משחקי מנהיגות: לברון נגד בעלי הקאבס

לא מזמן, עניין של חודש וחצי, סיפרנו לכם כאן על האווירה הנינוחה בקליבלנד שמאפשרת לטיירון לו לתת מנוחה יזומה לכוכבים שלו, ולדבר בשלב מוקדם מאוד על הפלייאוף. באופן כללי, אי אפשר לומר שהמצב של הקאבס החמיר מאז. כן, הם הפסידו בשישה משמונת המשחקים האחרונים שלהם, כולל לפנות בוקר מול סקרמנטו, אבל איכשהו - בזכות חולשת המזרח ושרשרת התוצאות הגרועה של טורונטו - הם עדיין מובילים את האזור בפער של שלושה משחקים על הרפטורס! זה מראה שהם יהיו זקוקים להתפרקות מיוחדת כדי לא להגיע לפלייאוף מראש המזרח.

אבל הבעיה שהתפתחה מאז אחרת. לברון, שהצליח לשמור על עצבים בדרגה סבירה כשהקבוצה הפסידה פה ושם העונה, ולא מחה בצורה בולטת על המנוחה שקיבל, התפוצץ בשבוע האחרון. תחילה העניין סבב את נושא הרכז, שלברון הנואש מחכה כבר זמן רב שיגיע לקבוצה. הרי מת'יו דלבדובה עזב מזמן, מו וויליאמס נשלח לאטלנטה בטרייד על קייל קורבר, ומצוקת ניהול המשחק ברורה. אבל זה היה רק קצה הקרחון.

עוד אחד שסבל ממשחקי המנהיגות של לברון. בלאט(צילום: AFP)

מה שקרה בשבוע החולף, אחרי ההפסדים לניו אורלינס ולסקרמנטו, מראה שלברון מרגיש תחושת שליחות כלשהי, כאילו מוטל עליו להציל את המועדון, ובדרך הוא לא בוחל באמצעים - כולל שליחת חצים פומביים ומכוערים לעבר הנהלת הקבוצה והבעלים. מי שעקב אחרי פרשת דייויד בלאט לא מופתע מההתנהגות הזו, כי לברון רוצה לנהל את העניינים על הפרקט. אבל נראה שהפעם נחצה קו אדום. זה ניסיון של לברון להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות, דרך עקיפה לשלוט במתנהל גם במשרדים ולא רק במשחקים. והבעלים דן גילברט לא הגיב לכך היטב.

כזכור, בסיום ההפסד בניו אורלינס (שהיה משפיל במיוחד לאור העובדה שבמשחק לפניו הפליקנס ספגו באותו אולם 143:114 מברוקלין, אחת הקבוצות החלשות בליגה), לברון פתח את הלב. ואת הפה. "אנחנו צריכים רכז מז...", הוא אמר בצורה מעודנת, "אני לא אומר שאפשר פשוט לצאת החוצה ולהביא אחד. אין לי זמן לבזבז. בקרוב אהיה בן 33. אני רק מקווה שהארגון לא נח על זרי הדפנה".

רתח מזעם. גילברט(צילום: AP)

זה היה סימן מדאיג עבור האוהדים. לברון ג'יימס אמנם חזר כדי להביא את התואר לקליבלנד, אבל יכול באותה המידה להחליט לעזוב שוב לקבוצה בה ירגיש שיש לו סיכוי טוב יותר לזכות בעוד תואר. "אין לי זמן לבזבז" הוא ביטוי עם פירוש ברור - חזקו את הקבוצה, או שאני אחשוב לאן בא לי ללכת בעונה הבאה. בדרך הוא גם ליכלך על חבריו לקבוצה ("בלי לפגוע, דיאנדרה ליגינס וקיי פלדר לא יכולים לעזור לנו בפלייאוף"), וההתנצלות המאולצת בטוויטר לא בילבלה אף אחד: "אני לא כועס על ההנהלה, כי הג'נרל-מנג'ר דייויד גריפין והצוות עושים עבודה נפלאה, אלא רק מרגיש שעלינו להשתפר כדי לשמור על האליפות".

ההתנצלות הזו לא עזרה לכיבוי האש. היום (ה') נטען ב-ESPN כי ההתבטאויות של לברון הרתיחו את הבעלים דן גילברט, שהרגיש כי המשפט על "הארגון" כוון אליו ולהנהלה, ולברון למעשה אומר בו שהקבוצה בוחרת לא להתחזק כרגע. בראיין ווינדהורסט, הכתב שמקורב ללברון, ציין כי מתחילת הדרך המוקד לחיכוך בין השניים נגע להשקעה כספית בשחקנים - וסביר להניח שגילברט, בתור הבעלים שהוציא את הסכום הגדול ביותר ב-NBA בשלוש השנים האחרונות, לא משתגע על עקיצות בנושא.

היו ימים. לברון חוגג אליפות(צילום: AFP)

גילברט אמר בתגובה: "ההתבטאות בנוגע ליחס הארגון לא הייתה במקום. מבחינה ארגונית, ברור לחלוטין מהן המטרות שלנו. אנחנו רוצים לזכות באליפויות. כל מי שרומז שאנחנו נוהגים

 אחרת יכעיס אותי מאוד, כי ההשקעה שלנו הייתה ברמה היסטורית". העונה, למשל, שכר השחקנים עומד על 127.6 מיליון דולר, בנוסף למס תקרה של 27 מיליון דולר.

יכול להיות שבכל זאת אפשר למצוא דמיון בין ההתרחשויות העכשוויות לבין למה שקרה בתקופת בלאט. ברור שללברון הייתה מעורבות כלשהי בעניין. גם אם לא הוביל בראש חוצות את המאבק למינוי טיירון לו, הסיפורים על אובדן הכבוד לישראלי בחדר ההלבשה סובבים בעיקר את לברון והבכירים. הוא הרגיש שאין לו קבוצה לאליפות על אף התוצאות הטובות. גם עכשיו, כשהמקום הראשון במזרח לא בסכנה ממשית, לברון רואה קדימה וחושש מגמר הפלייאוף. רק שהפעם, ייתכן שהוא הלך צעד אחד רחוק מדי. קל להיטפל למאמן רוקי, אבל ברגע שבעל המאה חוטף אש, אפילו לברון לא חסין מתגובה.

אין ספק שלברון מרגיש כמו בעל הבית של הקאבלירס. אולי בעתיד הוא באמת יהיה. אבל כרגע, מספר חודשים אחרי שהזכיר לנו שהוא השחקן הטוב בעולם, הוא שוב חוזר למשחקי כבוד - ובעיקר לא מפגין כבוד. כנראה שהוא מרגיש כי זו הדרך היחידה להזיז את הדברים בכיוון שהוא רוצה. אבל אם הוא לא יבין שלא מדובר בהחלטה שלו, קליבלנד תבער מבפנים.