"אסור ליפול לרחמים עצמיים, אוכיח את עצמי"
לוטם זינו עוד לא בן 25 אבל הבקשה היחידה שלו היא ליהנות מכדורגל. אחרי שנתיים רצופות באכזבות ובחוסר מזל, הקשר של ת'ון מחפש מפלט מהמועדון השווייצרי שנותן לו לשחק רק בקבוצה המילואים. בראיון ל-ynet ספורט הוא מספר על האופי החזק, החלומות שהפועל ב"ש מגשימה והתקופה הקשה בהפועל ת"א: "גוטמן הבטיח לי שאוטוטו הצ'אנס מגיע אבל זה לא קרה"
בקיץ 2014 היה נדמה שהקריירה של לוטם זינו עולה על המסלול הנכון. הקשר היה חלק מרכזי מתהליך החזרה של הפועל באר שבע לצמרת הכדורגל הישראלי ובורג חשוב בנבחרת הצעירה. זינו החליט לנצל את הדרכון האירופי שלו והמריא לשווייץ כדי לחתום בת'ון.
התסריט האופטימי דיבר על ביסוס המעמד בת'ון לפני מעבר לליגה בכירה יותר. גם זימון בכורה לסגל הנבחרת הבוגרת היה בבנק המטרות של הקשר שהיה אז בן 22, אבל למציאות היו תוכניות אחרות ולאחר טלטלות רבות בשנתיים האחרונות הוא לא פוסל חזרה לארץ.
"ברגע שאני אקבל את ההזדמנות, אני אוכיח שוב מה אני שווה", מצהיר זינו בראיון ל-ynet ספורט. "אני עדיין בן 24 ולכל שחקן יש תקופות פחות מוצלחות. מאמן ברמה של אורס פישר, שהביא אותי לת'ון ואחר כך עבר לבאזל, האמין שאני יכול להצליח פה ולהוביל את הקבוצה, אז אני בטוח שאני יכול. זה יקרה, פה או במקום אחר. כמובן שחובת ההוכחה היא עליי".
לזינו יש עוד חצי עונה בחוזה אבל לא מן הנמנע שהוא יחזור לארץ כבר השבוע: "ביקשתי מהנשיא ומהמנהל המקצועי שיתחשבו במצב שלי. חשוב לי לחזור לשחק וליהנות מכדורגל. בתחילת השבוע הם הודיעו לי שיש שתי אפשרויות: להישאר, לשחק עם המילואים ולחכות לרגע שאולי יזדקקו לי בקבוצה הראשונה, או לעזוב מיד ולוותר על כל מה שמגיע לי מת'ון. חלון ההעברות בישראל נסגר ביום חמישי. אם בזמן הקצר שנשאר אמצא מקום בשבילי, אלך על זה בשתי ידיים".
הצרות של זינו החלו שמונה ימים בלבד לאחר החתימה בת'ון. במהלך אימון שגרתי הוא קרע את הרצועה הצולבת בברכו והתבשר שיחמיץ את העונה מבלי שנגע פעם אחת בכדור. אבל זינו לא נשבר ואחרי שיקום ארוך הוא היה נחוש להוכיח את יכולתו למערכת שסימנה אותו והביאה אותו ב-200 אלף יורו.
את עונת 2014/15 פתח זינו דווקא מול האקסית הפועל ב"ש, במוקדמות הליגה האירופית. על הקווים של ת'ון עמד מאמן חדש, צ'יריאקו ספורזה, ש"נדלק" עליו מהרגע הראשון. השווייצרים עברו (לפני שהודחו בפלייאוף) וזינו שהיה חלק מרכזי ברוטציה עד לפגרת החורף, הרגיש שסוף סוף הוא מגשים את החלום האירופי.
"העונה ההיא נפתחה מצוין מבחינתי", נזכר זינו, "אבל לצערי לא עלינו שלב בליגה האירופית ולא פתחנו טוב בליגה. הגיע מאמן חדש (ג'ף סייבן) שאמר לי שאחרי הפציעה, הכי טוב עבורי יהיה לצאת להשאלה בקבוצה אחרת בשווייץ. הוא אמר שהם כבר יסדרו לי קבוצה וזה עדיף מאשר להיות חלק מהרוטציה בסגל גדול שנבנה לליגה האירופית. בדקנו כמה אפשרויות, והעדפתי לחזור לארץ להפועל ת"א".
"נפלתי בין הכיסאות"
אחד השיקולים המרכזיים של זינו בחזרה לארץ היה גיא לוי, שעמד על הקווים בהפועל ת"א והיה מי שהעניק לו את ההזדמנות הראשונה בהפועל ב"ש. זינו נכנס מיד כמחליף מול הפועל כפ"ס אבל האדומים הפסידו (1:0) ולוי הוחלף באלי גוטמן. כך יצא שפעמיים באותה עונה, בקבוצות שונות, המאמנים שהעניקו לזינו הזדמנות מצאו את עצמם בבית.
"ברגע שאלי גוטמן מונה, הוא הביא איתו עוד שלושה קשרים אחוריים זרים, בנוסף לכל מי שכבר היה בסגל. כבר באימונים הראשונים הבנתי שנפלתי בין הכיסאות אחרי שהוא שם אותי בתפקידים לא מוכרים. גוטמן היה מדבר איתי ומבטיח שאוטוטו מגיע הצ'אנס". בפועל, הפעם הבאה שבה זינו ראה דשא הייתה במחזור הלפני אחרון (2:4 על בני יהודה).
"התאמנתי בשיא הרצינות, בלי פרצופים ובלי תלונות. גם כל נושא המשכורות בהפועל ת"א לא עניין אותי. היה לי חשוב להיות מוכן לרגע שגוטמן ייתן לי את ההזדמנות. הקבוצה לא 'נתפסה' והוא תמיד עשה שינויים, אבל הזדמנות להראות אם אני טוב או לא לא ניתנה לי. זה היה גרוע מאוד להמשך הקריירה שלי. החוויה המקצועית שלי שם הייתה קשה אבל אני מתנחם בזה שזכיתי להכיר אנשים מדהימים. אני מאחל להם לצאת מהמצב שהם נמצאים בו כעת. זה מועדון ענק שחייב לחזור להיות חלק מרכזי בכדורגל הישראלי".
זינו חזר לת'ון בסיום העונה ומאז הוא משחק רק בליגת המילואים בשווייץ. אמנם המנהל המקצועי אישר לו לחזור לארץ בינואר אבל המאמן התנגד והמפגש המחודש היה מר לזינו: "הוא ישר החליט שאני לא חלק. אפילו במשחקי ההכנה בקיץ הוא לא רצה לשתף אותי. כשהבנתי שזה המצב, ניסיתי להשתחרר אבל הנשיא של ת'ון כעס על זה שיש להפועל תל-אביב חוב של חמישים אלף אירו ולא הסכים לשחרר אותי ללא תמורה. נשארתי כאן, אני מתאמן עם הקבוצה הראשונה ומדי שבוע אני משחק עם קבוצת המילואים".
"משתדל להישאר חיובי"
לזינו היו את כל הסיבות להישבר. במדינה זרה, מבלי לדעת את השפה ובמזג אוויר קר, הכדורגלן הישראלי הטיפוסי לא היה מחזיק מעמד. אבל זינו מוכיח בכל יום שהוא לא השחקן הממוצע. כשהוא עדיין לא בן 25 ועם כוח רצון כמו שלו, אל תשללו את האפשרות שהקריירה שלו תעלה על המסלול הנכון.
"השנתיים האחרונות היו פחות טובות. אני לא אוהב להגיד חוסר מזל, זה פשוט חלק מקריירה של כדורגלן. לרוב השחקנים יש תקופות שבהן הדברים לא מסתדרים ולא תלויים בנו, כמו החלפת מאמנים ופציעות. מה שכן תלוי בנו זה להמשיך להתאמן חזק ולעבוד קשה. גם בצד המנטאלי חשוב להיות חזק ולא להוריד את הראש".
על הקושי לשרוד בחו"ל, מספר זינו: "להיות רחוק מהבית ולא לשחק זה לא נעים. אני נמצא כאן עם אשתי וברוך ה' נולדה לנו ילדה מדהימה. זה דבר שנותן הרבה כוח. אני מגיע בכל יום לאימון ונותן את הכל, בתקווה שהדברים יתהפכו. בכדורגל תמיד יש שחקנים שמורחקים ונפצעים. היה מאכזב לדעת בתחילת השנה שאשחק רק במילואים אבל צריך להיות חזק ולא ליפול לרחמים עצמיים".
כאמור, זינו עשוי לחזור לארץ אבל על החלק שלו בהצלחה של הפועל ב"ש הוא ויתר עוד לפני שהיא התרחשה: "מה שקורה שם זה חלום של כל באר-שבעי. הם עושים דברים מדהימים ומגשימים לכולנו חלומות שחלמנו מגיל קטן. האצטדיון, האליפות, ההצלחה באירופה, תצוגות האוהדים המטורפות - זה מדהים. אני גאה בהם ושמח על זה מאוד. ברור שהייתי רוצה להיות חלק מזה. כמו שאמרתי, זה החלום של כל שחקן כדורגל וכמובן שלי. זו הקבוצה שלי והעיר שלי".