החקלאים מדברים: "יום אחד לא יהיה אוכל"

חקלאות זה לא פיקניק: האנשים שמביאים לכם פירות וירקות מגנים על המקצוע, מסבירים שאפשר להתפרנס בכבוד אבל דורשים התערבות ממשלתית.

כתבות נוספות בערוץ הקריירה

בבוקר במשרד, בערב על הבמה: בכירים בעלי שני כובעים

למה כדאי לקצר את יום העבודה

דו"ח: "זינוק בתלונות על הטרדות מיניות במקום העבודה"

נוי הדס היא חלק מחברת "נוי השדה" אותה היא מפעילה יחד עם הוריה, אחיותיה ובן זוגה, ומהווה דור שלישי לחקלאים. "סבא שלי ואבא שלי התחילו את העסק בצפון, גידלו תפוחים, אפרסקים ואפרסמונים, היה להם קו חלוקה לכל מיני סופרמרקטים ושווקים. גדלתי עם אהבה גדולה לתחום, וכשבגרתי החלטתי שיש לי ידע ורצון לפתוח חנויות משלנו - בוטיק עם מחירים נגישים. הסופרים משלמים לחקלאים בצורה מבישה, שוטף פלוס יותר מתשעים.

"אני מאמינה בחקלאות החדשה, לא עגבניה בשקל תשעים כי צריך לבשל אותה אלא להתייחס לעגבניה כמצרך מיוחד ואיכותי". כיום החברה מפעילה מספר חנויות ודוכנים, ביניהם ב"שוק צפון" בתל אביב.

אפשר להתפרנס מחקלאות?

"אפשר להתפרנס מזה, אנחנו חיים מאוד יפה. אני מאוד מאמינה בחקלאות הישראלית אבל יש המון רעש רקע. בתור בת של חקלאי ונכדה של חקלאי ראיתי שלאורך השנים הם התפרנסו יפה. זה כמו בורסה - שנה אחת אפשר לקנות שלושה בתים בסביון עם הרווחים ושנה אחרי זה אפשר להפסיד את השטח, חיים עם רגלים יחפות. למשפחה שלי היו שנים טובות מאוד ושנים פחות טובות".

משפחת הדס, בעלי "נוי השדה"(צילום: מתן כץ)

יחד עם זאת, היא מתארת: "המסים על המים מקשים והמדינה צריכה לעזור לחקלאות הרבה לפני דברים אחרים. צריך לתת כבוד לחקלאי, אני חושבת שהציבור יודע את זה ולכן מעדיף לקנות ישירות מאיתנו. אשמח שהילדים שלי יעבדו במה שהם ירצו אבל הייתי רוצה שיהיו חקלאים, זה מקצוע משמח, אתה מרגיש את האדמה ואת הארץ שלנו, זה משהו מאוד מיוחד".

"כוחות השוק לא תמיד עובדים בחוכמה"

נעם יעקובא מנהל את משק יעקובא במושב ניר בנים כבר למעלה משלושים שנה. "כשהגעתי היה לנו 40 דונם אפרסקים ו-20 דונם ארטישוק, היום יש לנו 500 דונם ארטישוק". יעקובא מנהל את מרכז התיירות "הארטישוק של נעם" ומודה כי כיום אי אפשר להתפרנס רק מחקלאות: "היום צריך לרוץ הרבה יותר כדי להישאר באותו מקום, המשק גדל אבל נשארים במקום והבעיה היא שאין דור המשך, אני דור ממשיך אבל אני עוד מעט בן 60".

נעם יעקובא(צילום: יח"צ)

יעקובא מוסיף: "יש חוסר מדיניות בנוגע לחקלאות, אומרים 'תן לכוחות השוק לעבוד', אבל אם ניתן לכוחות השוק לעבוד יהיו 200 מיליונרים וכל השאר יהיו עבדים, לא תמיד כוחות השוק עובדים בחוכמה. השאלה היא אם יש לנו כוח כחברה לתקן את זה. עדיף להשקיע ולשמור על מה שקיים, בסופו של דבר תמיד צריך אוכל בצלחת.

"אני בדילמה: בתור בעל עסק הייתי שמח שתהיה המשכיות, מצד שני אני אבא ודואג לילדים שלי, אם אשאיר אותם, דפקתי אותם והם נכנסו למנהרה ללא מוצא. 

בנוגע לייבוא פירות וירקות מחו"ל, הוא מתאר: "אומרים 'המחיר של העגבניות יקר אז נייבא'". אם המחיר יקר זה אומר שיש מעט עגבניות, ואם יש מעט ואתה מוריד את המחיר, אז החקלאי בכלל מפסיד. 50% מהאוכל שלנו כבר מגיע מייבוא, יום אחד לא יהיה לנו מה לאכול". יעקובא מציין כי מבין 60 משקים חקלאים שפעלו בעבר במושב, כיום נותרו רק עשרה, "משק שנסגר לא נפתח, לבנות משק לוקח 60, 70 ואפילו 100 שנה".

אסי זהבי, יובל הלמן וגדעון בילינסקי, בעלי "עלה עלה"(צילום: אסף רונן)

"מתפרנסים בכבוד אבל זה לא בא בקלות"

גדעון בילינסקי מנהל את משק "עלה עלה" בעמק חפר, שמתמחה בגידול פירות וירקות אקזוטיים למסעדות ולצרכנים פרטיים, דרך שווקי איכרים ובמשלוח עד הבית. "לא קל להיות חקלאי, בין אם מגדלים נישה או מיצרים בכמויות. עד לפני עשר שנים עבדתי בהיי-טק וחזרתי למשק כי הפלורסנטים נמאסו עלי, לא בשביל הכסף. אנחנו מתפרנסים בכבוד אבל זה ממש לא בא בקלות".

בנוגע למאבק אותו מנהלים החקלאים בחודשים האחרונים למען שיפור תנאי הענף, הוא אומר: "היהודים אוהבים לבכות, אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו, ו-80% מההצלחה תלויה ברצינות שלו. יחד עם זאת, יש טענות מוצדקות: אין לובי חקלאי כיום. לשרי החקלאות האחרונים יש אג'נדות אחרות, מקשים עלינו להעסיק בצורה הגיונית עובדים זרים.

בנוסף, מחירי הירקות עולים בגלל פגעי מזג האוויר, ובעבר לא אמרו 'המחירים עולים אז נייבא מטורקיה', זה פוגע בנו מאוד. אפשר להתבסס על ייבוא, אבל בתור מדינה שמוקפת בארבע מדינות אויב, כדאי שנדע לייצר בעצמנו את כל האוכל שאנחנו צריכים".