איך לעזור לילדים המתמודדים עם השמנה

ליאן (כל השמות בכתבה בדויים) בת ה-11 סובלת מגיל צעיר מעודף משקל. לפני כשנתיים החלו אצלה סימני התפתחות מינית מוקדמת. הישגיה בלימודים נפגעו והיא נמנעת מפעילות גופנית. היא ממעטת לצאת מהבית והוריה מודאגים.

ליאן איננה היחידה. ילדים רבים בעלי עודף משקל סובלים מערך עצמי נמוך, דימוי גוף שלילי ובעיות רגשיות, יותר מילדים במשקל תקין. על פי מחקרים הם מתביישים בגופם ורבים מהם מספרים שהם חשים שמאכזבים את הוריהם, וכשאינם מצליחים לרדת במשקל גם מאוכזבים מעצמם.

חלק מהילדים מודעים לסכנות הבריאותיות הכרוכות בהשמנה, ופוחדים מהן. חלקם תופסים את עצמם כבעלי יכולת קוגניטיבית ופיזית נמוכה ביחס ליכולותיהם הריאליות, מה שגורם לאובדן אמון ביכולתם להצליח בלימודים ובספורט, נבואה העלולה להתגשם ולגרור תגובת שרשרת של אכזבה והשמנה נוספות.

(צילום: shutterstock)

תחושת עלבון

האכילה משמשת לעתים כאסטרטגיית התמודדות של הילד מול מצוקה רגשית. תחושת כישלון קשורה לעיתים קרובות בניסיונות כושלים לדיאטה מגיל צעיר. דימוי גוף נמוך עלול להוביל לדיאטות הרסניות ואף להפרעות אכילה, דיכאון וחרדה. הסטיגמה החברתית ביחס להשמנה פוגעת לא רק בילדים, אלא נחווית על ידי כל בני המשפחה. הורים חשים שהחברה מאשימה אותם בהשמנת ילדיהם ובחוסר טיפול בבעיה.

הורים לילדות בחוגי מחול מתארים את תחושת העלבון והפגיעה כאשר לא מאפשרים להן להופיע בשורה הראשונה על הבמה. הילדה, מצידה, חווה את ההשפלה הזאת כדחייה. אידיאל היופי הרווח בחברה שלנו תואם מודל של רזון ומשפיע כמובן גם על האופנה, המתמקדת בעיצוב ביגוד לילדות בעלות גוף רזה. רוב הילדים רואים את משקלם כחלק מהזהות שלהם, ויחוו את ההתייחסות למשקלם כביקורת כוללנית כלפי "מי שהם".

נושא ההשמנה והאכילה עלול לעורר קונפליקטים בין ההורים לילדים, לפגוע בהנאה מהאוכל ולהעכיר את האווירה במשפחה. יש שגם האחים לועגים לילדים בעלי עודף המשקל והערות שיפוטיות מצד המשפחה המורחבת פוגעות ויוצרות כעס וריחוק. הדאגה לבריאות של הילדים עלולה לעורר חרדה אצל ההורים ולפגוע בטיפול נכון בהשמנת הילדים. כאשר מזמינים פיצה ומגבילים רק ילד אחד במשפחה במספר המשולשים שהוא רשאי לאכול, מפלים אותו לרעה, גם אם הכוונה היתה טובה.

ההורים מרגישים אשמים

אלון בן העשר והוריו הגיעו לטיפול עקב בעיית ההשמנה שלו. לאלון אח תאום הסובל מתת משקל. שני האחים נמצאים בטיפול תזונתי אצל אותה הדיאטנית. לכל אחד מהם תפריט. אחיו של אלון מקבל תזונה עתירת קלוריות והוריו "רצים אחריו" שיאכל. רק את אלון מגבילים. אלון חש קנאה ואוכל בסתר עד הקאה ואחרי הזלילה כועס על עצמו ועל הוריו על כך שלא עצרו אותו בזמן. אלון מאוכזב מעצמו. הוא רוצה להצליח אך אינו מסוגל. ההורים, שכוונותיהם טובות, אינם יודעים כיצד לנווט בין צרכיהם הייחודיים של הילדים.

יש הורים המתקשים להבין את האכילה המופרזת וחסרת השליטה של ילדיהם. שני, אמה של גל, שיתפה: "אני רזה ואביה של גל רזה. מאיפה זה הגיע? אנחנו אוכלים בריא, מסודר. היא כל הזמן מחפשת אוכל". לעומתם, הורים שבעצמם סובלים מהשמנה, מרגישים לעיתים אשמה ששימשו מודל שלילי לילדיהם ואף אחראים על הגנטיקה שהורישו להם.

כמה עצות להורים:

• אהבו את ילדכם בשל מי שהוא: היו אתם שרואים את הילד מעבר למשקלו, על כל כישרונותיו, אישיותו ויכולותיו. שוחחו אתו, התעניינו במה שהוא מרגיש וחושב. חזקו את הביטחון העצמי שלו.

• גלו עירנות למצבו הרגשי של הילד: שימו לב לסימנים כמו הסתגרות, סירוב להשתתף בפעילות חברתית, עיסוק יתר במראה ובמשקל, מצב רוח ירוד או התפרצויות זעם.

• בדקו האם יש סיבות רגשיות לאכילה של הילד: מה הם הקשיים עמם הוא מתמודד באמצעות אכילה. במידת הצורך פנו להתייעצות עם גורם טיפולי.

• הקפידו על כללים תזונתיים שווים לכל בני המשפחה: כולם זקוקים לתזונה בריאה, גם הילד בתת משקל. אל תפלו את הילד בעל עודף המשקל. הילדים חווים ממילא יחס מפלה ומשפיל בחברה.

הכותבת היא עובדת סוציאלית מומחית בבריאות והפרעות אכילה, מרכז לטיפול בילדים עם עודף משקל, מכבי שירותי בריאות. פסיכותרפיסטית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית.