הכדור חוזר לקופר / "מר עולם"

"בדרך כלל אין לי מזל כשזה מגיע לגמרים, אבל לגבי הגמר ביום ראשון אני אופטימי", אמר בחיוך הקטור קופר, מאמן נבחרת מצרים, שעה קלה אחרי ש"הפרעונים" ניצחו בדו קרב מותח מהנקודה הלבנה את בורקינה פאסו.

קופר בן ה-61 יגיע ביום ראשון (21:00) לאצטדיון "ל'אמיטה" בליברוויל, בירת גאבון, לגמר אליפות אפריקה כשהנבחרת שלו פייבוריטית. מצרים היא שיאנית הזכיות באליפות היבשת, עם שבעה גביעים, היא ספגה רק שער אחד בחמישה משחקים בטורניר והיריבה שלה, קמרון, לא נחשבה כלל כמועמדת להעפיל לגמר בשל היעדרותם של שמונה שחקני מפתח.

קופר. מצרים פייבוריטית(צילום: רויטרס)

אבל קופר מספיק ותיק ומספיק מנוסה לדעת ששום דבר לא מובטח לנבחרת שלו, במיוחד באליפות שבה הפייבוריטיות נשרו בזו אחר זו. אלג'יריה וחוף השנהב לא עברו אפילו את שלב הבתים. סנגל ומרוקו הודחו ברבע הגמר וגאנה הפסידה בחצי הגמר. ומעבר לכך, יש לקופר את ההיסטוריה הפרטית שלו, זו שמיצבה אותו כלוזר הגדול של הכדורגל העולמי. נכון, יש למאמן הארגנטינאי הוותיק שלושה תארים צנועים בקריירה, כלומר, הוא ניצח בשלושה גמרים - אבל רשימת ההפסדים שלו במשחקי גמר היא בלתי נתפסת.

נתחיל עם ההצלחות. ב-1996, כשהוא עדיין מאמן צעיר, הוליך קופר את לאנוס הצנועה לזכייה בגביע הקומנבול (גביע ההתאחדות של דרום אמריקה), מפעל שכבר לא קיים, עם ניצחון על סנטה פה מקולומביה. שנה לאחר מכן הגיע קופר לאירופה והתחנה הראשונה הייתה מיורקה, עימה זכה בסופר-קאפ הספרדי, עם ניצחון על ברצלונה.

אבל בגמרים של המפעלים החשובים יותר, הוא נחל הפסדים. ב-1998 מיורקה הפסידה בגמר הגביע הספרדי לברצלונה וב-1999 נוצחה ע"י לאציו בגמר גביע המחזיקות. באותה שנה קופר עבר לולנסיה, עימה הגיע פעמיים ברציפות לגמר ליגת האלופות – ופעמיים הפסיד. ב-2000 ולנסיה הובסה 3:0 ע"י ריאל מדריד וכעבור שנה היא נוצחה בדו-קרב פנדלים מול באיירן מינכן.

הפסיד פעמיים עם ולנסיה בגמר הצ'מפיונס(צילום: gettyimages)

אינטר הייתה התחנה הבאה של המאמן הארגנטינאי ואיתה הוא הפסיד את האליפות במחזור האחרון של 2002 ליובנטוס, כשאינטר עם רונאלדו הברזילאי נוצחה במחזור הסיום 4:2 על ידי לאציו. מסכת הכשלונות לא הסתיימה כאן וגם אחרי שעבר לאמן נבחרות וקבוצות קטנות יותר, ההצלחות לא הגיעו. להיפך. ב-2010 למשל הוא אימן את אריס סלוניקי, שהפסידה בגמר הגביע היווני לפנאתינייקוס.

