להקת המעודדות של גרנט / "המשקיף"
באולפן ערוץ הספורט קוננו באופן מגוחך ופרובינציאלי על הנפילה של נבחרת גאנה באליפות אפריקה. גם אחרי ההפסד לקמרון, החנפנות למאמן הישראלי לא ידעה גבול. זכותו של כל עיתונאי לאהוד את מי שהוא רוצה, אבל למה לדבר בשם העם? רק כי "אברם" הוא סחבק של התקשורת?
"קיווינו למעט חדשות טובות הערב אבל בשני המוקדים, בגאבון ובגרמניה, הישראלים חוזרים עם הידיים ריקות. גאנה ואברם גרנט מפסידים לקמרון בחצי הגמר, מכבי תל אביב שוב הובסה ביורוליג". ככה פתחה מגישת חדשות הספורט, מירי נבו, את המהדורה הקודרת של יום חמישי, סמוך לחצות. כמה מגוחך ופרובינציאלי.
ישראל, כידוע, היא מדינה אסיאתית שמבחינה ספורטיבית מסופחת למפעלים באירופה. למהגרים מאפריקה מתייחסים אצלנו כמו למצורעים. אבל מספיק שמאמן מפ"ת קיבל ג'וב בגאנה, כדי שהפסד לקמרון יגרום לקריינית המזרח-תיכונית לדבר בקול נכאים ויוריד את דגלי הלאום לחצי התורן.
ונניח שתחושת שותפות הגורל הזאת מתבקשת. כלומר שכולנו צריכים לאהוד את נבחרת גאנה רק מפני שהמאמן שלה ישראלי. אז למה שנאהב את מכבי תל אביב בכדורסל? הרי המאמן שלה בכלל לטבי. נראה לכם שבחדשות הספורט בריגה דיווחו ביום חמישי: "חזרנו מגרמניה בידיים ריקות"?
"קיווינו", קוננה המגישה, "רצינו את אברם בגמר", הוסיף השדר נדב יעקבי, בסגנון שלא היה מבייש את שידורי המהפכה באיראן. זכותו של כל עיתונאי לאהוד את מי שהוא רוצה, אישית וקבוצתית, אבל ממתי הם מדברים בשם העם? אז מה אם "אברם" סחבק של התקשורת?
לא מעט ישראלים דווקא אינם מתים על האיש ופועלו. יש הרבה יותר שמעדיפים, למשל, את הכדורגל התוסס והשמח של קמרון על פני הטקטיקה הזהירה והמשעממת שהנחיל המאמן הישראלי בגאנה. את זה למדנו להכיר גם כשאימן את הנבחרת שלנו.
החנפן הגדול מכולם היה פרשננו לענייני כדורגל אפריקאי, שהוא לגמרי במקרה גם מקורבו הדביק של גרנט. "לאברם לא היו מספיק כלים באליפות הזו", אמר מנפח השכל אייל לחמן, והוסיף: "זו הייתה נבחרת מאוד שמחה, מאוד מחוברת, מאוד מחויבת על המגרש. המחויבות הגדולה הזו ביחד עם הטקטיקה שלו הספיקה עד חצי הגמר, כי בסופו של דבר כשפגשו את הכישרון הגדול של קמרון, הכישרון ניצח".
מעניין, ובטרם הספקנו לעכל עד כמה הטקטיקה המדהימה של "אברם" לא הספיקה בגלל היעדר הכישרון של השחקנים הגנאים, סיכם לחמן את האליפות: "זה שבוע שאולי מוכיח לנו בפעם המי יודע כמה, שלא המוכשרים ביותר מצליחים, אלא אלה שיש בהם איזו בערה פנימית מיוחדת שגורמת לדברים הטובים לפרוץ קדימה. כישרון מזמן הוא לא הדבר היחיד".
סליחה? הרי רק לפני דקה וחצי הסברת שהטקטיקה האדירה של גרנט, לצד המחויבות וחדוות המשחק שהחדיר בשחקני גאנה, נכנעו לכישרון של קמרון. אז כישרון הוא הדבר היחיד? כי בעיניים
גנאיות דווקא נראה שכישלון הוא הדבר היחיד. תשאלו אפילו את סמואל קופור, כוכב העבר של גאנה, שלא חסך מילים בביקורת שמתח על המאמן הישראלי, וקרא בסוף השבוע לפיטוריו המיידיים.
קמרון הגיעה לטורניר בלי שמונה משחקניה הבולטים ביותר, שהעדיפו להישאר בקבוצותיהם בליגות אירופה. גם בלעדיהם עשה המאמן הבלגי, הוגו ברוס, בית ספר לסחבק מישראל. ותהיו בטוחים שמהטלוויזיה הבלגית לא נשמעו צווחות בגרון ניחר כשמייקל אגאנדו הכניע את השוער הגנאי בפעם הראשונה, או כשכריסטיאן באסוגוג השחיל את השני.
אתמול בערב הנפילה הושלמה. הנבחרת הטקטית, השמחה והמחויבת של גרנט הפסידה גם לבורקינה פאסו במשחק על המקום השלישי. חבל, אילו הייתה לו מדליית ארד, "אברם" בטוח היה מקבל טלפון מראש הממשלה ומשרת הבורות והספורט.
לפנייה לכתב/ת 
