רמות של אכזבה / טור
גם במכבי חיפה וגם במכבי ת"א לא סיימו את המשחק מרוצים, אבל המאוכזבת הגדולה יותר צריכה להיות הקבוצה של קרויף. מחצית ראשונה מזעזעת ברמת הארבלדזה פגעה בתקווה המחודשת שנוצרה אצלה לאחרונה. אורי קופר נהנה ממשחק כיפי של כדורגל ישראלי, ראה חלוץ איסלנדי עצום והרגיש כאילו זו שוב פתיחת עונה בחיפה, רק שהפעם מומלץ לחכות עם המסקנות
שחקני מכבי חיפה נפלו על הדשא כמו קוביות דומינו. שריקת הסיום הביאה כל אחד בתורו, כאילו תזמנו זאת לפני, לתפוס את הראש ולהיזרק לקרקע. ג'ורדי קרויף, מצידו, חבט עם ידו בעצבנות בבקבוק המים שהחזיק ובמקביל לתנועת ראש מימין לשמאל הזיז את השפתיים כדי שיסדרו פרצוף חמוץ. מה זה אומר שכולם מאוכזבים, ששני הצדדים מרגישים שהגיע להם יותר? לא רק שחלוקת הנקודות בתיקו 2:2 צודקת, אלא שגם היה ערב מהנה של כדורגל ישראלי – לא דבר שאפשר לומר בכל שבוע.
לא מדובר דווקא על הרמה, לשתי הקבוצות יש מספיק בעיות, אלא על שילוב הקצב, הדרמה, האווירה, הרצון של שני הצדדים לנצח ולא להסתפק בתיקו. אבל עם כיף לא הולכים למכולת ולא לוקחים אליפות. לכן, מה לעשות, מכבי ת"א היא זו שצריכה להרגיש המאוכזבת האמיתית. בסופו של דבר, כשההתרגשות מההצגה של וידאר קיארטנסון תשכך, תגיע ההבנה שהצהובים מגיעים למשחק מול הפועל ב"ש במרחק גדול מדי (8 נק') והמשחק בחיפה היה מכה קשה לתקוות המחודשות למאבק.
יש לכך כמה סיבות, שהרגיעו את האלופה והבטיחו שהפער לא ירד לשש נקודות. המחצית הראשונה של האורחת הייתה מזעזעת ברמת השוטה ארבלדזה. המרחק בין גל אלברמן, שלא היה מדויק גם ברמה האישית, לשחקני הקישור האחרים היה עצום. הכדורים התקשו להגיע להתקפה ואז, עם חטיפה של חיפה, נשאר בור באמצע דרכו עברו ההתקפות המתפרצות. מכבי ת"א הייתה פרוצה באופן נוראי.
בהמשך, כשהמצב השתפר, הגיע שער על הראש של עומרי בן-הרוש. נו, קרויף יביא סוף סוף מגן שמאלי? בנוסף טל בן-חיים נראה כאילו הוא כבר בברוז'. אבל למזלה של מכבי ת"א יש לה את וידאר קיארטנסון, חלוץ ענק ולא רק מהיום. קיארטנסון הבקיע חמישה שערים מבין השבעה האחרונים של הקבוצה (שניים האחרים של סקריונה). ההשוואה המתבקשת והראשונה לאנשים שהם לא ערן זהבי היא לראדה פריצה: שם את השער הנחוץ, מבקיע ברגעים האחרונים של המשחק, כמעט משום מקום ומבישול של דור מיכה. חלוץ-חלוץ.
חוץ מהאיסלנדי צריך להזכיר את יוסי בניון, שבתוך שריקות הבוז העצומות נגדו לא היה במשחק טוב, אבל כדור נפלא שלו לאלי דסה יצר את השער הראשון, וגם את שרן ייני, במשחק חזרה שקט. ייני, יש להניח, ישחק הרבה כקשר, תפקידו המקורי, אבל בשלושים ומשהו דקות ראשונות, הוא כבר הספיק להופיע כמגן שמאלי וכבלם.
גם אצל מכבי חיפה היו מספיק נקודות חיוביות. במחצית הראשונה היה נדמה שהירוקים באו לשחק כמו קבוצה "גדולה" באמת, עם משחק לחץ ורצון לשחק כמה שיותר מהר. היה יפה לראות זאת אצל גילי ורמוט שבמהלך שהוביל לשער הראשון, עשה הכל כדי לחדש את המשחק במהירות ובחכמה. אניס אלושי, בהופעת בכורה, הראה שהוא שחקן שיכול ליצור איזון בין הגנה להתקפה (אם כי מוקדם לשפוט יכולת) ועמית זנטי הצעיר הלהיב עם הכנסות כדור מדויקות. לעומר דמארי יש תנועה מצוינת ללא כדור והוא נותן תחושה שיתחבר טוב למועדון וגארי קגלמאכר שוב הראה שלשחקני הכנף של מכבי ת"א קשה להתמודד איתו.
בדרך כלל עוברים ככה שחקן-שחקן, בודקים מי טוב יותר ומי פחות, במשחקים הראשונים של קבוצה מסוימת. האמת, גם התחושה שקדמה למשחק הייתה כאילו מכבי חיפה פותחת עונה. תכל'ס, אפילו נדמה שזו פעם שלישית שהיא פותחת עונה בחצי שנה – בפתיחה האמיתית עם רוני לוי, לאחר הגעת מולנסטיין ועכשיו, בתוספת משמעותית של שחקנים שבחודש האחרון הצטלמו עם החולצה הירוקה במסיבות עיתונאים.
כבר שנים שפתיחות עונה, או משחקים דמויי פתיחת עונה ודרך חדשה (והיו כאלה לא מעט בקבוצה, אולי בכל חלון העברות), נותנים לחיפאים תקווה מחודשת שהנה, אולי משהו ישתנה. התקוות האלה מתפוגגות בהמשך. אז כן, יש שחקנים חדשים, יש נקודות אור להישען עליהן והיו דקות טובות, אבל ההיסטוריה אומרת שמומלץ להמתין כשמדובר במכבי חיפה. לשים חומה, לפחות זמנית, על הציפיות ולראות אם תהיה המשכיות בשבוע הבא. בסופו של דבר בחיפה לא רוצים לקבל מחמאות על השתתפות ביופי של משחק אלא על השתתפות במשחק עונה.
רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנסו לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.
לפנייה לכתב/ת 
