חור (שחור) בעלילה: הפאשלות בסרטי החלל של הוליווד
הפיצוץ שהתרחש בניגוד לחוקי הפיזיקה, הסרט שמכיל 168 אי דיוקים מדעיים, חליפות החלל שמזמן יצאו משימוש, והטעות שכמעט הרגה את הגיבור. מ״מלחמת הכוכבים" ועד "ארמגדון" - תעשיית הסרטים האמריקאית חובבת סרטי חלל, אבל סובלת מכמה פגמים באמינות. אז האם בפעם הבאה עדיף להוליווד להישאר עם הרגליים על הקרקע? שפטו בעצמכם
השנה היא 1902, האדם הראשון עדיין לא הצליח לפרוץ את גבולות כדור הארץ, אבל הסרט הקצר "מסע אל הירח", בבימויו של ז'ורז' מלייס, יוצא לבתי הקולנוע. אורכו 14 דקות בלבד, והוא מתאר מסע של אסטרונאוטים לחלל בהשראת סיפוריו של ז'ול ורן. בסרט, כדי לצאת מכדור הארץ, האסטרונאוטים משתמשים בתותח ענקי, בעזרתו נוחתים על עינו של הירח. הם נתקלים בחייזרים ובפטריות מוזרות, עד ששבים הביתה בשלום.
זה היה סרט המדע הבדיוני הראשון, והסרט הראשון שתיאר את החלל החיצון, את הירח ואת האפשריות הדרמטיות הגלומות בהם. מכאן נראה כי התחיל הרומן של הקולנוע עם החלל החיצון - מערכת יחסים שהלכה והסתבכה עם הזמן.
כמעט כל שנה יוצא בהוליווד סרט שקשור לעולם שמעבר לכדור הארץ, ובשנים האחרונות המגמה הזאת מתגברת. רק בסופ"ש האחרון יצאו שני סרטים שנוגעים בנושא - "המקום שבינינו" בכיכובו של אסא בטרפילד - סרט התבגרות על נער שגדל במאדים ונוסע לחפש את אהובתו בכדור הארץ, ו"מאחורי המספרים" - סיפורן של שלוש נשים שחורות מבריקות שעבדו בתור חשביות בנאס"א ב-1961.
מוקדם יותר השנה יצאו "נוסעים" עם ג'ניפר לורנס וכריס פראט, ועיבוד מחודש ומיותר ל"היום השלישי"; בשנה שעברה כולם דיברו על "להציל את מארק וואטני" של רידלי סקוט, שנה קודם לכן על "בין כוכבים" של כריסטופר נולאן ולפני שלוש שנים על "כוח המשיכה". כמובן שמ-1902 ועד היום יצאו אינספור סרטי חלל, מ"מלחמת הכוכבים" ועד "מסע בין כוכבים". כן - הוליווד אוהבת כוכבים ולא רק בצורתם המטאפורית.
מערכת היחסים הזאת די הגיונית. קולנוע מרחיב את הדמיון שלנו ולוקח אותנו למקומות חדשים, ומה יותר מרתק מהחיים שמחוץ לכדור הארץ? הטכנולוגיה והמשאבים טרם הצליחו להביא את האדם הפשוט לחלל, אבל המכונה ההוליוודית כן. לצד זאת, נראה כי השאיפה לסיפורים על החלל החיצון יצרה להוליווד שלל בעיות, בעיקר מדעיות. אף על פי שהיא עובדת עם טובי המדענים שייעצו לה, ושנראה כי בשנים האחרונות משמשת כמשרד יחסי הציבור של נאס"א, היא מצליחה ליפול בטעויות ואי דיוקים די משמעותיים. שבוע החלל הישראלי שחל השבוע, נראה כמו זמן טוב לחזור לטעויות הגדולות שהוליווד עשתה.
"כוח המשיכה": משטרת האופנה - לטיפולך
לא צריך להיות חובב מדע גדול כדי להבין שיש כמה דברים מופרכים בסרט הזה. מת'יו קובלסקי (ג'ורג' קלוני) וד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק) הם שני אסטרונאוטים שמנסים להגיע לכדור הארץ אחרי שהמעבורת שלהם נפגעה מפיצוץ לווין רוסי. הבעיה עולה כבר בפריים הראשון של הסרט - דמותו של קלוני מתעופפת בחלל בחליפת חלל מגניבה במיוחד. נכון, זה נראה מעולה (ואפילו נוח!) וזה לא שאין חליפות כאלה בנאס"א, יש - קוראים להן MMU, ואמנם אפשר למצוא אותן בנאס"א, אבל רק במרתפים - כי הן יצאו משימוש לפני 30 שנה.
גם השיער המסודר של בולוק והבגדים שהיא לובשת מתחת לחליפת החלל שלה זכו להרמות גבה - בעוד שהסרט מתאר נכונה את כוח הכבידה, השיער של בולוק נותר במקומו לאורך כל הסרט ולא מושפע ממנו כלל. גם הלבוש של בולוק מתחת לחליפת החלל מעורר תמיהה - על אף שהמכנסיים הקצרים והגופיה מחמיאים מאוד לגזרה שלה, הלבוש המקובל לאסטרונאוטים מתחת לחליפת החלל שלהם הוא עוד חליפה - מגושמת ועשויה גומי.
"מלחמת הכוכבים": יהיה פיצוץ
אפשר להגיד הרבה דברים טובים על ג'ורג' לוקאס, יוצר סדרת "מלחמת הכוכבים", אך על דבר אחד מדענים יתקשו לסלוח לו - הפיצוצים בחלל. הטעות הזאת חוזרת בכל כך הרבה סרטים שקשורים לחלל החיצון, אך נראה כי לוקאס היה הראשון לעשותה, ושבעקבותיו קולנוענים רבים שכחו את חוקי הפיזיקה. ובכן, בחלל אין קול, ולכן כל הפיצוצים ורעשי המנועים ששומעים בסרטי חלל לא אפשריים מבחינה פיזיקלית - פשוט כי אין שם מספיק מולקולות שישמיעו את הצליל. בנקודה זו אפשר לשבח את "כוח המשיכה", שלא רק שהשתמש בשקט שבחלל בצורה מדעית ונכונה, אלא אף יצר בזכותו אווירה מתוחה ובודדה.
"בין כוכבים": חור בעלילה
סרטו האחרון של כריסטופר נולאן זוכה לציון לשבח באמינות המדעית שלו. כנראה זה מה שקורה כשמגייסים את קיפ ת'ורן, פיזיקאי בכיר ומוערך, שיהיה אחראי על כל ההיבטים המדעיים בסרט. עם זאת, גם בסרט הזה יש חורים שחורים שמעלים כמה תהיות, כשהראשי שבהם הוא, ניחשתם נכון - החור השחור. ג'וסף קופר (מת'יו מקונוהיי) נשאב לחור השחור "גרגנטואה" ושורד אותו. פיזיקאים רבים טענו עם יציאת הסרט שפעולה כזאת אינה אפשרית וכל מי שמתקרב לחורים שחורים נמצא בסכנת מוות מיידית. לגבי חורי התולעת שהמדענים בסרט עוברים דרכם כדי למצוא גלקסיות מרוחקות - נכון לעכשיו, חורי תולעת אפשריים רק מבחינה תיאורטית וטרם התגלו במציאות. בסופו של דבר שתי הטעויות האלה נסלחות, ואפשר להאשים בהן את ז'אנר המדע הבדיוני אליו שייך הסרט.
.jpg "סכנת מוות מיידית. החור השחור")
"ארמגדון": 168 טעויות
יש שאומרים שהסרט "ארמגדון" הצליח לקלוע בשלושה דברים: כן - יש דבר כזה אסטרואידים, כן - האנושות מסוגלת לשלוח אנשים לחלל, וכן - סטיבן טיילר (סולן להקת אירוסמית') לא רוצה לפספס שום דבר. לגבי שאר הדברים, ובכן, המיתוס הרווח הוא שיש 168 טעויות מדעיות בסרט הזה, ושנאס"א מקרינים אותו בקמפוס שלהם כדי שעובדים חדשים ימצאו את כולן.
