פתחו עונה
אחרי פתיחה מצוינת, מכבי ת"א המחודשת כמעט ירתה לעצמה ברגל עם ההחמצה של בן-חיים וההליכה לאחור, אבל הפועל ב"ש, בערב רע במיוחד, עזרה לה להחיות את מאבק האליפות. אורי קופר על ניצחון מוצדק של הצהובים, ערב גדול של דסה והיעלמותו של ווקאמה
בהפסקה, ליד המזנון, היה אפשר לראות הרבה אוהדים עם צעיף צהוב ופרצוף מאוכזב. מכבי תל אביב הובילה ועלתה על הפועל באר שבע בבירור, אבל ככה זה כשרק לפני רגע, אחד הכוכבים שלך היה אחראי על אחת מהחמצות העונה והתוצאה נשארה שברירית. מאותו רגע, ועם ההליכה לאחור במחצית השנייה, היה נדמה שמכבי ת"א, במשחק טוב, עוד תירה לעצמה ברגל, אבל באר-שבע, בערב חלש להפליא, לא דחפה אותה לעשות מעשה. וכך, הכדור נשאר בקנה ומאבק האליפות נפתח לגמרי.
המאבק נפתח, ולפי המשחק הזה גם בצדק, כי למרות ההתגוננות של מכבי ת"א במחצית השנייה, היא הייתה הקבוצה שעבדה במשחק הזה נכון יותר. אם הפועל ב"ש, שלא הצליחה להגיע למצבים אדירים, עוד הייתה משווה, אז הצהובים היו יכולים להאשים את עצמם - הם אלה ששלטו במתרחש (גם אם לא בכדור) וגרמו לאלופה להיראות כמו מכבי ת"א בתקופת שוטה ארבלדזה עם הנעת כדור ללא תכלית.
היו כמה אחראים עיקריים לכך שאחרי ארבעה מפגשי ליגה ללא ניצחון, מכבי ת"א הצליחה לגבור על היריבה העיקרית שלה על התואר בשנים האחרונות. גל אלברמן, בניגוד גמור למשחק הקודם בחיפה, סיכל כל מה שאפשר. גם המבוגר האחראי השני, יוסי בניון, היה טוב מאוד במחצית הראשונה. גם דור מיכה התעלה, אבל תואר המצטיין הולך לאלי דסה. דסה ומיכה עשו עבודה גדולה על טוני ווקאמה בהגנה ובצד השני שיתוף הפעולה ההתקפי של השניים היה מסוכן. שניהם, וגם אייל גולסה, דחפו את הכדור מהר קדימה במהלך שהוביל לשער. זו הייתה עבודה לפי הספר של שיתוף פעולה בין מגן, שחקן כנף וקשר מרכזי.
מכבי ת"א הצליחה להוציא את העוקץ מהנעת הכדור של הפועל ב"ש באמצעות לחץ וסגירה טובה על ג'ון אוגו, שאגר במהרה הרבה תסכול. לפחות במחצית הראשונה היה נראה שהמוליכה לא הגיעה מוכנה לאחד המשחקים החשובים שלה. היא לא עמדה באינטנסיביות של מכבי ת"א וגם באופן אישי, שחקני מפתח רבים מדי נעלמו – מהראן ראדי, אובידיו הובאן (קבלת החלטות לא טובה, קורה לו יותר מדי לאחרונה) ויותר מכל ווקאמה. בלי הדריבלים של הניגרי, ללא סידור המצבים שלו, הפועל ב"ש קבוצה הרבה פחות יעילה.
ברק בכר ניסה את אחד הטריקים שלו, שינה מערך והציב את מאור בוזגלו בשפיץ היהלום, אבל לא כל מה שעובד בסן-סירו מצליח בנתניה. פה צריך לציין שעם השינוי, שלח ג'ורדי קרויף את טב"ח הבלם לחלק הוראות וסימן בעצמו עם הידיים לשרן ייני לכווץ את קו ההגנה. אז באר-שבע החזיקה כדור אחרי אותו מהלך, אבל ללא האפקטיביות שאיפיינה אותה בעבר.
בסיום שחקני האלופה התקבצו ומחאו כפיים בניסיון להזכיר שהיתרון בטבלה עדיין שלהם ולהרים מורל - בעוד שבוע וחצי היא פוגשת את בשיקטאש והדרך עד לסוף העונה בליגה עדיין ארוכה. בצד השני של המגרש, מול היציע המרכזי של אוהדי מכבי ת"א, חגגו השחקנים בצהוב. זו לא הייתה רק שמחת הניצחון על היריבה העיקרית, אלא קודם כל חגיגות מאבק האליפות, מאבק חי וקיים.
רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנסו לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.
לפנייה לכתב/ת 