ביום ראשון קופר מגיע לעוד גמר, ומקווה שהפעם זה יסתיים עם ניצחון ותואר ראשון עבורו מאז שוולנסיה זכתה בסופר-קאפ הספרדי לפני 18 שנה. כמובן שלא הכל תלוי בקופר, אלא בעיקר בשחקנים שלו, ומבחינה זו יש לו רק שבחים לגביהם: "מעולם לא ראיתי חבורת שחקנים שאוהבת כל כך את המדינה כמוהם. כמעט כולם שחקנים צעירים, בלי ניסיון באליפות אפריקה, והם חדורים בשאיפה לזכות בגביע בפעם השמינית עבור מצרים".

המדינה קרסה וגם הכדורגל

מצרים היא אומנם שיאנית הזכיות, עם שבעה תארים, אולם הנבחרת לא העפילה כלל לשלוש האליפויות האחרונות. שבע השנים שעברו מאז הזכייה האחרונה, כשמצרים ניצחה בגמר ב-2010 באנגולה את גאנה, היו התקופה הקשה ביותר שעברה על הכדורגל המצרי. זה די מדהים כשחושבים על זה: מצרים זכתה בתואר שלוש פעמים ברציפות, ב-2006, 2008 ו-2010, ואז נכשלה ולא עברה את המוקדמות שלוש פעמים ברציפות – ב-2012, 2013 ו-2015!

סאלח. מצרים לא הייתה בשלוש האליפויות הקודמות(צילום: AFP)

הסיבות לקריסה בשש השנים האחרונות לא היו ספורטיביות נטו, אלא קשורות בעיקר לאירועים הסוערים שעברו על המדינה מבחינה פוליטית וחברתית. בינואר 2011 החלו ההפגנות בכיכר תחריר בקהיר כנגד הנשיא חוסני מובראק. ה"ראיס" התפטר והצבא השתלט על המדינה. ביוני 2012 נבחר מוחמד מורסי לנשיא, אולם כעבור שנה הצבא הדיח אותו מהשלטון והרמטכ"ל עבדל פתאח א סיסי הפך נבחר לנשיא החדש. ולכדורגל, או נכון יותר לאוהדי הכדורגל, היה תפקיד משמעותי בתהפוכות שעברו על מצרים.

ב-1 בפברואר 2012, במהלך משחק ליגה בפורט סעיד בין אל מסרי לאל אהלי, נהרגו 74 אוהדים ועוד כ-500 נפצעו. כמעט כל ההרוגים היו חברי קבוצת האולטראס של אל אהלי, שהיו מהבולטים בהפגנות כנגד השלטון של מובראק בכיכר תחריר, ותרמו לא מעט לנפילתו. בעקבות אירועי פורט סעיד החליטה הממשלה לעצור את כל פעילות הכדורגל במדינה למשך שנתיים. רק המשחקים הבינלאומיים המשיכו להתקיים: אלו של הנבחרת הלאומית ושל הקבוצות במסגרת גביעי אפריקה. אולם כל משחקי הבית התקיימו ללא קהל, או עם מספר מצומצם מאוד של צופים.

הליגה המקומית לא התקיימה במשך שנתיים, בין 2011 ל-2013. אחרי שנתיים של חוסר פעילות, הליגה התחדשה בעונת 2013/14 אבל במתכונת מצומצמת – ובלי קהל. כל המשחקים מתקיימים מאז מול יציעים ריקים. התקופה הארוכה בה לא הייתה פעילות סדירה פגעה באופן קשה בנבחרת הלאומית, וכמובן שבזמנים שכאלה הכדורגל בכלל נדחק הצידה. וגם כאשר הליגה חזרה לפעול, היציעים נותרו שוממים – בהוראת הממשלה.

הבלאגן במדינה השפיע גם על הכדורגל(צילום: רויטרס)

בפברואר 2015 הוחלט שהגיע הזמן לאפשר לאוהדים לחזור למגרשים. התחושה הייתה שהמתיחות הפנימית נרגעה באופן יחסי, ושאין עוד סכנה להתפרעויות אלימות על רקע פוליטי. אחד המשחקים הראשונים שבהם הותר לקהל להגיע היה זה שבו זמאלק אירחה את אנפי באצטדיון חיל האוויר בקהיר. משרד הפנים אישר ל-10,000 אוהדים להיכנס. 5,000 היו חברי מועדון של זמאלק ובנוסף הוצאו 5,000 כרטיסים למכירה.

הבעיה הייתה שלאצטדיון הגיעו המוני אוהדים ללא כרטיסים, שהחלו להשתולל. המשטרה ניסתה להרגיע את הרוחות, כולל באמצעות גז מדמיע. בבהלה שנוצרה נדרסו ונמחצו למוות 22 איש. האירוע גרם לממשלה להודיע כי היא חוזרת בה וכי האיסור על כניסת אוהדים יימשך.

סגל שונה לחלוטין

אחמד אל-מוחמדי הוא אחד הכוכבים הגדולים של הנבחרת המצרית. הקשר בן ה-29 משחק כבר שבע עונות באנגליה, תחילה בסנדרלנד וכעת בהאל סיטי. והוא גם אחד היחידים בנבחרת המצרית הנוכחית שהיה שם כש"הפרעונים" הוכתרו כאלופי אפריקה. ב-2008 הוא עדיין היה שחקן מחליף אבל ב-2010 כבר היה שחקן בכיר בהרכב של המאמן חסאן שחאטה.

מלבדו יש בסגל הנוכחי רק עוד שלושה שחקנים ששיחקו בעבר באליפות היבשת: השוער בן ה-44 עיסאם אל חדארי ושני המגנים, אחמד פתחי ומוחמד עבדל שאפי. אל מוחמדי סיפר השבוע בראיון ל"גארדיין": "המצב הפוליטי במצרים היה הגורם העיקרי לכל מה שקרה. מרבית השחקנים בסגל משחקים בקבוצות במצרים, בעיקר בשתי הגדולות, זמאלק ואל אהלי, כך שהמצב השפיע עליהם בכל המובנים. כשהליגה הייתה מושבתת זה השפיע על היכולת של הנבחרת במשחקי המוקדמות. כששחקנים לא משחקים באופן סדיר ורק מתאמנים, זה הרבה יותר קשה. אלו היו זמנים קשים, אבל עכשיו הכל השתנה. בשנים האחרונות המצב חזר, פחות או יותר, לקדמותו. הקבוצות משחקות פעמיים בשבוע, וזה טוב, כי גם כאן בגאבון אנחנו משחקים כל שלושה ימים".

אל חאדרי. השוער בן 44(צילום: AFP)

מהתקפה בכל מחיר לתוצאות 

מה שעוד השתנה זה כמובן המאמן. הקטור קופר מונה במארס 2015, לפני כמעט שנתיים, ובינתיים התוצאות מצויינות. גם במוקדמות המונדיאל (ניצחונות 1:2 על קונגו ו-0:2 על גאנה) וגם באליפות אפריקה. יחד עם זאת קופר שינה מן הקצה אל הקצה את סגנון המשחק של הנבחרת – מה שלא מצא חן בעיני האוהדים ומרבית הפרשנים, שדורשים תמיד מהנבחרת לשחק כדורגל התקפי.

אל-מוחמדי מסביר: "קופר הגיע עם שיטה חדשה, רעיונות אחרים וטקטיקה שונה, ולשחקנים היה קשה להסתגל לכך בהתחלה. אבל הוא מאמן מאוד חכם ודי מהר הצליח להחדיר את הרעיונות שלו למוחות שלנו. זה לא דבר פשוט עבור מאמן חדש וזר. כי בדרך כלל אתה מגיע לנבחרת לארבעה או חמישה ימים, משחק, וחוזר לקבוצה שלך. יש כאלו שאומרים שזה כדורגל הגנתי, אבל זה מתאים לנו כל זמן שיש תוצאות. כי זה מה שכולם רוצים, ולא משנה באיזו שיטה".

אז נכון, קופר הוא מאמן שמבסס את הטקטיקה שלו על סגירות חזקות בהגנה ובקישור, כשכל שחקני הקבוצה שותפים למשימות ההגנתיות. עד עתה מצרים ספגה שער אחד בלבד ב-480 דקות. אולם יש למצרים שחקנים איכותיים מאוד בחלק הקדמי, וכאשר הכדור אצלם, מוחמד סאלח, טרזגה וקהראבה מייצרים מהלכים מבריקים. יחד עם זאת אסור לשכוח ש"הפרעונים" הבקיעו רק ארבעה שערים בחמשת המשחקים שלהם עד עתה.

אל-מוחמדי עם חדארי אחרי חצי הגמר(צילום: רויטרס)

אל-מוחמדי מספר: "לפני תחילת האליפות הייתה לנו שיחה ארוכה עם המאמן שאמר לנו: מצרים חזרה לאליפות אפריקה לא כדי לשחק יפה, לקבל מחמאות ולחזור הביתה – אלא כדי לזכות בתואר. וזה מה שמעניין אותנו כרגע. למדינה ולאוהדים זה הדבר החשוב ביותר. כי אחרי כל מה שקרה במצרים בשנים האחרונות, בכדורגל ובחיים עצמם, האוהדים רוצים לחגוג ולשמוח. ועל זה אנחנו חולמים – לזכות בגביע ולהביא אותו הביתה לאוהדים שלנו".

אחת לחוצה, אחת משוחררת 

בשל העובדה שמצרים תהיה פייבוריטית בגמר, כל הלחץ יהיה עליה. קמרון, שהדהימה כשניצחה ברבע הגמר את סנגל ובחצי הגמר את גאנה, תגיע הרבה יותר משוחררת. אם היא תזכה בתואר ראשון מזה 15 שנה, זו תהיה סנסציה, אבל גם אם תפסיד, אף אחד לא יתאבל ברחובות יאונדה הבירה. עבור הוגו ברוס, המאמן הבלגי של קמרון, זהו אחד הרגעים הגדולים בקריירה. האיש שהוליך בעבר את קלאב ברוז' ואנדרלכט לאליפויות לפני כשני עשורים, כמעט ונשכח מאז. בשנים האחרונות הוא אימן ללא הצלחה בליגה האלג'יראית.

לפני כשנה, וכשהוא מחוסר עבודה אחרי שפוטר מקבוצת חוסיין דיי, הוא מונה במפתיע למאמנה החדש של קמרון, למרות שלא היה בין המועמדים. הוא לא התבייש להציע את עצמו לתפקיד כשענה למודעת "דרושים" – וזכה. ההכנות של קמרון לאליפות לא היו פשוטות, בעיקר לאחר ששמונה שחקני מפתח הודיעו כי אין להם כוונה להגיע, למרות שקיבלו זימון. ומדובר בשחקנים שמשחקים בקבוצות בכירות באירופה: אריק צ'ופו מוטינג משאלקה, ג'ואל מאטיפ מליברפול, השוער אנדרה אונאנה מאייאקס, גי רולאן אסמבה מנאנסי, אלאן ניום מווסט ברומיץ', אנדרה אנגיסה ממארסיי, איברהים אמאדו מליל ומקסים פונדז'ה מבורדו.

נשכח, אבל חזר משום מקום. ברוס(צילום: AFP)

מצד אחד קמרון איבדה שחקנים בעלי ניסיון ויכולת, אולם הרוויחה שחקנים צעירים וחדורי

מוטיבציה שרצו להוכיח שהם לא פחות טובים מהשמות הגדולים. וכך הרוויחה קמרון את שוער העתיד שלה, פאבריס אונדואה, את הבלם הנפלא אדולף טייקו ואת הקשר הפנטסטי כריסטיאן באסוגוג בן ה-21, אחת התגליות של האליפות.

ביום ראשון ינסו הוגו ברוס והשחקנים הצעירים שלו להוליך את קמרון לזכייה חמישית באליפות אפריקה וראשונה מאז 2002, ותוך כדי גם לקבע עוד יותר את מעמדו של הקטור קופר כמפסידן האולטימטיבי של הכדורגל העולמי.