הורים למתבגרים? 20 שאלות שעדיף שלא תשאלו
"מאיפה למדת להיות כזה חצוף?", "למה את לא עונה לי?" ו"מתי בדיוק אתה חושב להכין שיעורים?" הן רק חלק מהשאלות שעדיף שתוותרו עליהן אם אתם רוצים לשמור על יחסים תקינים עם המתבגרים שלכם
נגה בירן, מנחת קבוצות הורים מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים:
1. מה עשיתי שמגיע לי לקבל כזו התנהגות?
ברגעים של תסכול הורים למתבגרים שחווים קושי אל מול ההתנהגויות של המתבגר הרבה פעמים שואלים את עצמם את השאלה הזו בדיבור הפנימי שלהם. לפעמים, בשעת כעס, הורה יכול להגיד בקול רם את המחשבה הזו ולשאול את המתבגר. זאת שאלה שאין טעם לשאול כי כמובן שאין להם תשובה וזו שאלה שמעוררת בהם המון אשמה. מצד שני, השאלה הזו לא מקדמת ולא מובילה לשינוי. עדיף לשאול את עצמכם: מה אני יכול לעשות אחרת כדי להגיע אל המתבגר שלי? או לשאול את המתבגר: "איך אני יכול לעזור לך? מה אתה מציע שנעשה כדי לשפר את היחסים ואת האווירה בינינו". בגישה כזו יש סיכוי הרבה יותר טוב לשינוי חיובי.
2. מה הבעיה שלך?
הורים רבים זורקים את השאלה הזו במהלך מריבה או אי הסכמה כלפי המתבגרים שלהם. למילים יש כוח. כדאי לחשוב לפני שמגיבים. שאלה כזו יוצרת הרגשה לא נעימה, תיוג הילד כבעייתי או כזה שיש לו בעיה. המסר שמועבר לילד הוא שמשהו לא בסדר איתו. כמובן שהילד לא מבין מה עובר עליו ומה ה"בעיה" שלו, אבל לנו כהורים יש אחריות לעזור לילד להבין מה עובר עליו ולתת לו כלים להתמודד עם האתגרים, תוך הבנה ואמפטיה. תפקידנו כהורים ללמד את הילדים באמצעות דוגמה אישית איך לתקשר בדרך אפקטיבית ומועילה.
3. מאיפה למדת להיות כזאת חצופה?
מתבגרים הם הרבה פעמים דעתנים מאוד. הורים רבים חווים את התנהגותם והשפה שבה הם משתמשים כלפינו כחוצפה וכחוסר כבוד. אין טעם לשאול אותם מאיפה למדו את זה כי זה לא באמת העניין ולא יגרום להם להפסיק להתחצף אלינו. מה שכן יעזור זה אם נלמד להיות סמכותיים ולשים גבולות בלי כעס ומתוך כבוד והקשבה לילדים שלנו. כשאנחנו חזקים ובטוחים בדרך שלנו הילדים יודעים שיש על מי לסמוך. מתוך המקום הזה היכולת שלנו להשפיע עליהם מתחזקת וכך גם יתחזק הכבוד שהם ירכשו כלפינו. עדיף להציב גבול ולהגיד: "לא מקובל עליי שתדבר אלי כך, ולהבהיר איך אתם מצפים שידברו אליכם".
פניה זוהר, מדריכת הורים ומשפחות, ומטפלת בוויסות חושי
4. נראה לך שאת יוצאת לבושה ככה מהבית?
כמה פעמים אמרתם את המשפט הזה כאשר הילד עמד מחוץ לבית? בסופו של דבר, הילד יצא מהבית לבוש בדיוק כפי שהוא רצה. הם רוצים להיות "קולים" בפני החברים, לפעמים גם בחורף אפילו שכל כך קר בחוץ והם לבושים או לבושות כאילו הולכים לים. חשוב לציין שאחד המאפיינים של גיל ההתבגרות הוא הלבוש שמשייך אותם לקבוצת השווים. גם אם לא אהבתם את הג'ינס הקרוע או את החולצה החתוכה בשרוול, אל תריבו איתם על סגנון כי זה העולם שלהם, אבל כן כדאי לקבוע כללים שקשורים בצניעות ולהסביר את חשיבות הדבר.
5. אתה בטוח שהלכת להתכונן למבחן אצל חבר?
הצורך להשיג את מטרתם בכל מחיר ולפתח חיים עצמאיים הרחק מעיניהם של ההורים גורם למתבגרים לשקר לפעמים. לרוב הם בודקים את היכולות שלהם בתוצאות ומשמעות בלעשות מעשים אסורים ומבחינתם, שקרים זו הדרך הקלה על מנת להימנע מלהסתבך עם ההורים. כאשר אתם שואלים שאלות של ספק, אתם אומרים לילד שהוא שקרן. אתם שואלים שאלה, הילד עונה, אתם לא מאמינים וגם לא מסתירים את התחושה - "הלכת ללימודים? אני יכולה להתקשר ולשאול". הטלת ספק בדברים של הילדים לא תגרום להם לספר את האמת. בשלב מסוים הילד ישקר מתוך מחשבה שגם ככה לא מאמינים לו.
אפרת פיינשטיין, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, מטפלת בילדים ובני נוער וד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה:
6. אתה רוצה ללכת לבית ספר?
"'לא, אני לא רוצה!'. זאת התשובה שקיבלתי מהמתבגר שלי", סיפרו לנו הורים שפגשנו. "הרגשתי עליו שלא רוצה ללכת, אז בסך הכל שאלתי". אז למה לא ככה? כי עצם השאלה פותחת אופציה למשא ומתן על נושא שאינכם רוצים לדון עליו. שאלה כזו תייצר אצל ילדכם תחושה שאולי יש על מה לדבר ואולי הליכה לבית ספר היא בגדר נושא שניתן לדבר עליו. אם לא התכוונתם, שימו סימני קריאה בנושאים החשובים לכם, זהו מודל חיוני עבור המתבגרים. ישנן סיטואציות בהן רצוי וכדאי לתת בחירה למתבגרים ואף להתייעץ איתם, דבר שיכול לסייע להעלאת הערך העצמי שלהם ואף לתחושות העצמאות והשייכות. יחד עם זאת, ישנם מקרים שכדאי שתיהיו נחושים ודעתכם צריכה להיות ברורה מספיק. לדוגמה: "יכול להיות שאין לך חשק ללכת היום, אבל אתה יודע שזו חובתך ללכת לבית ספר".
7. מה עובר עליך?
שאלה פשוטה לא? אנחנו מודאגים ממצב רוחו של המתבגר שלנו שחזר הביתה עם פנים נפולות, לא סבלניים מספיק לתת לו הזדמנות לפתוח בשיחה ומיד שואלים אותו. שאלה שכזו עלולה להיחוות כשיפוטית, לסגור את המתבגר בפנינו ואף להתעצבן עלינו. אז מה כן? נסו לשקף את הרגשתכם בכל הקשור למצב רוחו. לדוגמה, "אני מרגישה שאתה בלי מצב רוח". עמדה כזו אינה מרחיקה ועשויה לעזור בפיתוח שיחה עם המתבגר.
ד"ר יעל עזרא, מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית מוסמכת:
8. מה אתה עושה שם כל כך הרבה זמן במקלחת?
פעמים רבות, כהורים, אנו שואפים שילדנו יתקלחו באופן יעיל, מהיר וענייני. אנו מוצאים את עצמנו לא פעם גוערים במתבגרים שלנו לסיים להתקלח במהירות האפשרית. יש לנו נטיה לשכוח או להדחיק את העובדה שהמקלחת היומית היא אחת ההזדמנויות של המתבגרים שלנו להכיר טוב יותר את גופם המתפתח. ישנם הורים המעדיפים שלא להתמודד עם המחשבה על כך שהמתבגר שלהם מאונן במקלחת או חוקר את גופו ואילו יש כאלו שמרגישים מאוד בנוח להטיח זאת ישירות בפני המתבגר שלהם. הם מתעלמים לחלוטין מאי הנוחות שלו לדון על כך איתם ולא לוקחים בחשבון את זכותו לפרטיות. שלא כמו שיחות על קיום יחסי מין בטוחים, אוננות היא פעולה פרטית ואישית וראוי לכבד פרטיות זו. חשוב למצוא את האיזון המתאים בין היעילות הנדרשת לטובת שאר בני הבית לבין התחשבות בצרכים ההתפתחותיים של המתבגרים, תוך שמירה על פרטיותם.
9. כמה קיבלו החברים שלך במבחן?
זו אחת השאלות שהורים רבים מתפתים לשאול את ילדיהם באופן הטבעי ביותר, מתוך סקרנות לדעת היכן ממוקם ילדם ביחס לקבוצת השווים שלו. פה בדיוק נעוצה הבעייתיות עם השאלה הזו. לשם המחשה, אם אנו רואים את החיים כסולם בו אנו מודדים את עצמו לגובה, תמיד יהיה משהו מתחתנו בסולם ומשהו מעלינו בסולם. גם אם נעלה בסולם כמה דרגות (נשפר את היכולות שלנו), עדיין נמצא את עצמנו עם משהו מתחתינו ומשהו מעלינו. לעומת זאת, אם נפיל את הסולם על הצד ונבחן את ההתקדמות שלנו ביחס לעצמנו, נראה כיצד אנו מתקדמים ומשתפרים ביחס לעצמנו וביחס להשקעה שלנו. כשאנו שואלים את ילדינו "כמה החברים שלך קיבלו במבחן?" אנו ממקמים אותם על סולם בהשוואה לאחרים, במקום לשים את הדגש על היחס בין ההשקעה האישית שלהם להישג שלהם. יותר חשוב שנתמקד בשאלה - האם התוצאה של המבחן משקפת את הידע והיכולת שלהם.
דניאל צור, מנחת הורים בשיטת אדלר, בעלת M.A בייעוץ משפחתי וזוגי:
10. אתה שוב הולך לחבר הזה?
הילד חזר מבית הספר, אכל צהריים ושוב אמר: "אני הולך לדן". אתם לא מבינים למה הוא הולך לאותו החבר כמה פעמים בשבוע, חושבים שיש לחבר השפעה רעה על הילד וזורקים את המשפט באוויר: "אתה שוב הולך לחבר הזה? מה יש לך לעשות אצלו?". כדאי שתבינו זו שאלה מתריסה ומעצבנת. אני ממליצה שלא ללכת נגד רצון הילד אבל כן חשוב לשוחח עם המתבגר באופן פתוח במידה ואנו חושבים שלאותו החבר ישנה השפעה לא טובה על ילדינו, ולומר: "אחרי שאתה נפגש עם החבר הזה, אני רואה שאתה מתנהג בצורה אחרת שפחות נעימה לי". חשוב להבהיר למתבגר שאתם סומכים עליו ועל הבחירות שלו.
11. לא חבל שאתה לא משקיע ומממש את הפוטנציאל הטמון בך?
מדובר במשפט שנורא מעצבן את המתבגרים ובטח שהוא לא יעודד אותם למוטיבציה שתממש את הפוטנציאל שלהם. הפוטנציאל הוא לא רק רמת האייקיו, אלא ההשקעה של המתבגר במה שחשוב לו. זה יכול להיות משחק בסוני פליסטיישן שהוא חייב לנצח או זמן שהוא משקיע בתנועות נוער. חשוב להבין שהפוטנציאל לא קשור להצלחה בלימודים. תעקבו ותשגיחו על הישגיו ורצונותיו של ילדיכם והימנעו ממשפטים שרק יעמיקו את הכעס והריחוק ביניכם.
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה
12. למה את לא יוצאת קצת מהבית?
"כשאני בבית מעירים לי שאני לא יוצאת, וכשאני יוצאת, מעירים לי שאני לא בבית", סיפרה לי מתבגרת ששיקפה נפלא את הסוגיה. הם מתבגרים, אנחנו דואגים ומבקרים, כל התנהגות חשודה בעיננו וקשה לרצות אותנו. הדאגה לגיטימית, הביקורת פחות, מה גם שהיא לא אפקטיבית, מרגיזה ונשמעת כמו ניסיון אינסופי להכתיב את זמנם. הישארו מעורבים, אל תתערבו ואמצו שלוש המלצות חשובות לעניין הזה: אם אתם דואגים להם, שתפו אותם בפתיחות ותנו להם להסביר, חשוב להכיר את מעגל החברים שלהם ואם יש גבול ספציפי שחשוב לכם להציב תציבו. מעבר לכך, תניחו.
13. למה אתה לא עונה?
זה מרגיז כשהם לא עונים, מרגיש כמו חוצפה, התרסה או זלזול, ואנחנו נעמדים על הרגליים האחוריות להעמידם במקומם, ושואלים בקול נוזף, גוער, כועס "למה אתה לא עונה?!". למעשה רוב הזמן דעתם מוסחת או שהם בעיסוקיהם, כשאנחנו זורקים שאלות לחלל האוויר או שאנחנו מדברים כל כך הרבה, שהם כבר לא שומעים. אם זה המצב, אז השאלה שלנו מתריסה ומכניסה רוח קרב שלא לצורך. במקומה, חשוב לגשת אליהם ולהסב את תשומת ליבם. אפשרות אחרת היא שהם כועסים, פגועים, זועפים ובמקום להתעקש שיענו, צריך להניח להם להירגע.
14. מתי אתה חושב להכין שיעורים?
אחת מהשאלות המקוממות, כי משתמע ממנה פקפוק באחריות הלימודית שלהם, בשיקול הדעת וביכולת לקבל החלטות לבד. כבר שנים שהמטלה הזו היא חלק משגרת יומם. הם לא צריכים אותנו כדי לזכור אותה. מה גם שיש צליל מתנשא וספקני בנימת הפנייה הזו, ולכן היא מקוממת ולא מניעה לפעולה. אם אתם חושבים שצריך עדיין לבסס אצלם הרגלי למידה - למדו אותם, אבל אם הרגלי הלמידה מבוססים, הגיע הזמן לסמוך על שיקול דעתם.
איך לעודד ילדים מגיל צעיר לומר את האמת? צפו:
לאה שטרן, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך להנחיית קבוצות הורים ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים:
15. איך אתה מוצא משהו בבלאגן הזה?
גיל ההתבגרות הוא גיל מבלבל עבור המתבגר הצעיר. הוא חווה שינויים פיזיים ושינויים בתחומי העניין וחווה התפרצויות כעס שלפעמים לא מובנות אפילו לו עצמו. הבלאגן בחדר הוא עוד ביטוי לסערה העוברת על המתבגר. הורים רבים מתעקשים על סידור החדר והנושא הופך להיות מאוד משמעותי וטעון. הם מעירים, נוזפים ומכריחים אותו לסדר. אין טעם להרוס את היחסים שלנו עם המתבגר בנושא זה. עלינו להסביר לילד שהחדר שלו הוא הטריטוריה הפרטית שלו והוא, ורק הוא, מופקד עליה. עם זאת, עליו להבין שתהיינה "תוצאות הגיוניות" במידה ולא ידאג לסדר החדר. כך למשל המצעים לא יוחלפו והכביסה הנערמת בחדרו לא תכובס. בדרך זו ילמד הילד לקחת אחריות על התנהלותו.
16. הארון שלך מפוצץ, אז איך אין לך מה ללבוש?
המתבגרים שלנו עסוקים בעיקר במה יאמרו עליהם חברים ובני הנוער (חברת השווים) אחרים בגילם. כל מתבגר או מתבגרת מסתובבים בבית הספר כאילו הם צועדים על מסלול תצוגת אופנה ונתונים ללחץ סביבתי בלתי פוסק. הם משוכנעים כי כל העיניים מופנות אליהם. אנחנו, כהורים, צריכים קודם כל להבין את הלחץ החברתי בו הם נמצאים. עם זאת, זוהי הזדמנות ללמד את המתבגר שלנו להסתדר עם מה שיש. עלינו לספק את צרכי המתבגר בהתאם למצב הכלכלי הקיים או לערכים שלנו ולאפשר כמות מוגבלת של פריטי לבוש. כל מתבגר יכול לעבוד בשעותיו הפנויות או להשתמש בכסף שחסך בעבר לטובת הרחבת המלתחה והפריטים הממותגים.יתרה מכך, זוהי הזדמנות שלנו להכין את המתבגר שלנו לחייו העצמאיים, לבצע תיאום ציפיות כלכלי להמשך ולסייע לו לאמץ את הגישה האופטימית לראות את מה שיש ולהיות מרוצה.
17. מה אתה עושה כל הזמן בטלפון?
התקשורת הסלולרית החליפה את התקשורת שהתקיימה "על הברזלים" בצעירותנו. התקשרות הסלולרית מייצרת יחסים אמיתיים וממשיים בין המתבגר שלנו לחבריו ומבחינתו אם הוא לא שם, הוא לא קיים. אז חשוב לוודא שהמתבגר עושה פעילויות נוספות כמו חוג או כושר ולוודא שיש מועדים בהם אין שימוש במסכים (כמו בזמן ארוחה) אבל לתמוה מה הוא עושה עם הסלולר כל כך הרבה שעות? זה מיותר.
שיר דרור, עובדת סוציאלית קלינית (.M.S.W), מטפלת בילדים ובני נוער:
18. אני הורה טוב?
לבקש פידבק על איך אני כהורה, זו הזדמנות טובה לקבל זבנג בפרצוף. זה הגיל הכועס והבועט וזה גם לא ממש רלוונטי מה הם חושבים כרגע, כי זה עשוי להשתנות ב-180 מעלות בהמשך. הורות טובה לא נמדדת בציונים של הילד. בדרך כלל יודעים אם מה שעשינו נכון או לא נכון רק שנים מאוחר יותר.
19. מה אתם מתכננים לעשות ביציאה?
הכוונה כשכבר יודעים לאן הילדים הולכים ועם מי, לשאול על הפרטים הספציפיים זה מיותר. רוב הסיכויים שהשאלה תגרום לאנטי, תחושה של חודרנות ואולי גם תקבלו תשובה שקרית או חלקית. הם לא יספרו לכם שהם הולכים לשתות אלכוהול למשל או לצפות בפורנו, למרות שיכול להיות שזה יקרה שם. תצטרכו לסמוך על החינוך הטוב שהשקעתם ועל כל המסרים החינוכיים שהעברתם ואתם מעבירים לאורך הדרך שישפיעו על קבלת ההחלטות של ילדיכם ולא על המסר החינוכי שתעבירו רגע לפני שהם יוצאים מהבית.
20. שאלות ספציפיות על התנסויות מיניות
בעוד ששאלות כלליות על עצם ההתנסות המינית או על שמירה על גבולות העצמי הן חשובות ולגיטימיות, הרי ששאלות ספציפיות על התנסויות מיניות אינן מתאימות כלל. ילדים וגם מתבגרים לא רוצים לחשוב על הוריהם כיצורים מיניים, וגם עדיף שלא יחשבו על התנסויות מיניות של הוריהם. שאלות ספציפיות על התנסויות מיניות - חוצות את הגבול, נתפסות כחודרניות, והן לא קשורות ולא מתאימות בין הורה לבין בנו או בתו המתבגרים.
לפנייה לכתב/ת 
