הסוף למשרות הסטודנטים? "עזבתי למען הגשמה עצמית"
חברות גדולות המעסיקות סטודנטים טוענות כי הן מתקשות לגייס מועמדים: "כבר לא רוצים לעבוד בעבודות רגילות". מנגד, הסטודנטים שעזבו לטובת מקצוע עצמאי אומרים: "זה נוח יותר וגורם לסיפוק". מומחית לחיפוש עבודה: "אנשים עובדים בעבודות נוחות ומוצאים עצמם באותו מקום בסיום התואר"
ירידה בביקוש למשרות סטודנטים: חברות גדולות מעידות על קושי בגיוס למשרות חלקיות, המיועדות לאלו המשלבים עבודה עם לימודים.
כתבות נוספות בערוץ הקריירה
סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת החשמל, עמית אוברקוביץ', מתאר: "אנחנו מעסיקים כ-300 סטודנטים בכל שנה, במוקד השירות של 103 ובבדיקת מוני חשמל. בשנה האחרונה אנו חווים קשיים בגיוס סטודנטים, לפי דעתנו זה נובע מכך שהסטודנטים כבר לא יוצאים מבתי ההורים. הצורך בהכנסה משמעותית פוחת ומספיקות להם עבודות מזדמנות יותר. גם כשהם כבר יוצאים, הם לא רוצים לעבוד בהיקף שחברת החשמל זקוקה לה. אנו מנסים להתאים את המשרות אך עדיין ישנה ירידה בביקוש".
סמנכ"לית משאבי אנוש של רשת "קראון פלזה" ו"הולידיי אין", טליה בן נעים מוסיפה: "לרשת יש 150-200 סטודנטים שמועסקים בתחומים כמו ביטחון, קבלה ומלצרות. יש להם שעות מעטות יותר והם מנסים למקסם אותם, סטודנט שממלצר במסעדת יוקרה או עובד בגופים ביטחוניים יכול לקבל 100 שקל לשעה, וכשהוא בא אלינו הוא מקבל 30 לשעה, אני לא יכולה להתחרות בזה. גם כשאני הייתי סטודנטית הלכתי למקום ששילמו בו הכי הרבה.
"בנוסף, מלונאות נחשבת 'מקצוע של פעם', היום כולם בהיי-טק, פתאום עכשיו לפנות שולחנות או לתקן כספת ולפתוח דלתות בתור קב"ט? זה ראש קטן".
גל גנצמן, מנכ"ל משותף ברשת הברים "מייקס פלייס", מתאר אף הוא: "בשנים האחרונות אנו מרגישים בשטח קושי בגיוס סטודנטים לתפקיד של מלצרים בפאב, משרה שבעבר היתה נחשבת לנחשקת במיוחד. הסיבה העיקרית היא הזמן, בעבר המלצרות הייתה משרה נחשקת כיוון שאיפשרה שעות גמישות, אך כיום הצעירים מעדיפים לנצל משאבים טכנולוגיים שלא כרוכים במאמץ פיזי ואפילו לא מצריכים לצאת מהבית".
"העבודות הנוחות לא מסייעות בסיום התואר"
לדברי מנהלת תוכן המחקר ב-AllJobs, עינב בוימפלד, "השיטה המסורתית לא הוכיחה את עצמה, אנשים משקיעים שלוש שנים מהחיים שלהם, ובמהלך התואר מתפתים לעבוד בעבודות סטודנטים נוחות כי הן מאפשרות גמישות בשעות, אך לא מציבות אותם בעמדת יתרון בסיום התואר. ההמלצה שלנו היא תמיד ללכת ולעסוק בתחום העתידי שלכם. מגמה שנייה היא הטלת הספק בצורך בלימודים אקדמיים מבחינה תעסוקתית: רוב התארים לא מביאים למנוחה ולנחלה, השוק צריך מקצועות שהאקדמיה לא מכשירה אליהם".
.jpeg "שלי שמידט (צילום: אלכס ירונדיס)")
שלי שמידט למדה עיצוב ועבדה במקביל כמלצרית, אולם החליפה את המלצרות ביוזמה משלה. "יחד עם חברה שלמדה במכללה אחרת, החלטנו לפתוח עסק קטן ולמכור עוגות לאירועים ולשבתות", היא מספרת, "זה היה יותר נוח מבחינת השעות, במלצרות את עובדת עד אחת-שתיים בלילה וצריכה לקום ללימודים למחרת בבוקר. זה לא השתלם יותר מבחינה כלכלית, אבל זה הביא סיפוק".
במהלך הלימודים, שמידט הבינה שלא תמשיך בתחום העיצוב, והתשוקה למקצוע הקונדיטוריה גדלה. כיום היא עובדת כקונדיטורית שכירה, ושואפת לפתוח עסק עצמאי.
נחמיה שאוליאן היה סטודנט למדעי המדינה וסוציולוגיה, אך במקביל עבד כעצמאי בתחום הגינון. "עבדתי כבריסטה, אך הרגשתי שאני יותר מחובר לגינון רגשית, עולם טהור יותר". לאחר הלימודים, שאוליאן המשיך לעסוק בתחום. "לא הייתי סגור על זה במאה אחוז, אבל ידעתי שלא אתעסק עם מה שאלמד, מגוון האפשרויות מצומצם והשכר נמוך". כיום הוא הגנן של אזור "עיר דוד" בירושלים.
"רציתי למצות את היכולות שלי"
אלינור ברוך עסקה בעבודות סטודנטים "שגרתיות" כשלמדה משפטים ומנהל עסקים: "הייתי מארחת בשני מקומות ולאחר מכן עבדתי כמזכירה. החלטתי לעזוב כי רציתי להגשים את עצמי, לעשות משהו מעניין ולמצות את היכולות שלי, בתואר אי אפשר לעבוד הרבה שעות, חיפשתי משהו שיאפשר לי הכנסה, בלי שאצטרך לעבוד ללא הפסקה".
ברוך פתחה חנות בגדים מקוונת בשם "מיס נורי", אותה היא מפעילה עד היום. "יש המון עבודה, אבל גם כשאני בלימודים, זה עובד מעצמו, אני לא חייבת לפספס משהו. זה התחיל באינסטגרם, ייבאתי כמה דגמים ואמרתי לעצמי: 'אני צריכה עוד הכנסה'". תוך כדי התואר, החנות התפתחה וכרגע ברוך עובדת כמנהלת במשרה מלאה.
לפנייה לכתב/ת 
