לידת עם ישראל מדגימה מהי שותפות כלכלית

פרשת השבוע משלימה את קודמתה, וממשיכה את סיפור עשר המכות. בין מכה למכה, עם ישראל מתחיל למעשה את תהליך היוולדו כ"עם", ונותן לנו מראה על התנהלות שלנו בימינו אנו, וכיצד אנחנו כפרטים נמצאים בתוך הסביבה הקרובה לנו.

כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית

עד כמה אנחנו עסוקים בניהול כלכלת משק הבית, ועד כמה בן או בת הזוג שלנו מכירים את התחום? האם אנחנו מנהלים משק בית במשותף? האם הילדים לוקחים חלק? שאלות אלו ואחרות העומדות בבסיס ההתנהלות הכלכלית של משקי בית צריכות להישאל בכל בית.

לקראת סוף הפרשה, ממש רגע לפני המכה הקשה ביותר שסופגים המצרים - מכת בכורות, עם ישראל מצווה על הקרבת קורבן הפסח. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה: שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ (שמות, פרק י"ב, פסוקים ב'-ט').

אחת השאלות שנשאלו לאורך הדורות, מדוע נכנס הציווי של הקרבת הקורבן דווקא במועד זה, לפני מכת הבכורות, רגע לפני היציאה ממצרים,  לפני שעם ישראל משתחרר מהעבדות? מה מיוחד במצווה זו שמקבלת את הבמה להיות המצווה הראשונה שעם ישראל מצווה בו? תשובות רבות נכתבו בעניין. אך נראה שאחת התשובות תלמד אותנו דבר או שניים על עצמנו.

קורבן הפסח הינו קורבן ייחודי מאד. יש בו דינים של קורבנות היחיד, כלומר קורבנות המובאות על ידי האדם הפרטי. ויש בו דינים של קורבנות ציבור, כלומר קורבנות שמובאים על ידי הציבור כולו.

קורבן הפסח מסמל את הברית בין עם ישראל לאלוהים, בדומה לברית מילה לילד שרק נולד - כאן, כאמור, עם ישראל רק נולד. כל אחד מחוייב בהעלאת קורבן כאילו זה קורבן יחיד, אך מקריב במשותף עם חבורה בהיותו חלק ממנה. ובכך מתאפשר לנו להסתכל על הפרט והכלל כמשלימים האחד את השני.

בניתוח השאלות שנשאלו לעיל על התנהלות הכלכלית בתא המשפחתי, נראה כי קורבן הפסח נותן לנו מענה מעשי באופן ההתנהלות שלנו.

על פי רוב, נושאים כלכליים מופקדים בידי שני בני הזוג, אך יש תחושה שאחריות הניהול היא רק על מי שקורא את המסמכים, אוסף אותם או מוכן לדבר עם הבנק. אך המציאות אחרת.

בפועל, כל אחד מבני הזוג לוקח על עצמו תפקידים, גם אם לא קוראים להם "אחריות כלכלית". האחד על הקניות, השנייה על הרכב (ביטוחים, טיפולים, טסט וכו'), האחד על תשלום החשבונות (ארנונה, חשמל, בזק), השנייה על מסלולי הסלולר והכבלים - כך מייצרים אורגניזם של התנהלות כלכלית פונקציונלית.

הבעיה המרכזית מתרחשת כשלא מגדירים את הפעולות והאחריות על פי תקציב וביצוע. הדרך הנכונה היא בשילוב של כל התא המשפחתי. פגישה אחת משותפת המגדירה את תקציב המשפחה, חלוקת הסעיפים לאחריות של כל אחד מבני המשפחה (כן, גם לילדים אפשר לתת אחריות בנושאים הקשורים לחסכון הוצאות בבית) ובסופו של דבר כל אחד מבני המשפחה מדווח על הישגיו, הן בעמידה ביעדי התקציב ואולי אפילו בחסכון התקציבי.

חלוקה פונקציונלית מאפשרת מיקוד בחסכון, יכולת התמקצעות בתחום ספציפי ויכולת לימוד כיצד לייעל את ההוצאות טוב יותר ומתוך תחושת שותפות לכלל בני המשפחה. ניהול נכון, אפקטיבי ויעיל יכול לסייע לכל תא משפחתי לייצר אחריות וחוסן כלכלי.