לגימה מקרן של פר: כלי קיבול היסטורים לאלכוהול

איך תשתו: בכוס יין או בקרן מלוטשת של פר?(צילום: shutterstock)

קוּוייץ' | Quaich

קווייץ' היא כוסית שתייה רדודה שמקורותיה בעמים הקלטים מההיילנדס שבסקוטלנד. באופן מסורתי הכוסית עשויה עץ, אך לעתים קרובות מעוצבת מכסף או ממתכות אחרות. יש לה שתי זרועות, ולרוב ממלאים אותה בוויסקי או בברנדי.

באופן מסורתי, הקווייץ' המלא מוגש לאורח מכובד על ידי המארח למטרות קבלת פנים או לגימת פרידה. המארח והאורח נוהגים לתת ולקבל את הספל בשתי ידיים תוך הפגנת ידידות, וגם כדי להראות כי הם אינם עומדים לשלוף נשק מאחד הכיסים.

(צילום: יח"צ)

הכוסית עדיין בשימוש בעידן המודרני, ומכונה "כוסית אוהבים" בחתונות או כחלק מחגיגות ברנס סאפר. הקווייץ' המפורסם בעולם הוענק על ידי המלך ג'יימס החמישי מסקוטלנד לאן, מלכת הולנד, בליל הכלולות שלהם בשנת 1589.

יארד אוף אייל | Yard of Ale

אולי זה לא הכלי הכי מקודש לטקסים, אבל ליארד אוף אייל יש מקום חשוב מאוד בתרבות השתייה, ולו רק בגלל שהוא מאחד אנשים בתחרויות שתייה.

הכלי נראה כמו כוסית ארוכה (שאורכה יארד או 90 סנטימטרים, אם תרצו), ובנפח של 1.4 ליטרים, ומורכב ממשפך מחודד המתחבר לקערית עגולה בבסיסו. המילה "אייל" נגזרת מסגנון הבירה שבו ממלאים את הכוס.

(צילום: יח"צ)

מקורו של היארד אוף אייל הוא באנגליה במאה ה-17, וממנו שתו נהגי הכרכרות. ייתכן שזה בכלל הדמיון הרב בין צורת הזכוכית של היארד אוף אייל לסמל קרני הדואר שהוטבע על כרכרות בריטיות בזמנו.

השתייה מהיארד אוף אייל היא אמנות בפני עצמה: יש לשלוט באופן מושלם בלחץ האייל שנשפך בבת אחת, משום שברגע שהקערית הכדורית בתחתית מתרוקנת - הנוזל נוטה לצאת בבת אחת, ושותה לא מיומן מסתכן במקלחת בירה על פרצופו ובגדיו. טיפ לשותים: שמרו את הכוסית בסיבוב תוך כדי שתייה, כדי להבטיח זרימה קבועה של בירה ולהימנע מרטיבות יתר.

3 עובדות מעניינות על ליארד אוף אייל:

• בספר השיאים של גינס מוזכר כי זמן השתייה המהיר ביותר מכוסית יארד אוף אייל הוא 5 שניות.
• בניו זילנד בחור החוגג יום הולדת 21, נוהג לציין מועד זה בשתייה מתוך ה"יארדי".
• על אף שכמה פאבים באנגליה עדיין מגישים בירה בכוסות כאלו, שתייה מיארד אוף אייל אינה מומלצת כחלק מתרבות שתייה אחראית.
  

שופר | Drinking Horn

כלי שתייה העשוי מקרן מלוטשת של פר, שור או עז שימשו את האנשים ברחבי ישראל, המזרח התיכון, הבלקן, אירופה והקווקז במשך אלפי שנים. כלי קיבול אלו פינו את מקומם עם השנים לטובת מוצרים מחומרים זמינים, שאפשר היה לשנות את צורתם ולעטר אותם בכסף ובזהב.

הוויקינגים נחשבים למשתמשים ה"כבדים" ביותר בשופרי שתייה. במיתולוגיה הנורדית, האל ת'ור שתה מקרן ענקית שהכילה את המים של כל האוקיינסום בעולם, ואילו השיר "האפי ביוולף" מתאר את פולחן שתיית התמד (משקה כוהלי המיוצר מדבש) מקרניים מגולפות. ישנם גם אינספור כדים יווניים המעוטרים באיורים של דיונסוס או סאטירים השותים משופר.

(צילום: יח"צ)

בתקופות מאוחרות יותר, במהלך ימי הביניים, נרקם שטיח באייה (Bayeux) המתאר טקס חגיגי שבו המלך הרולד התכונן למסע כיבוש נורמנדי, ומסביבו החוגגים שותים משופרים.

אחד מן הסממנים המודרניים ביותר לתרבות שופרי השתייה נמצא דווקא בגיאורגיה, שם אביזר זה - המכונה חאנצ'י, משמש חלק חשוב בטקסים תרבותיים. במהלך ארוחת ערב רשמית, הגיאורגי המברך (טאמאדה) מרים את השופר והוא גם זה שקובע את הנושא בכל ברכה. בהתאם לתרבות הגיאורגית, הברכות נעשות עם יין או ברנדי בלבד ובשום פנים ואופן לא עם בירה, כיוון שזה נחשב שם לעלבון.

פורון | Porron

ברחבי ספרד, הפורון משמש להלבין פני תיירים ולגרום להם לשפוך את היין על חולצתם ופניהם, בעיקר במסעדות מסורתיות המארחות קבוצות חברים או עמיתים לעבודה.

הכלי הוא מעין הכלאה בין בקבוק לקומקום: חלק עליון מפוקק, זרבובית מחודדת צרה וכ-3/4 ליטר יין. השותים האמיצים מטים את הבקבוק לכיוון הפה, ולוגמים מקצהו את נחל היין ששוצף החוצה. ככל שהאמון בין השותה והפורון נבנים, כך גם גדל המרחק בין פי השותה לזרבובית הפורון. הבקבוק מתרחק יותר ויותר, תוך הפגנת מיומנות ודיוק של השתיין.

(צילום: יח"צ)

הסופר ג'ורג' אורוול ("1984", "חוות החיות") לא היה אוהד נלהב של הפורון, ותיאר את החוויה שעבר בקטלוניה: "הפורון הוא מעין בקבוק זכוכית עם זרבובית מחודדת, שמתעופף ממנה סילון דק של יין בכל פעם שמטים אותו מעלה, וכך אפשר ללגום ממרחק, אבל הוא מתחיל במגע שפתיים לאחר שעבר משותה אחד למשנהו. הפגנתי את זעמי במקום וביקשתי כוסית שתייה".

גביע הקלארט | Claret Jug

כיום מוכר גביע הקלארט כפרס בענף הספורט, אולם בעברו שימש ככלי קיבול מצועצע עבור יינות בורדו האדומים. בתחילת המאה ה-19, צורפים החלו לחפש איך לשנות את עיצוב גביעי היין מזכוכית ולשנותם למתכת. עם הזמן הם נעשו משוכללים יותר ויותר, כשבחלק מן הגביעים הגוף המשיך להיות עשוי זכוכית, ואילו הידיות והמשפך נוצקו מכסף.

אלה הפכו חלק חשוב בטקסי שולחן האוכל הויקטוריאני, וייצגו את הצלחתו של המארח בעת שהם מסמלים את רמת האירוח - ככל שהגביע גדול יותר, כך גם עולה חשיבות האורח.

(צילום: יח"צ)

ככל שהתקדם העידן הוויקטוריאני, הרצון לעיצובים מופרכים ומורכבים השתלט וכך גם הקנקן קלארט הפך מצועצע מתמיד. כיום, גביע הקלארט הוא בעצם הפרס המוענק בסיום תחרות הגולף ה-British Open, וזהו אותו עיצוב גביע שעובר מיד ליד משנת 1872.

ריטון | Rhyton

ריטון הוא כלי שתייה מסוגנן למדי ומשוכלל להפליא שמזכיר את השופר הרגיל, אולם בפועל מעולם לא שימש לצלילי תקיעה או תרועה. הריטון היה נפוץ ברחבי יוון העתיקה ובפרס, והיה עשוי מזהב ומכסף תוך שהוא משמש חלק מטקסי נסך מסורתיים.

לריטון יש בדרך כלל פה רחב בצורת משפך בראש וחור בבסיס. ממלאים אותו מלמעלה, כשהאגודל השותה סוגרת את החור בבסיסו. בעת השתייה, המשתמש היה מרים את הכלי אל פיו, חושף את החור ושותה את הנוזל. עבור טקסים פולחניים, הנוזל היה מרוקן על האדמה בניסיון לדמות העלאת קורבן.

