כך החלטתי לצאת לפעילות חברתית
המשמר החברתי – עמותת מתנדבים הפועלת לקידום מדיניות חברתית ואזרחות פעילה – החל לאחרונה לפעול גם בזירה המקומית. פעילי המשמר החברתי בג'סר אל-זרקה ובנהריה משתפים
המשמר החברתי – עמותת מתנדבים הפועלת לקידום מדיניות חברתית ואזרחות פעילה – החל לאחרונה לפעול גם בזירה המקומית. פעילי המשמר החברתי הארצי חוברים לקבוצות מקומיות של תושבים ביישובים שונים ברחבי ישראל, בעיקר בפריפריה, שרוצים לשנות דברים ולהיאבק למען צדק חברתי ולמען שיתוף הציבור בקבלת החלטות ביישוביהם מול הרשויות המקומיות, הממשלה וגורמים עסקיים.
הפעילים המקומיים בערים השונות הופכים בהדרגה לתאים מקומיים של המשמר החברתי. לא מדובר בפעילות פילנתרופית של עזרה ישירה לנזקקים אלא בקידום מאבקים לשינוי פני החיים ביישובים ולשינוי רשויות כדי שיעבדו טוב יותר למען התושבים.
המשמר החברתי צמח מתוך המחאה החברתית של קיץ 2011. מטרת הקמתו הייתה להגיע לרשויות – גם לכנסת וגם לרשויות המקומיות – ולדחוף אותן להיות חברתיות יותר. בפועל, רוב הפעילות התבצעה בכנסת. מאות הפעילים של הארגון נוכחים בכל הדיונים בוועדות הכלכליות והחברתיות של הכנסת ומפעילים לחץ כדי לחזק את הח"כים מול לחצי ההון ולדחוף אותם להיות מחויבים לנושאים חברתיים. בסוף 2016 החל המשמר לפעול גם ברשויות המקומית.
שני פעילים של המשמר החברתי בשתי רשויות שונות – טלי עוז אלבו מהעיר נהריה וד"ר מוחמד גורבאן מהכפר ג'סר אל-זרקה – מספרים כיצד נולדה אצלם ההחלטה לצאת למאבקים חברתיים ומה הם מתכוונים להשיג ביישוב שבו הם חיים.
הים הכחול, האתגר הגדול ומה שביניהם/ ד"ר מוחמד גורבאן, ג'סר אל-זרקה
בכל בוקר בדרכי לעבודתי בבית הספר אני מסתכל ימינה ושמאלה ונדהם כל פעם מחדש. מצד שמאל אני משקיף לעבר הים הכחול והצלול בחוף היפה ביותר בכל הארץ. מימין, אני רואה את הבתים הצפופים ועשן הסיגריות העולה מקבוצה של גברים מובטלים. הרחוב המוביל לכפר הדייגים הוא בעצם מעין מנהרה חשוכה המובילה לאור הגדול. ברגע שיוצאים ממנה רואים את המצב הסוציואקונומי ואחוזי האבטלה הגבוהים.
ג'סר אל-זרקה. "הרחוב המוביל לכפר הדייגים הוא בעצם מעין מנהרה חשוכה המובילה לאור הגדול"
אתגרים רבים עומדים בפני כל תושב בכפר ג'סר אל-זרקה, העיקריים הם:
דיור: הרשות המקומית אינה מקיימת תכנון בניה מקצועי, והממסד, כולל הוועדה האזורית לתכנון שהיישוב כלל אינו מיוצג בה, מתעלמים מכך לגמרי. התוצאה היא מצוקת דיור, בנייה אקראית וצפיפות בלתי נתפסת. אנשים משקיעים את חסכונותיהם ונוטלים הלוואות וקונים אדמות, אבל הרשות מפקיעה כ-40-70% מהאדמה שהם קונים ולכן התושבים בונים מהר בצורה אקראית ובכל מקום פנוי כל עוד האדמה שלהם.
האדמות המופקעות לרוב אינן מאוישות ורק חלק מזערי מהן מנוצל לטובת מבני ציבור, והשאר, לצערי, מהווה מחסן לערימות אשפה לא שמהוות מפגע בריאותי.
