הלב הצהוב קפא / "סוגר חשבון"

לב ונשמה, נשמה ולב, ועוד לב ועוד נשמה, ממלמלים שוב ושוב חברי הנהלת מכבי ת"א בעיצומה של אחת ממערבולות הבוץ המדכדכות ביותר שלתוכה שקע מועדון הכדורסל במהלך ההיסטוריה המפוארת שלו. "השחקנים אדישים", מטיחים חברי הנהלה והצוות המקצועי, "הם אפאתיים, קרים למתרחש". אוקיי, זרקתם כפפה. בואו נדבר מעט על לב ונשמה.

כאוהד מכבי, מגיל 6 בשער 11 ביד אליהו, זה המקום לשאול האם באמת עדיין יש לב ונשמה לבעלי קבוצה ומנהלים שזורקים-מעיפים-חותכים מאמן טוב ומוכשר בגסות, באישון לילה, עם פתיחת העונה, אחרי שאפילו לא הספיק להפסיד בליגה? האם באמת יש לב ונשמה לבעלי קבוצה ומנהליה שלא נותנים גב לאותו מאמן מול חלק מהשחקנים שלו, שמלכלכים עליו בפנים, מאחורי הגב ובתקשורת? האם יש לאותם בעלים ומנהלים מספיק לב ונשמה כדי להתנצל היום בפני ארז אדלשטיין ולומר, "טעינו, התבלבלנו, אשמנו?".

מישהו יתנצל בפניו? אדלשטיין(צילום: עוז מועלם)

האם יש לב ונשמה לבעלי קבוצה שנותרים אדישים נוכח מפגן רובוטי קר של מאמן שמחליט להוציא אחד משחקניו אחרי כמה שניות בלבד על הפרקט? מדוע לא חויב רמי הדר להתנצל בפומבי על ההשפלה לגל מקל ואם ביקשו ממנו וסירב, מדוע לא פוטר כבר לאחר מכן עם הודעה שאומרת שבמכבי ת"א האנושיות חשובה יותר ממהלך מקצועי של מאמן? איך בדיוק יכולים מנהלי מכבי לדרוש משחקניהם "לשים את הלב על הפרקט", אם המערכת מסביבם משדרת קהות חושים במה שאמורים להיות מהלכים אנושיים אלמנטריים? צפו קצת, רבותיי, בחיבוק החם שהעניק ג'ורדי קרויף לברק יצחקי אחרי שהוציא אותו במשחק נגד בני סכנין, שבו חווה החלוץ המאוכזב החמצת פנדל. חיבוק אחד, חם, אנושי, מכיל. לא צריך יותר.

ואגב, היה אנושי להחתים את דגן יבזורי מבלי שיקבל בכלל הזדמנויות? איך שר פעם שלומי שבן, אל תענו לי אפילו.

היה אנושי להחתים אותו מבלי שיקבל בכלל הזדמנויות? יבזורי(צילום: ראובן שוורץ)

מעבר לכל זה, איך אפשר לדרוש הקרבה משחקנים שלא בדיוק ידועים דווקא בזכות זינוקיהם על הפרקט? מי שהחתים כשרונות על כמו אנדרו גאודלוק וסוני ווימס היה אמור להביט בגליונות

 ההתנהגות שלהם במהלך השנים האחרונות ולהבין שכדורסל בוודאי יש להם, אבל גם בעיות של קבלת סמכות ומחשבות - לפני הכל - על הסטטיסטיקה שלהם. כשיש אחד כזה בקבוצה, מילא. להכניס שניים כאלה לאותה חמישייה זו כבר תבנית לאסון, אלא אם יש מאמן בעל רגישות גבוהה שיכול, אם כמובן מעניקים לו סבלנות, לעבוד על קסם כימי בין השניים. אבל את הג'ינג'י זרקו, עם המפתחות.

על מי עוד ויתרו? אחד, טייריס רייס, דווקא שחקן עם המון לב, שהביא את גביע היורוליג. אבל רייס רצה עוד כסף - בצדק - ובהנהלה היו בטוחים שיפגעו בול עם עוד כישרון שידרוש רק כמה מאות אלפי דולרים. גם מריקי היקמן, לגמרי אישיות נהדרת מאותה אלופת יורוליג, נפרדו בעבור חופן דולרים שפוזר העונה בקלילות. אז אתם שם למעלה, חברי ההנהלה, עוד מעזים לבוא בטענות למישהו אחרי מה שבישלתם?

נפרדו ממנו בעבור חופן דולרים. רייס(צילום: ראובן שוורץ)

ההבדל בין ברדה לבוזגלו

ראשי הפועל באר שבע צדקו לגמרי בטיפול שלהם באליניב ברדה, בדרך כלל ספורטאי למופת ודמות לחיקוי. ברדה שגה שלוש פעמים. השגיאה הראשונה הגיעה כשירד לחדר ההלבשה אחרי שהוחלט שלא ייכנס לשחק נגד מכבי פ"ת ובכך מעל בתפקיד הקפטן וזלזל קשות בחברים שלו. השגיאה השנייה שלו הייתה לשלוח כל מיני מקורבים לתקשורת שיספרו על כך שהוא פגוע מהתנהגותו של המאמן ברק בכר. השגיאה השלישית הייתה הצביעות שהפגין בפוסט שלו לאחר שקיבל את העונש (שמע, חבר, באמת תודה שהסכמת!) וביקש לא לסכסך בינו לבין המאמן והבעלים, בעוד "מקורביו" עושים את זה ערב לפני. מביכוש.

מאור בוזגלו, שחוטף תדירות מהתקשורת בגלל אבא יעקב והתספורות המשונות, נהג בחוכמה, ביושר ובכנות בסכסוכון האחרון שלו עם הקבוצה, באופן הפוך לחלוטין מברדה. הוא כיבד את בכר למרות העלבון שספג, בהכנסתו לדקות ספורות, ולא הפך לדרמה קווין על המגרש. לאחר מכן כתב פוסט - בשמו - ולא שלח כל מיני גורמי הסברה לעיתונאים. גם ההתנצלות שלו הייתה כנה. ובהמשך לחשיפה כאן של העיתונאי שי מוגילבסקי, מצופה כעת ממאור בוזגלו להמשיך באותו קו נבון ולהבהיר לבני משפחתו שעליהם להתרחק מאוהדים שמותחים עליו ביקורת.

נהג בחוכמה, ביושר ובכנות. בוזגלו(צילום: אורן אהרוני)

אגב, אחרי השער של בוזגלו נגד מכבי פ"ת והעובדה שהקבוצה לא ניצחה בלעדיו אחרי שנפצע והפסידה גם בגביע, מישהו עוד מטיל ספק בדברים של אבא יעקב על נחיצותו של הילד בהרכב? בוזגלו טוב ומפוקס שווה לבאר שבע אליפות שנייה ברציפות. זו משוואה פשוטה עם נעלם אחד, האגו של בכר.

ועוד אחת בקטנה: מישהו מבין מדוע מאמן באר שבע השתולל משמחה בגול של מליקסון מול בני יהודה, במחזור הקודם, ונראה כבוי בשער האחרון של בוזגלו? לא ראוי.

ניצח את הקבוצה הטובה במדינה. קשטן(צילום: ישראל יוסף)

צל"ש השבוע

תומר קשטן הגיע לטרנר וניצח במפעל מחייב את הקבוצה הטובה במדינה, במגרש הביתי במדינה, מקום שגם אינטר, סלטיק, אולימפיאקוס וסאות'המפטון לא הצליחו בו. ריספקט. מעניין אם אבא דרור מסייע בטיפים.