המסע של אברם
סרביה, תאילנד, גאנה. גרנט יודע שהוא כנראה כבר לא יאמן קבוצת צמרת באנגליה, אז בשנים האחרונות הוא צובר חוויות ברחבי העולם. כל זה לא אומר שהוא זנח את השאיפות המקצועיות, ובחמישי (21:00) תחכה לו קמרון בחצי גמר אליפות אפריקה: "קודם תן לי להגיע לגמר, ואז רק לא להפסיד שוב בפנדלים"
שדה התעופה של העיר אויים, מקום עם 60 אלף תושבים בצפון גאבון, אינו גדול מספיק לאפשר המראה של מטוס רציני. שלשום, בבוקר שאחרי עליית נבחרת גאנה לחצי גמר אליפות אפריקה, חיכה אברם גרנט עם השחקנים שלו למסוק תובלה גדול, עליו העמיסו עצמם 40 חברי המשלחת הגנאית. הם המריאו לכיוון גינאה המשוונית הסמוכה, לשדה תעופה נורמלי, ומשם בחזרה לגאבון, לעיר פראנסוויל, שם ישחקו מחר (ה', 21:00) מול קמרון. דרך לא דרך, לוגיסטיקה נדירה כשמדובר בטורניר גדול, רחוק מימי המטוס הפרטי של רומן אברמוביץ'.
אפריקה היא אולי לא היעד הכי פופולרי עבור המטייל הישראלי, אבל כשמדמיינים את הסיטואציה, ומוסיפים לתמונה את המראה החדש של גרנט – הרזה, עם הזקן שהוא מגדל בהמלצת בתו – מתקבלת תחושה של טיול ארוך. וזו רק תחנה אחת.
כשבוחנים מה עבר על גרנט מאז עזב את הליגה האנגלית ב-2011, המקומות שאליהם הגיע, אפשר עוד יותר לשים לב לדפוס המיוחד. צופית גרנט, שעדיין נמצאת עם בעלה לשעבר בקשר טוב למרות הגירושים, אולי הייתה מגדירה זאת "מסע לחיפוש עצמי".
כבר יותר מעשור שגרנט לא בישראל. אחרי השנים בצ'לסי, פורטסמות ו-ווסטהאם, שהסתיימו בירידת ליגה לפני חמש שנים וחצי, גרנט עבר במקומות פחות שגרתיים. הוא אימן בבלגרד – אמנם אירופה, אבל רחוק מזו הקלאסית; הוא היה המנהל הראשי של קבוצה בתאילנד, בטח לא מדינה שגרתית כשחושבים על כדורגל או בכלל; ועכשיו הוא סוגר קדנציה בגאנה, נוף שונה, אחר לחלוטין. בהחלט דרך ארוכה ומעניינת – מהימים שאימן את האחים נחמן ועד שהגיע לאחים אייוו.
גאנה היא נבחרת גדולה, גדולה מאוד אפילו, אבל אחרת. גם השחקנים המפורסמים ביותר, שמגיעים מקבוצות צמרת באירופה, יגידו בשלווה ותוך כדי משיכת כתף "דיס איז אפריקה", כהסבר למה שקורה מסביב. בשבוע שעבר, במהלך האליפות, טיסה אחרת של הנבחרת נדחתה שוב ושוב מסיבות שונות ומשונות עד שהודיעו שאי אפשר לנחות בחושך ומבטלים. הגנאים חזרו למלון וגילו שנבחרת מרוקו כבר נכנסה לחדרים שלהם, הטובים יותר. ג'רארד נוס, העוזר הספרדי של גרנט, אותו הכיר כשערך השתלמות אצל הישראלי בווסטהאם, יצא מדעתו. למחרת, כשעזבו והגיעו ליעד באיחור, שומר הראש של גרנט נאלץ לשבור את שער המגרש כדי שיהיה אפשר להתאמן.