חינוך: חלק מהצוותים העובדים עם הילדים בגיל הרך מתרשלים בעבודתם ומזלזלים ביכולות הילדים להתפתח כנדרש – אולי בגלל הסטיגמה סביב הכפר. השלטון המקומי והגורמים האחראיים על החינוך אינם משקיעים בביקורת ומעקב. הילדים גדלים עם חסך חינוכי משמעותי. החסך, יחד עם מצבן הסוציו-אקונומי של משפחותיהם, גורם לקשיים חברתיים, הישגים נמוכים, אחוזי הצלחה נמוכים ביותר בבגרות. מעגלי הכישלון ההולכים ומתרחבים ומגיעים לשימוש בסמים ואלכוהול ואלימות.
בריאות: חוסר המודעות הקשור בכל נושאי הבריאות, אחוז נישואי הקרובים הגדול ובעיות ההתפתחות נותרים ללא מענה מקצועי בתוך הכפר. ילד בעלי קשיים התפתחותיים מאותרים לעתים מאוחר מדי, ומי שפונה לגורמים מקצועיים צריך להמתין חודשים רבים עד לקבלת האבחנה והטיפול ולרוב לא בשפת אמו. אנו חייבים מכון להתפתחות הילד בכפר שייתן מענה מידי לכל הצרכים.
לאור האתגרים הללו, אנחנו כפעילים חברתיים המרגישים צורך בשינוי, עירבנו את עמותת המשמר החברתי כדי שתסייע לנו לצאת ממעגל הקשיים ולעבור תהליך שינוי חיובי ובכך ללחוץ על הממסד להשתנות למען עתיד ילדינו.
תחילה, נשלחו מכתבים כדי להאיץ בהם לערוך ישיבות ודיונים ולהציע פתרונות מקצועיים. נכתבת תוכנית חינוכית יחד עם ועד ההורים שמטרתה לאתר תלמידים עם קשיי קריאה במטרה לשפר ולקדם את מיומנויות הקריאה בכל היישוב.
אנו מאמינים כי שינוי יתחיל בכל בית וכמו אבן הנזרקת לתוך נהר, היא תיצור עוד ועוד מעגלים.
נאבקים לפתוח את הדלתות במועצה/ טלי עוז אלבו, נהריה
שמי טלי עוז אלבו, בת 42, תושבת נהריה מאז ילדותי. במשך השנים הבנתי שיש צורך דוחק בנהריה בעשייה ערכית-חברתית. לפני 15 שנה, כשהפכתי לאמא, התחושה הזאת התעצמה אף יותר, בעיקר מתוך מחשבה על חייהם ועתידם של ילדיי, לצד השאלה התמידית: האם ילדיי ירצו להישאר בעיר נטולת כל אפשרויות או לעזוב כאן כדי להתקדם בחייהם?
נהריה. "האם ילדיי ירצו להישאר בעיר נטולת כל אפשרויות או לעזוב כאן כדי להתקדם בחייהם?"
על המשמר החברתי שמעתי כבר ב-2011 בזמן המחאה החברתית. גם בנהריה יצאו תושבים לרחובות והקימו מאהלי מחאה ובכך הצטרפו לתקווה של כל תושבי ישראל למען עתיד טוב יותר. היה לי ברור כבר מזמן שכמו שדרושה מחאה חברתית בתוך משכן הכנסת, היא דרושה גם כאן אצלנו ברמה המוניציפלית, כדי ליצור כאן אזרחות פעילה ופוליטיקה אחראית שנותנת ביטוי ומענה לצרכים של כל תושבי העיר ומבטיחה לכולנו את זכויותינו – בריאות, חינוך, דיור, תעסוקה ורווחה, ושני דברים שחסרים בנהריה במיוחד – שקיפות ומינהל תקין.
כעת התארגנו, תושבים ותושבות שרוצים להפוך את העיר להיות דמוקרטית יותר, צודקת יותר ושוויונית יותר, והקמנו את תא המשמר החברתי בעיר. בעבודה מאומצת של פחות משלושה חודשים כבר הצלחנו לעשות לא מעט: אנחנו נאבקים על פתיחת הדלתות והאישור לכל תושבי העיר להשתתף בישיבות המועצה, הגשנו בקשות חופש מידע לעיריית נהריה אודות פעילויותיה שאינן מדווחות לציבור, ארגנו מפגש שיח שאלות ותשובות בין תושבי נהריה לחברי המועצה ועוד. זוהי רק תחילתה של הדרך וברור לי שנצליח לקדם בנהריה שינוי משמעותי.
אסיים בדברים של יצחק רבין ז"ל שצרובים אצלי תמיד: "אל תקבלו מוסכמות קיימות. החברה צריכה לדעת להשתנות. חברה או מדינה שאינה משתנה – מתנוונת".
לפרטים נוספים על פעילות המשמר החברתי לחצו כאן