נתחיל בדברים הברורים - לא ייתכן שרק 18 ימים לפני הפגיעה מישהו שם לב לכך שאסטרואיד ענק בדרכו לפגוע בכדור הארץ. ולראייה הכתבות שאנשים משתפים בחשבון הפייסבוק שלהם, בסגנון "בעוד חודש העולם ייחרב בגלל אסטרואיד" - הן נכתבות כי מלכתחילה מישהו מתצפת על הדברים האלה (אפילו שהסיכוי שהאסטרואיד שמצויין בהן יפגע בנו הוא אפסי).
בנוסף, על מנת להסיט את האסטרואיד ממסלולו, וכזכור בסרט מציינים שהוא בגודל של טקסס - נדרשת פצצה עם אנרגיה השווה בערך לאנרגיית השמש. גם אם היה כלי נשק כזה, אפקט הפיצוץ היה פוגע בכדור הארץ שלנו. תוסיפו לזה עוד טעויות טכניות די מביכות, כמו זווית ההמראה האנכית ולא אופקית כנדרש של החללית, חוסר התיאום עם חליפות החלל (פעם הן נלבשות ופעם לא), את הסמיכות הבלתי אפשרית בהמראה של שתי חלליות בו זמנית ועוד 165 טעויות - ותקבלו סרט מדע בדיוני שלא ניסה להיות כזה.
"2001: אודיסאה בחלל": טעות יכולה להרוג
יצירת המופת של קובריק משנת 1968 נחשבת מדויקת להפליא. קובריק התייעץ עם ניל ארמסטרונג ועם הקוסמונאוט אלכסי ליאונוב - מי שביצע את הליכת החלל הראשונה בהיסטוריה, ועבד בשיתוף פעולה עם סופר המדע הבדיוני ארתור ס.קלארק, שכתב סיפור קצר עליו מבוסס הסרט. הוא הצליח לתפוס את השקט שבחלל בצורה מדויקת, ותיאר נכונה איך כוח הכבידה משפיע על אסטרואנטים בחלליות. אך גם גאונים כמו קובריק עושים טעויות, במקרה שלו אחת די קטלנית לגיבור הסרט, דייב באומן (קיר דולאה).
כשדייב באומן מבין שהאוויר נשאב החוצה מתוך החללית, הוא לוקח אוויר לריאותיו כדי להתכונן לוואקום המתקרב. במציאות, פעולה זו הייתה קורעת את ריאותיו בגלל התפשטות הגז, ונאס"א ממליצה דווקא לשחרר את האוויר ולהשאיר את הריאות ריקות. קלארק, שעבד עם קובריק על הסרט, אמר בזמנו כי אילו היה על הסט באותו יום צילומים, היה מונע את הטעות הזאת.
"להציל את מארק וואטני": עושה הרבה רוח
כמו שני קודמיו, גם הסרט הזה מקבל ציון גבוה אם מנתחים אותו מבחינה מדעית. זה לא מפתיע במיוחד - הסרט מבוסס על ספרו של אנדי וייר "לבד על מאדים", ספר שהביקורת העיקרית עליו היא: "מעניין, אך עמוס מדי בפרטים מדעיים".
.jpg "סופות החול חזקות מדי ביחס לאטמוספירה במאדים. \"להציל את מארק וואטני\"")
מדענים רבים טוענים שהסרט הצליח לתפוס בצורה נכונה כיצד החיים שלנו ייראו אם אי פעם נתיישב על מאדים - כוכב הלכת היחיד שתושבי כדור הארץ יכולים לקרוץ אליו כאופציה התיישבותית ריאלית. ובכל זאת, המהלך שמניע את הסרט מקורו בטעות די קריטית - הסופה בתחילת הסרט שמעיפה את החללית של האסטרונאוטים ומשאירה את מארק וואטני (מאט דיימון) לבדו על הכוכב האדום פשוט לא יכולה להתרחש במציאות. ההסבר לכך הוא שהאטמוספירה במאדים הרבה יותר דלילה מכדור הארץ, לכן הרוחות בעוצמות שתוארו יכולות לכל היותר להעיף עפיפון בשמיים, לא חפץ מתכתי גדול כמו החללית.