"זה לא סוד שרציתי לחזור לאמן באנגליה", אמר השבוע גרנט ל"ידיעות אחרונות" מחדרו במלון בגאבון, "אבל למרות שהיו הצעות לא התחשק לי להגיע לקבוצת תחתית, בלי תקציב או אופק. ואז הגעתי לבלגרד, וכשראיתי את העוצמה שיש שם אמרתי לעצמי 'אני מפתח תקווה, והנה אילו חוויות משוגעות אני עובר'. ואז ביקשו בתאילנד שאבוא לעזור ואמרתי יאללה. ואז הצעה מגאנה, מקום שלפני עשר שנים לא הייתי חושב עליו, אבל עכשיו ישר קנה אותי. אז קדימה לאפריקה. אפילו עכשיו, כשאני בחדר בלי אור במלון, זו חוויה אדירה. כשהייתי קטן החלום שלי היה להיות אפילו אפסנאי באנגליה, ועכשיו החוויות מסביב לעולם קונות אותי".
גרנט, שביום שני (יממה לאחר גמר אליפות אפריקה) יהיה בן 62, נוהג לומר שהוא יודע שמנצ'סטר יונייטד לא תפנה אליו, אבל היה שמח להגיע דרג אחד מתחתיה. נדמה שגם קבוצה בליגה אירופית סבירה, לא אנגליה, פחות מעניינת אותו. אם לא מדובר בקבוצה שהיא שיא מקצועי – לא צ'לסי, כמובן, אבל קרוב למקום שהיה בו בעבר – אז ההעדפה היא למקומות שיש בהם חוויה מעבר לכדורגל.
"בכל מקום שעבדתי בו עם אברם פגשנו אנשים עם מנטליות אחרת, עם סגנון שונה", אומר מרקו בלבול, שליווה את גרנט בתחנות רבות. "בסרביה היו שני מחנות אוהדים קשים, עם מלחמות ודרבי שהוא חוויה אדירה. בבנגקוק זה היה פרויקט ממוקד של כמה חודשים. הגענו במטרה לנצח משחק אחד בגביע ועבדנו עם מנהל מקצועי בלגי, צוות ברזילאי וסקנדינבי ובעלים תאילנדי. זה מאתגר. הבעלים מגיע מתעשיית הבידור המקומית, אז אחרי הזכייה בגביע הוא עשה מסיבה גדולה בבנגקוק, וכל הלהקות הגדולות הופיעו אחת אחרי השנייה. לקחתי הרבה אליפויות, אבל זאת הייתה חתיכת מסיבה יוצאת דופן. אלה דברים מעניינים, מיוחדים, חוויה".
הגנאים מתלוננים
חוויה – מילה ששומעים הרבה גם מגרנט עצמו. נראה שהוא נהנה, אוסף סיפורים, אבל אל תחשבו שמדובר פה רק בעניין של "העיקר החוויה", כיוון שקודם כל ישנו כמובן האתגר המקצועי. בטח בגאנה, נבחרת שהגיעה בתחילת העשור לרבע גמר מונדיאל, שם נעצרה רק ביד של לואיס סוארס בדקה ה-120. יותר משנתיים גרנט שם, ועכשיו נותרו עוד שני משחקים: חצי הגמר מחר ואז או משחק על המקום השלישי או הגמר.
למרות המקום בין ארבע האחרונות, לחלק מהגנאים יש תלונות כלפי המאמן שלהם. בזמן שבישראל התעסקו לאחרונה בעניין סביב הגעתו של גרנט למצרים, הדבר היחיד שעניין את הגנאים היה הפסד הנבחרת שם, שמשפיע משמעותית על סיכויי הכוכבים השחורים להגיע למונדיאל. הם גם לא אוהבים לראות את גרנט מופיע על מסך הטלוויזיה שלהם ממקומות אחרים בעולם במקום להישאר בגאנה.
"אנשים מרגישים שגרנט הוא ממש שכיר חרב שלא בדיוק רוצה ללכלך ידיים בכדורגל המקומי", מסביר העיתונאי ומגיש הטלוויזיה גארי אל-סמית'. "דעת הקהל לא השתנתה גם במהלך הטורניר הנוכחי, כי אסור לשכוח שגאנה בחצי הגמר שישה טורנירים ברציפות. זה כבר לא מספיק. גרנט צריך לזכות כדי שמשהו ישתנה".
אז בגאנה לא כולם מרוצים, לפחות לא לפני גביע, אבל באליפות עצמה, בגאבון, גרנט הוא עדיין אחד שרוצים להיות בסביבתו. בסופו של דבר השם קיים, ויש רזומה עם אימון שלוש קבוצות פרמייר-ליג, כולל צ'לסי, וגמר ליגת האלופות. ברשתות החברתיות אפשר לראות שחקנים מנבחרות שונות ואוהדים מעלים לרשת תמונות סלפי עם גרנט, וגם בתקשורת יש ביקוש. ג'ונתן ווילסון, הפרשן הבכיר של ה"גרדיאן" הבריטי, ערך בשבוע שעבר ראיון עם המאמן, וברשת "סקיי" האיטלקית פירסמו כתבה על הישראלי שבה הוסבר כי הוא "מחפש גאולה בפעם השנייה".
אכן, יש פה גם סיפור של גאולה. אחרי כל ההפסדים בגמרים שונים (ראו טבלה) גרנט רוצה להניף את התואר, להיות אלוף יבשת. הוא אולי נהנה מהחוויה השונה בגאנה, או במקומות שהיה בהם קודם, אבל תואר, בטח בינלאומי, הוא גם גאווה מקצועית וגם, במקרה שלו, סוג של גירוש שדים.
כולם זוכרים הגמר ההוא במוסקבה ב-2008. את ההחלקה של ג'ון טרי והחמצת הפנדל, את גרנט יורד במדרגות האצטדיון כשהגשם ניתז עליו... אבל היו עוד. הפסד עם צ'לסי בגמר גביע הליגה לטוטנהאם משער של ג'ונתן וודגייט בהארכה. הפסד עם פורטסמות' לאקסית צ'לסי משער של דידייה דרוגבה, אחד השחקנים המחוברים לגרנט, בגמר הגביע האנגלי. לפני שנתיים, כמובן, הפסד עם גאנה בגמר אליפות אפריקה לחוף השנהב, שוב בפנדלים, אחרי שכל 22 השחקנים בעטו ובסוף השוער ראזק ברימה בעט בעצמו ונכשל.
כן, גרנט הגיע לבאר הרבה פעמים ולא שתה עד הסוף (זכה בגביע הליגה התאילנדי, אבל לא כמאמן), וכמובן יש לכך משקל לפני אפשרות לגמר נוסף. אבל זה לא הכל. החוזה של גרנט בגאנה מסתיים לאחר האליפות והוא לא ימשיך. בין כל הגמרים אנשים זוכרים בסוף את התארים, וזכייה באחד כזה ודאי תיצור עבורו אפשרויות חדשות – אם כחלק נוסף במסע הבינלאומי שלו ואם כחזרה לקדמת הבמה ברמות הגבוהות ביותר. עד כמה הדבר חשוב לו אפשר היה לראות בהנפת הידיים לאחר הניצחון ברבע הגמר.
"כשהזכירו פעם למסי שהוא הפסיד במספר גמרים הוא אמר 'עדיין רבים היו רוצים להתחלף איתנו'", עונה גרנט כשמזכירים את ההחמצות הקודמות. "בכל מקום קשה להגיע למשחק גמר, אז תן קודם להגיע לשם", הוא ממשיך ומוסיף בבדיחות: "ואם נצליח, אז רק לא להפסיד בסוף בפנדלים. כל מה שאני רוצה הוא לקחת את הגביע. אני מאוד רוצה לזכות. מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