(צילום: יח"צ)

רוב הריטונים עוצבו עם דמויות של בעלי חיים, החל מאריות וכלה בחזירי בר. במוזיאון הלאומי בבולגריה אפשר למצוא ריטון שור השוקל 3 קילוגרמים כשהוא ריק, וכ-6 קילוגרם כשהוא מלא.

דלעת הבקבוק | Gourd / Calabash

דלעת הבקבוק (המכונה גם קלאבאש), שימשה ככלי קיבול בחלקים גדולים של אפריקה ושל אמריקה הלטינית. לרוב, קליפת דלעת הבקבוק באה לידי שימוש בטקסים קהילתיים תוך צריכת שיכר דקלים מותסס. קליפת הדלעת הועברה מיד ליד בקרב הקבוצה שנתאספה, או שימשה ככלי הגשה הנמזג לתוך כוסות דלעת קטנות.

(צילום: יח"צ)

שיתוף כוסית שיכר דקלים (שם הוא נקרא יין דקלים) הוא חלק חשוב בטקסי חתונה מסורתיים במערב אפריקה. 

קוּבַּעַת | Chalice

גביע הקובעת משמש כלי מרכזי בטקסים נוצריים קהילתיים, והיין המועבר בין המתפללים מדמה את דמו של ישו.

כסמל לטקס הסעודה האחרונה בברית החדשה, סבירות כי הגביע המקורי היה כוסית יין פשוטה למדי, אך במהלך מאות השנים, הגביע אויר באינספור יצירות אמנות, העשיר דמיונם של רבים כעשוי זהב, כסף ואבנים יקרות, ובהתאם למסורת הנוצרית - היה חלק משמעותי בסעודתו של ישו. יש גם סיפורים כי דמו של ישו נאגר בגביע כזה בעת שהיה ממוסמר לצלב.

(צילום: יח"צ)

האגדה על הגביע הקדוש מונצחת גם בתרבות הפופולרית, כשתוארה בכישרון רב בספר "צופן דה וינצ'י" של דן בראון וכן על ידי חבורת מונטי פייטון. תמיד כדאי להסתכל על הצד המלא של הגביע.

כוס קידוש

בהתאם למסורות משותפות בין יהדות ונצרות, ליין תפקיד מרכזי גם בטקסים יהודים. כידוע, כוסית הקידוש המלאה ביין משמשת באירועים רבים, בליווי ברכה, כדי לקבל את השבת, החג, ברית מילה או טקסים אחרים.

בניגוד לדתות אחרות, ביהדות מותר להשתמש בכל כוס, אבל לעיתים קרובות הכוס עשויה כסף חרוט. ברגע שהאדם שאמר את הקידוש שותה מן המשקה, כוסית היין מועברת סביב השולחן או נשפכת לתוך כוסות קטנות של משתתפים נוספים.

(צילום: יח"צ)

בעוד טקסי הגביע במסורת הנוצרית הם חלק משירותיה של הכנסייה והטקס נעשה על ידי כומר או איש דת, גביע הקידוש הוא חלק מטקס אינטימי שיהודים מבצעים בביתם הפרטי.

כוסיות וקערות טיקי | Tiki Bowl

בתרבות הטיקי בפולינזיה, ובמיוחד בהוואי, יש מסורת ארוכת שנים של שתיית כהילים עשויים אננס, קוקוס ובהמשך גם רום. ספלי וקערות טיקי משמשים כיום לשתיית קוקטיילים, אולם במקור שימשו כחלק מטקסים מסורתיים.

גילופים על קערות טיקי מייצגים מספר גדול של אלים פולינזיים, והכוסיות שימשו ככלי שתייה קהילתי וכחלק מטקסים דתיים מסורתיים.

(צילום: יח"צ)

בשנות ה-60 של המאה הקודמת, לאחר שארצות הברית רכשה את הוואי, כוסיות הטיקי הפכו לפריט אספנים וכמעט כל בית החזיק במגוון כוסיות כאלו. בין כוסות הטיקי הבולטות אפשר היה למצוא צורת אננס, קוקוס, חבית רום והבולטת מכולן: פיראט.