שתף קטע נבחר

"אני נלחם על מקומי מאז שאני זוכר את עצמי"

"מהקצבאות שאנחנו מקבלים אי אפשר לפרנס משפחה, ואני מרגיש שהמדינה מקשה עלינו בהרבה דברים. אני חייב לעבוד ב-2 עבודות כי אני לא יכול להתקיים מהסכומים הזעומים של הקצבה. אני מאחל לעצמי ולכל השאר שבמצבי שדברים ישתנו ויגיע היום שבו אנחנו נרגיש סוף סוף שווים". לקראת יום ההתרמה של אילן - ארגון ישראלי לילדים נפגעים -שיתקיים מחר (ג') נהוראי מסס, מתמודד עם שיתוק מוחין, מחלק עיתונים ועוזר מאמן כדורסל נכים על גלגלים, משתף

שמי נהוראי, אני בן 34, מחלק עיתונים ומשמש כעוזר מאמן סל-גל (כדורסל נכים על גלגלים) באיל"ן - ארגון ישראלי לילדים נפגעים - ברמת גן. אני מתמודד עם C.P (שיתוק מוחין) קל, אחרי לידת מלקחיים. אבא שלי סובל מנכות בעקבות הסוכרת, הוא נכה 100% ולכן אינו יכול לעבוד. יש לי 2 אחיות, אחת מהן לקוית ראייה. בשנתיים האחרונות אני גר מחוץ לבית עם שותפה, בדירה בראשון לציון.

 

להיות נכה זו התמודדות לא פשוטה. אני מרגיש את זה כל חיי. מעולם לא הרגשתי שנתנו לי הזדמנות שווה כמו לכולם. למדתי בבית ספר משולב, בחינוך מיוחד וכבר אז הרגשתי שנפלתי בין הכיסאות, אף פעם לא באמת הרגשתי שקיבלו אותי שם, ויותר מכך, אני נלחם על המקום שלי מאז שאני זוכר את עצמי.

 

כשסיימתי תיכון, רציתי להתגייס לצבא, להרגיש שווה בין שווים, להראות שגם אנחנו שואפים לדברים למרות המוגבלות. כמובן שגם שם שום דבר לא היה פשוט ולא רצו לגייס אותי בהתחלה, בין היתר בגלל המוגבלות, עד שבאו מהתוכנית של דודו טופז, בה הופיעו עוד נערים כמוני שרצו להתגייס ולא אפשרו להם להתגייס וביקשו ממני לבוא להתראיין בנושא. ואכן, כמה ימים לאחר מכן פנו אלי מהצבא ובישרו לי שאני יכול להתגייס.

 

חשתי סיפוק רב. הרגשתי שניצחתי בקרב חשוב בחיי. שירתי בגדוד 51 של גולני במשך כשנתיים בתור נשק. זו הייתה חוויה מדהימה עבורי, ואם יקראו לי שוב, מחר אני חוזר. מבחינתי, מדובר בחלום שהצלחתי להגשים, סוף סוף קיבלו אותי באופן שווה למרות המוגבלות. היום אני חושב שהמצב השתפר בהרבה, שיש הרבה יותר מודעות למוגבלות בצה"ל מאחר שיש הרבה שנאבקים למען זכותם להתגייס.

 

"תנו לנו סיכוי להרגיש שווים, להרגיש שייכים"

אחרי הצבא, התחלתי לחפש עבודה, אבל שוב, בגלל המוגבלות, היה לי מאד לא פשוט ורק לאחר זמן רב מצאתי משרה בעיתון ארצי. אני מרגיש שם כעובד מן המניין, שמרוצים ממני. אפילו קיבלתי את אות העובד המצטיין של העיתון בעקבות מכתב המלצה של אחד הלקוחות.

 

העבודה השנייה שלי היא בספיבק איל"ן רמת גן, כעוזר מאמן (פעמיים בשבוע) בסל-גל, שזה למעשה כדורסל נכים על גלגלים. כבר מגיל צעיר אני משחק כדורסל ומאד נהנה. זה הכיף שלי. ממש עושה אותי מאושר. אני אוהב לשחק עם הילדים והם מחזירים לי אהבה.

 

אני מחכה ליום העבודה שיגיע. לפעמים טל המאמן נותן לי להחליף אותו ולאמן את הילדים לבד אבל אני לא רוצה לאמן באופן קבוע, אלא מעדיף לעבוד עם מאמן מוסמך. אני מרגיש שככה אני משפר את עצמי כל הזמן, אני לומד ממנו המון וטוב לי לא להיות במרכז הבמה. אני צנוע מאד, אבל את העבודה שלי אני עושה על הצד הטוב ביותר. בסה"כ אני רוצה להתפרנס בכבוד.

 


נהוראי בפעולה, שני מימין. צילום: טל רם

 

יש לי מסר שצריך לצאת החוצה ולכמה שיותר אנשים - תנו לנו סיכוי להרגיש שווים, להרגיש שייכים. החלום שלי הוא להקים בית בישראל עם משפחה וילדים, אך כרגע אני לא מרגיש שאני יכול באמת לעשות את זה.

 

מהקצבאות שאנחנו מקבלים אי אפשר לפרנס משפחה, ואני מרגיש שהמדינה מקשה עלינו בהרבה דברים. אני חייב לעבוד ב-2 עבודות כי אני לא יכול להתקיים מהסכומים הזעומים של הקצבה. אני מאחל לעצמי ולכל השאר שבמצבי שדברים ישתנו ויגיע היום שבו אנחנו נרגיש סוף סוף שווים.

 

כעוזר מאמן כדורסל באיל"ן וכמתאמן לשעבר, חוויתי על בשרי עד כמה זה סייע לתחושת הביטחון העצמי שלי, למצב הרוח, והרשימה עוד ארוכה. היום, כעוזר מאמן, אני רואה כמה המקום עוזר לילדים ואת הדברים שהם מקבלים בזכותו ולכן, אני מבקש שביום ההתרמה השנתי של עמותת איל"ן, כשהמתרימים יעמדו על סף ביתכם ויבקשו את עזרתכם, אנא תנו יד, כדי שאיל"ן יוכל להמשיך לסייע.

 

  • מחר, יום שלישי , ה-31 בינואר 2017 , יתקיים "מצעד הפרוטות"- יום ההתרמה השנתי של איל"ן –איגוד ישראלי לילדים נפגעים, בו יפקדו אלפי תלמידי בתי הספר את בתי התושבים לגיוס תרומות לארגון.  

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"אני אוהב לשחק עם הילדים והם מחזירים לי אהבה"
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים