנגלית , קריאת ספרים וכו'). הורים משקיעים המון בילדיהם בכדי שהעתיד ינבא תוצאות טובות יותר עבורם. כדי שהילד ישתף פעולה ההורים מתנים את ההנאות בכך שרק לאחר המטלות ניתן יהיה להתפנות לתחומי הפנאי של הילד.
הכיף שהילד חווה בפנאי שלו הופך לפרס עבור העבודה שעמל עליה לפני. הילד מקבל מכך מסר שעבודה זה משהו שעושים בחיים כי "צריך" ולא כי "רוצים". מחשבה מטרידה זו תקשה על החושב אותה להגשים את עצמו בהמשך חייו, כי תמיד ירגיש שהוא עובד להישרדותו וכך העבודה הופכת לעונש.
כאשר הילד "זכה" ונהנה מהפנאי שלו, ההורה כבר מחכה לתפוקה מסוימת. הוא מחפש תוצר מההנאה שכבר קיימת אצל הילד - "הילדה שלי רוקדת כבר הרבה שנים, היא הרקדנית הכי טובה בשכבה", "היא תצטרך להתאמן כל יום כמה שעות כדי להיות טובה יותר". למה היא צריכה להיות הכי טובה בשכבה? ממתי ההנאות הקטנות שלנו עם עצמנו הפכו למדידות?
אולי יעניין אותך גם:
- גירל פאוור: אמא ובנותיה מתלבשות זהה ומצטלמות
- השיטה שעזרה לתלמידים להתגבר על הפחד מחיסונים
האם ילד שצופה במסכים אחרי בית הספר הוא עצלן?
התשובה היא לא. הילד חזר מלמידה של שעות רבות בבית הספר. מדובר על מספיק זמן בכדי לתרגל שותפות, מחויבות, אחריות, חשיבה לטווח ארוך והתמודדות עם קושי. הוא מגיע הביתה עם כל הפיתויים הקיימים, מה שמתנגש עם הקושי לחזור על מה שנלמד בכיתה. בזמן שהילד מניח את הראש ולא מתעסק בדבר מלבד מה שליבו חפץ, הוא נותן מקום לגיבוש הזהות העצמית שלו להיווצר.
עד גיל עשר לילד יש קווי אופי שעל פיהם הוא מתנהג. בגיל ההתבגרות הילד עובר עוד שלב של נפרדות ואז הוא מתחיל לבדוק אם אכן האופי הקיים משרת אותו או לא. כאשר הוא בפנאי שלו, הוא בודק את תפיסת העולם שלו ו"מנער" את עצמו מהמון תפיסות מהעבר, על מנת לבדוק אם היא שלו או של הוריו, וכך הוא בוחר לעצמו בסופו של דבר מיהו.
גיבוש הזהות שלנו לא נוצר בבית הספר, אלא מעצמנו, דרכנו: מה אני אוהב? מה אני רוצה? מה טוב לי? מה נעים לי? דרך המקומות שמעניינים את הילד, הוא מפתח את הכישורים שיעזרו לו בעתיד. וזה קורה עם הזמן, לאט לאט, בזמן שהילד בהתייחדות אישית עם עצמו, בדיוק ברגעים שההורה יוצא מדעתו.
הכותבת היא M.A, יועצת משפחתית ומנחת הורים, בוגרת מכון אדלר
מאיזה גיל לאפשר לילדים לצפות בטלוויזיה? צפו בבייבי טוק:
