יש יהדות בלי הלכה
ב-250 השנים האחרונות העם היהודי חי ומתפתח ללא הלכה. יש יהודים ששומרים הלכה, אך מרבית המזהים עצמם כיהודים אינם מחויבים לה. תרבות המִשנה שינתה את תרבות המִקרא. היהדות הרפורמית והחילונית משנות את תרבות ההלכה, ויום אחד תבוא הצעה חדשה שתשנה את כל מה שאנו יודעות היום
שנים רבות למדתי וקיבלתי כדבר מובן מאליו את פירוש רש"י הראשון לתורה, ורק לאחרונה הבנתי שהוא מפתיע, מטריד ומהפכני. מדובר במדרש שתמה על הצורך בספר בראשית, ושואל מדוע התורה לא נפתחת בפרשת השבוע שלנו, הפרשה השלישית של ספר "שמות":
"לא היה צריך להתחיל התורה אלא (שמות י"ב, ב') מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית?... שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך-הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו..."
ספריית פיג'מה
מהפסוק (שמות י"ב, ב'): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" מבקשים חז"ל ללמוד מצוות "קידוש החודש", שזו המצווה המקראית הראשונה המיועדת רק לבני ישראל.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הדרשה שמביא רש"י נשמעת כמעט כמו הביקורת של הרב אבינר על "ספריית פיג'מה": מדוע מבזבזת התורה את זמנם של היהודים על סיפורים? מה השטויות האלו על בריאת העולם, הכוכבים והשרצים. יהודי טוב צריך ללמוד הלכה ולא סיפורי מעשיות.
סִפרות זולה?
נקודת המוצא של הדרשן מדהימה: הוא צריך תירוץ על מנת להסביר מדוע התורה נפתחת בתיאור בריאת העולם ולא בהלכה! אתן מבינות את זה?! לדידם של אנשי ההלכה, השגב של בריאת העולם הוא סִפרות זולה, רומנים למשרתות, בזבוז זמן, ואילו פרטי-הפרטים של ההלכה הם רומו של עולם.
הכלב אכל לי את המחברת...
כמו תלמיד שנתפס בקלקלתו, מחפש הדרשן המיוסר תירוצים שיסבירו מדוע ספר בראשית (ותחילת ספר שמות) נכנסו לתורה. בסוף הוא מוצא תירוץ: סיפור בריאת העולם נועד להסביר לאומות שלא גנבנו את ארץ ישראל, אלא קיבלנו אותה ממי שברא אותה.
תסלחו לי, אבל זה תירוץ צר ונרקיסיסטי; תירוץ שמזכיר פנטזיות של ילדה הבטוחה שהוריה הכירו והתאהבו רק על מנת שהיא תגיע לעולם.
להפוך את אלוהים לחז"ל
השאלה שמציב רש"י בפתיחת פירושו לתורה (ומובאת בצורה פחות חריפה כבר ב"בראשית רבה"), היא בעצם איך "מגיירים" את אלוהים, והופכים אותו לתלמיד חכם חז"לי. שהרי המִשנה, ספר-הספרים של חז"ל, מורדת במסורת המִקראית ופותחת בהלכה.
"גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרניים"
"מאימתי קוראים את שמע בערבית?" כך נפתחת המשנה הראשונה בששת הסדרים. ואם כבר ביקורת, אז יש לתמוה על חז"ל שהעזו לוותר במשנתם על סיפורי בריאת העולם על ידי אלוהים, ומיהרו לעסוק בשלהם, כלומר בהלכה.
במקום שחז"ל יכופו ראשם ויתאימו עצמם לראשי הפרקים שכתב אלוהים, הם מעזים לגעור בתורה האלוהית על שהיא סוטה מסדר היום שלהם. אכן, הגדיים הפכו לתיישים בעלי קרניים.
והרפורמים מחדשים
תנועת הרפורמה היהודית, הקיימת למעלה ממאתיים שנים, העזה לחזור למחלוקת של חז"ל על התורה. התנועה הרפורמית מערערת על הנחת היסוד של הפירוש הראשון של רש"י, ושואלת האם באמת "החודש הזה לכם" הוא פִּסגת החיים היהודיים? האם סיפורי בראשית, המעלים שאלות אוניברסליות של אמונה ומוסר, הם רֵיחיים על צוואר העם היהודי, או שהם העיקר?
האם יש עתיד?
במאתיים-וחמישים השנים האחרונות העם היהודי חי ומתפתח ללא הלכה. יש יהודים ששומרים הלכה, אך מרבית האנשים המזהים עצמם כיהודים אינם מחויבים לה. נכון להיום – היהדות ללא ההלכה מחזיקה מעמד יפה.
ומה יהיה מחר? אף אחת לא יודעת, ואותי זה גם לא ממש מעניין. קיומו של העם היהודי הוא לא מטרה, וגם אם נשיר בגרון ניחר על "עם הנצח" - דבר איננו נצחי. יום אחד העולם ייעלם, והרבה לפני שהוא ייעלם רעיונות דתיים חדשים ומעניינים ייוולדו, והם יסלקו מפניהם רעיונות ישנים.
תרבות המִשנה שינתה את תרבות המִקרא. היהדות הרפורמית והחילונית משנות את תרבות ההלכה, ויום אחד תבוא הצעה חדשה שתשנה את כל מה שאנו יודעות היום. מי שרוצה להתפתח מבחינה רוחנית, חייבת לוותר על פנטזיית הנצח של האמונות והדעות.
מכתב גלוי מאל שדי
מורה יקרה, זו אני, אל שדי. את השם שלי קיבלתי לפני שנים רבות מאוד, אולי כשנשים וגברים הרימו עיניהם אל האופק וראו בו צמד הרים שהזכירו להם שדיים, ושפע ובריאות, רחם ופריון, והם רצו להתברך בכל אלה, אז הם התפללו אל "אל שדי". לפעמים הן מכנות ומכנים אותי "שכינה", או "חוכמה", או "מעיין החיים". לא אטריח אותך, יש עוד כינויים רבים, ובעיניי כולם יפים.
יקירה, במקרה גונבה לאוזניי השמועה שילדה אחת צעירה (בתו של יניב קובוביץ), ביקשה ממני שאשמור כאם על חיילי המדינה, והוסיפה ובִקשה שאהיה לאם אוהבת גם לחתן וחתן בשעת חתונה. אלה בקשות מקסימות ואני נענית להן בשמחה ובאהבה, אבל אני מבינה מאביה שאת קצת פחות מרוצה.
הבנתי שאת לא אוהבת שחושבים שאלוהים היא אישה, והחלטתי להתפנות מעיסוקיי הרבים (את יודעת... כביסה, בישולים, חיתולים) ולנסות להבין מדוע אינך שבעת רצון מאלוהותי.
יש אפשרות שאת כמו הרמב"ם (וכמו היוונים והמוסלמים שמהם הוא הושפע) חושבת שאין לי גוף ודמות הגוף, ואני מושלמת ואינסופית. אבל אם כך, הרי שלבחירה לדמותי לגבר, לאישה, לחמור או לגמל יש אותו משקל. כל אלה ממש ולגמרי לא בכיוון.
לעומת זאת, אם את חושבת שאפשר לדמות אותי ליצור חי אז – ברוכה הבאה לממלכה הפגאנית, וכדאי שתדעי שבפנתיאון הפגאני יש הכל – יש נשים ויש גברים ויש חיות ויש תערובות.
יקירתי, בכל מערכת אמונית שבה תבחרי למקם את עצמך, לא יימצא הבדל בין אלוהים-איש לאלוהים-אישה.
אוּפס
אני טועה ומטעה. יש מערכת רוחנית אחת שבה תהיה העדפה לאלוהים-בן, וקוראים לה: "המונותאיזם הפטריארכלי הלא מאוד מודע לעצמו", זה שחושב שאלוהים נעלבת אם משווים אותה לבת נחותה, אבל היא ממש מאושרת כשקוראים לה "גיבור מלחמה".
יקירה, אין לי ספק שכוונותייך טובות. את רק מעדת לרגע על סלעי הפטריארכיה, זו שקבעה שבנים זה מחמאה ובנות זה עלבון. אז אולי תשקלי לשנות לילדה המקסימה את הציון?
ובבית המדרש של הטוקבקים
מעניין לעניין באותו עניין, בשבוע שעבר נשאלתי (טוקבק 134): "רוחמה היקרה, מדוע כשאת פונה לקוראים את אומרת 'חברות יקרות שלי' בלשון נקבה, אבל לא אומרת 'אותי מפחידות נשים שלא מבקרות את עצמן ואת תרבותן'? באמת אשמח לתשובה".
ואני באמת שמחה לענות, ומודה לך על השאלה. האמת היא שאני מתלבטת, שהרי החלטתי לכתוב בלשון אישה. אז מדוע מדי פעם, בדברי על הפטריארכיה, אני עוברת ללשון זכר? אני ממש לא בטוחה שאני צודקת, אבל נדמה לי שאם בדבריי על חטאי הפטריארכיה היהודית (רבנות ושלוחותיה) אשתמש בלשון אישה, אחטא לאמת.
כשאני מבקרת מִמסד שהוא רובו ככולו גברי, אני בוחרת לכתוב בלשון זכר. אם יתמיד הקשר ההרסני והמושחת בין דת למדינה, ובעקבות המהפכה הפמיניסטית יחברו גם נשים לממסד חולה זה, אצטער עד מאוד, ואני מבטיחה שאז אכתוב בלשון אישה.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
