הרגע שהחלטתי להפריד את התאומות שלי בגני הילדים

ביום ראשון הקרוב (29 בינואר) תחל ההרשמה למסגרות החינוכיות לשנת הלימודים הבאה לגני הילדים העירוניים ולבתי הספר. בדיוק לפני שנה ניצבתי בפני הדילמה האם להפריד בין בנותיי התאומות ולשלוח כל אחת מהן לגן אחר.

אז אהלן, למי שלא יודע, אני תרי (כן ב-ת') אם יחידנית לתאומות בנות חמש וחצי. ניהלתי עם עצמי דיאלוג בלתי נגמר לגבי היתרונות והחסרונות שבהפרדתן בגנים. כמו כל החלטה חשובה שאני לוקחת, גם כאן היא התקבלה ממש ברגע האחרון, ביום בו רשמתי אותן בחששות לגנים נפרדים.

אלה וגאיה(צילום: אלבום פרטי)

נושא שאלת ההפרדה התחיל אצלי הרבה הרבה קודם. איך לומר במדויק, מהרגע שהבנתי שאני בהריון עם תאומות. זה היה כל כך חזק, עד כדי כך, שכמעט לא השתמשתי במילה תאומות לגבי ההריון שלי וגם בהמשך. היה לי חשוב להגיד תמיד שיש לי שתי בנות. ביקשתי מכולם סביבי לא להתייחס אליהן כאל "התאומות" של תרי, אלא כבנות של תרי, אבל בשנה האחרונה זכיתי בתובנות חדשות. הבנתי והכלתי שהעובדה שהן תאומות היא חלק מהותי ומשמעותי בזהותן של בנותיי ולכן יש מקום לדבר עליה ולהדגיש אותה בעיקר בפניהן.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

בואו נדבר תכל'ס - תאומים זו אטרקציה. מהרגע שיצאתי לראשונה לרחוב עצרו אותי ושאלו שאלות מוזרות, יעצו עצות או ריחמו עליי. לכי תביני אנשים. אני הייתי מאושרת. מאושרת אבל גם מבולבלת ולא בטוחה בהרבה דברים. למעט דבר אחד - ברור לי שהן אמנם תאומות, אבל כל אחת גדלה להיות אישיות עצמית - עצמאית, חזקה ונפרדת.

היה לי חשוב ליצור את ההבחנה ביניהן. הייתה לי קצת עזרה מהטבע, מכיוון שגאיה ואלה נולדו כתאומות שאינן זהות. האחת ג'ינג'ית הורסת והשנייה מהממת עם שיער שטני, האחת קצת עגלגלה והשנייה רזונת. הן פשוט לא דומות. מיד כשנולדו, דאגתי שלא ילבשו אותם בגדים ובגיל שנתיים כבר היה ברור מה כל אחת אוהבת ולמה כל אחת נמשכת. מתוך ערימת בגדים לא היה ספק מי תיקח את הסגולים והוורודים ומי תרצה את הכחולים והירוקים, כל אחת אהבה בקבוק אחר ובובה שונה.

(צילום: אלבום פרטי)

ומה עם מסגרות החינוך? בהתחלה ביחד. אין בכלל מה לדבר על הפרדה לדעתי לפני גיל ארבע. בכל תחילת שנה, כשההסתגלות קשה בימים הראשונים כל כך שמחתי שיש להן אחת את השנייה בסביבה והן לפחות ביחד. אחרי הכל, שינויים קשים לכל אחד והקושי לא פסח גם עלינו. עם הזמן, נעשה קל יותר לכולנו. 'הביחדנס' שלהן, הרגיע אותי מאוד ועזר לי להרגיש בטוחה ורגועה.

כשאלה וגאיה עלו לגנון בגיל שנתיים האינטראקציה עם ילדים אחרים קיבלה משמעות רחבה יותר וחשובה יותר. היה לי מאוד חשוב ללמד אותן להתחבר לילדים אחרים, כי אחת את השנייה תמיד יש להן. למרבית התאומים יש נטייה טבעית לשחק האחד עם השני וכדי שזה ישתנה יש לנקוט פעולה אקטיבית. כדי לשפר את תהליך החיברות של גאיה ואלה ואת יכולתן ליצור תקשורת איכותית עם ילדים אחרים רתמתי את צוות הגן לתהליך. דאגתי שהצוות יעזור לי ללמד אותן לשחק בנפרד בגן. בחלק מהפעילויות הן לקחו חלק בקבוצות שונות. הצוות ואני עודדנו אותן לבחור לשחק בחלקים מהיום עם ילדים אחרים ולא האחת עם השנייה.

כל זמן שהיה להן את המפלט האחת אצל השנייה, גם המעבר שלהן לגן עירייה היה קל ופשוט. הביחד שלהן מאוד חשוב להתפתחות שלהן ולקשר ביניהן. הן היו ביחד בגן עד גיל חמש אבל כל אחת בחרה את החברים שלה, בהכוונה שלי בעיקר. גיליתי שאלה מעדיפה לשחק בעיקר עם הבנים, בעוד גאיה תעדיף עם הבנות. היו מקרים בהם הן שיחקו ביחד, אבל לרוב, התווספו לחגיגה ילדי גן נוספים ולא רק שתיהן.

(צילום: אלבום פרטי)

ביחד אבל לחוד

ההפרדה היא אסופה של מהלכים קטנים בעלי השפעה פסיכולוגית, למשל ההפרדה בבגדים. גם המשחקים – יש הקופסה של המשחקים שהם 'רק' של גאיה וקופסה ובה המשחקים 'רק' של אלה. אני מקפידה לפנות לכל אחת בשמה ולתקן אותן כשהן מדברות ב"אנחנו" וללמדן לדבר כל אחת בשמה.

מה שקורה בבית עובר גם לגן. על אותם עקרונות הקפדתי גם בשיחות עם הצוות במעון ובגנים. חשוב היה לי שלא תעשה השוואה מודעת ביניהן, אלא לדבר על כל אחת בנפרד ובשונה מאחותה, כאילו הן לא אחיות תאומות. אני אם יחידנית לתאומות, וג'אגלינג זה שם המשחק. על אף האתגר, אני מקפידה למצוא את הדרך ולבלות עם כל אחת בנפרד זמן איכותי. הן שונות ואני מעודדת את השונות, וכשהן רוצות להתלבש מעצמן אותו הדבר אני מאפשרת. הן שונות באופי, ביופי ובתחומי עניין.

לטורים הקודמים:

- להחליט ללדת בגיל 36 ולגדל תאומות לבד

- כששתי התאומות צורחות בו זמנית

למרות הנפרדות הזו החלטתי, אחרי התלבטויות רבות, שכשתגענה לגן חובה, אפריד ביניהן. את ההחלטה המורכבת קיבלתי ותמכתי בשיחות עם הגננת, שרואה אותן חלק ניכר מהיום. הסתייעתי בתצפית של הפסיכולוגית העירונית בגן ופניתי להתייעצות עם מדריכת הורים לתאומים ותיקה.

החלטתי להפריד ביניהן בגן חובה, ולא בכיתה א' מתוך מחשבה שהפרדה ביניהן בנוסף למעבר למסגרת הבית ספרית עשויה להיות טעונה ומורכבת. ניסיתי לרכך את החוויה ולפרוט אותה לשלבים. דיברתי על ההחלטה שלי עם כל אחת בנפרד. ההסבר עבר עם שאלות אבל בשלום.

הקשר בין התאומות התחזק

למרות ההחלטה והרישום לגנים נפרדים, בכל פעם שחשבתי על ההפרדה עלו בי חששות – האם בחרתי גן מתאים לכל אחת? האם יהיה להן קשה האחת בלי השנייה? איך אני אסתדר עם אירועים שונים בשני הגנים במידה שיתקיימו באותו זמן? הרי אני רק אמא אחת.

היום, אחרי כמעט חמישה חודשים בגנים נפרדים אני יודעת שקיבלתי את ההחלטה הנכונה עבורן. הקשר ביניהן עבר שדרוג עצום - הן הרבה יותר קרובות וחברות יותר טובות. הן נהנות מהזמן שיש להן ביחד, אחרי שכל היום לא נפגשו. הן גם מכירות אחת את החברים של השנייה, וכשמגיעים אלינו החבר'ה מהגן, כל אחת מכבדת את המרחב של האחרת ולא נדחפת, אלא מבקשת להצטרף אם היא רוצה.

תפקידנו כהורים ביצירת הנפרדות בין התאומים חשוב ביותר. כאם יחידנית לתאומות קבלת ההחלטה וביצועה מורכב אף יותר ויש לה השלכות ישירות על התנהלותי ועל חלוקת משאבי הזמן והאנרגיה שלי ביניהן. ההפרדה מגבירה את האתגר והקושי ודורשת ממני ללהטט אף יותר מבעבר. ועם האתגר הגדל, כך גם גוברת הסכנה לפגוע בנפרדות. ערנות, מודעות ורגישות הן המפתח לשמור הן על התאומות והן על חינוכן והנחייתן למצוא ולאמץ - כל אחת לעצמה - את זהותה שלה.

הכותבת היא אם יחידנית לתאומות בנות חמש, מדריכת הורים לתאומים בשיטת ורד בן פורת, מלווה אמהות יחידניות