מחקר בדק את הגאוגליפים המסתוריים באמזונס
ג'ני ווטלינג מאוניברסיטת סאו פאולו אמרה כי הצורות בקרקע צוירו תקופות שונות בין המאה הראשונה לספירה למאה ה-15, אבל הסיבה שהם צוירו עדיין תעלומה. "יש הרבה גאוגליפים, אבל אנחנו לא יודעים למה", סיכמה החוקרת
צורות ענק גיאומטריות באדמה, שנמצאו ביערות הגשם באמזונס, צוירו אלפי שנים אחרי שבני האדם כבר החלו לשנות את האקולוגיה של היערות, אך הסיבה לבניית אותם בורות ענק עדיין אינה ידועה, כך על פי מחקר חדש שהתפרסם השבוע בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences. מדובר בתופעה שנקראת "גאוגליף", מעין תרשים עצום על הקרקע. הגאוגליפים באמזונס מגיעים עד לכדי רוחב של 11 מטרים ועומק של 4 מטרים, והם נחפרו בכמה תקופות שונות בין המאה הראשונה לספירה למאה ה-15. אבל לפי המחקר, בני האדם כבר החלו לשנות את האזור לפני 4,000 שנה - 2,500 שנה לפני הופעת הגאוגליפים.
אחת מעורכות המחקר, ג'ני ווטלינג מאוניברסיטת סאו פאולו, הסבירה כי הגאוגליפים הללו התגלו לראשונה בשנות ה-80 של המאה הקודמת במהלך כריתת יערות עבור צרכים חקלאיים. בראיון לאתר LiveScience אמרה החוקרת כי השאלה האמיתית היא איך נראה הנוף באזור כאשר הגאוגליפים נבנו לראשונה.
"ישנו דיון נרחב ביותר זה עשרות שנים בנוגע לעד כמה יערות האמזונס הם מלאכותיים או 'טהורים'", הסבירה החוקרת. צוות החוקרים חפר דגימות קרקע מבורות בעומק 1.5 מטרים באתרי הגאוגליפים במדינת אקרי שבמערב ברזיל. הם ניתחו את הדגימות וחיפשו בהן שאריות פחם - שמעידות על שריפה או בערה - וכן חיפשו איזוטופים של פחמן. כמו כן חיפשו החוקרים אחר פיטוליתים, שהם שרידי צמחים מיקרוסקופיים שיכולים לסייע לאפיין מינים קדומים וספציפיים של צמחים.
החוקרים מצאו כי יערות האמזונס נשלטו בעיקר בידי צמחי במבוק לאורך יותר מ-6,000 שנים, עובדה המעידה על כך כי קיימה מידה מסוימת של גמישות של היער הן לשינוי האקלים והן למעשי אדם. בעוד יערות הגשם בבוליביה הסמוכה הפכו לערבה לפני כ-6,000 שנה במהלך תקופת אקלים יבשה, היערות באקרי נותר איתנים.
הניתוח הראה כי שכבות פחם הופיעו לראשונה ביערות האמזונס לפני כ-4,000 שנה, בערך באותו הזמן שבני אדם הגיעו לאזור. הפחם מעיד על אש, שככל הנראה הוצתה בידי בני אדם, כנראה כדי לפנות את היער. לאחר שבני האדם החלו לשנות את הנוף באזור, צצו יותר ויותר עצי דקל – שבין היתר העניקו לבני האדם מזון נוסף וכן חומר גלם לבנייה.
עצי דקל הם בין העצים הראשונים שצומחים לאחר פינוי יערות, לפי החוקרים, אך לרוב "נבלעים" לאחר מכן בתוך עצים גדולים יותר שלוקח להם זמן רב יותר לצמוח. מכיוון שעצי הדקל המשיכו לשגשג באזור למשך כ-3,000 שנים, כנראה המשיכו בני האדם להתערב כל הזמן בתוואי היער. לפי החוקרים, לאחר שהגאוגליפים נזנחו לפני כ-650 שנה, עצי דקל נהיו שוב נדירים יותר.
"הגאוגליפים נבנו בתוך יער שכבר שינה את פניו", הסבירה החוקרת ווטלינג. "אנשים כבר היו שם ושינו את הרכב היער". לצד הצורות באדמה נמצאו גם צמחי תירס ודלעת, אך לא נמצאו כל ראיות להקמת יישובים או כפרים. עם זאת, נמצאו ראיות לכך שבמקום בוצעו טקסים מיוחדים. מסיבה זו ייתכן כי אנשים היו מגיעים לאזורי הגאוגליפים לסירוגין, אולי בעונות מסוימות. "יש הרבה גאוגליפים, אבל אנחנו לא יודעים למה", סיכמה החוקרת.
לפנייה לכתב/ת 
