שונה בנוף / על המאמן החדש של מכבי ת"א
משתולל על הקווים, מוטיבטור, לא פוחד להסתכסך גם אם זה יעלה לו במקום העבודה. ליטו וידיגאל נחשב בפורטוגל ל"טיפוס", דמות מיוחדת בסגנון אחר ממאמנים קודמים שהביא ג'ורדי קרויף לארץ. אחרי הצלחה נהדרת בשנים האחרונות, הגיע הזמן לבדוק האם הכדורגל שלו מתאים גם לקבוצה דומיננטית
הסרטון הפך ויראלי במהירות. בהילוך איטי במיוחד היה אפשר לראות את ליטו וידיגאל, מאמן ארוקה, עוד מצליח להעיף מבט לאחור לפני שהתגלגל על הדשא. שני צעדים קדימה, סלטה קלה ומבט תמוה על הפנים. האם נאלדו, בלם ספורטינג ליסבון, דחף את ליטו כל כך חזק או שהמאמן הגזים כמו שחקן שצולל ברחבה? בפורטוגל הנושא לא ירד מהכותרת. לא בכל יום רואים מאמן נדחף בצורה כזו על-ידי שחקן לעיני המצלמות. לא בכל יום רואים דמות כמו ליטו וידיגאל.
המקרה מהעונה שעברה הגיע אחרי שליטו עבר את קו החוץ, נכנס למגרש בדקה ה-88 והתגרה בפניו של נאלדו אחרי שהאחרון ירד לתיקול אגרסיבי. הבלם הברזילאי הגיב בדחיפה חזקה והתפתחה מהומה. המאמן האנגולי-פורטוגלי, שרץ על הקווים הלוך-חזור לא היה מסוגל לעצור את עצמו והורחק. כמו תמיד הוא אמר בדיוק את מה שחשב, ללא מעצורים.
נהוג לומר על ליטו וידיגאל שהוא דורש מהשחקנים כושר כמו שלו. הוא אחד המאמנים שרצים במגרש, משתוללים, מלאי טמפרמנט. שונה מאוד ממאמנים קודמים שהביא ג'ורדי קרויף. גם בדרך בה תופסים אותו כמאמן ליטו וידיגאל רץ, עשה לעצמו שם טוב בפורטוגל בשנים האחרונות והנה, הוא ממשיך את הריצה במקום אחר, כמאמן החדש של מכבי ת"א. ליטו וידיגאל הוא דמות מעניינת. "טיפוס מיוחד", קוראים לו בפורטוגל. מיד נרחיב, אבל קודם נלך אחורה, לתקופה אחרת, ליבשת אחרת.
ליטו וידיגאל בן ה-47 נולד בסוף שנות ה-60 באנגולה, אז קולוניה של מדינת האם פורטוגל. למשפחה הייתה חווה לא רחוק מהגבול עם נמיביה. האם שעבדה בחווה, גידלה 12 ילדים (בן נוסף, 13 במספר, נולד מאוחר יותר בפורטוגל), ארבעה מהם הפכו לשחקני כדורגל מקצוענים. האב עבד כנגר. באמצע שנות ה-70, כשאנגולה קיבלה עצמאות ופרצה מלחמת האזרחים, היגרה המשפחה לפורטוגל והתמקמה באזור קאמפו מאיור, לא רחוק מספרד.
ליטו שיחק כמגן וכבלם בקבוצות קטנות ואז התחבר לבלננשש, קבוצה מפורסמת, שם העביר שבע שנים. אחיו, לואיש, קשר אחורי והדמות המפורסמת במשפחה, ייצג את פורטוגל ואף זומן ליורו 2000, אבל ליטו בחר לשחק עבור נבחרת אנגולה. בשנת 2004 פרש ומיד התחיל לאמן, דבר שכל חייו ידע שירצה לעשות.
הוא התחיל מלמטה. בליגה השלישית ואז השנייה. הפך למאמן המחליף של לייריה מהליגה הבכירה באמצע עונת 2009/10 ואז יצא למסע לא מוצלח במיוחד. עם נבחרת אנגולה לא עבר את שלב הבתים של אליפות אפריקה 2012. בלוב, שם אימן את אל-איתיחאד, נטש מהר בגלל בעיות בליגה. בקפריסין, אצל אא"ל לימסול, פוטר אחרי חודשיים עקב מה שהוגדר "סכסוך עם ההנהלה". ליטו, אמרנו, לא יושב בשקט, לא מקבל בקלות את כל מה שאומרים לו. הדבר היה יכול לפגוע בקריירה, אבל אז הגיעה ההזדמנות בבלננשש.
הקריירה התחילה לקבל כיוון. בלננשש הייתה במצב מקצועי קשה, אבל וידיגאל הציל אותה מירידה. בעונה המלאה הראשונה שלו הוא הגיע למקום השישי והמפתיע לטובה, אבל אז, שוב סכסוך. רוי פדרו סוארס, נשיא בלננשש, כתב פוסט בפייסבוק שהוא ישמח אם הקבוצה תשחק עונה אחת בליגת האלופות ואז חמש שנים בליגה השנייה. "לפעמים אפשר לשמוע דיבורים אנוכיים ודמגוגים", אמר ליטו על הנשיא שלו בפומבי. "אנשים חושבים על התקשורת ועל הכסף שירוויחו בליגת האלופות. לא אכפת להם אם המועדון יהיה לתמיד בליגה השנייה. זה מדאיג".
למרות ההצלחה המקצועית, העימות הזה סיים כמובן את ההתקשרות בין המאמן לקבוצה. וידיגאל עבר לארוקה הצנועה, שסיימה את העונה במאבקי ירידה, במקום ה-16 מתוך 18. עם וידיגאל, הגיעה ארוקה למקום החמישי ולמוקדמות הליגה האירופית, שם הודחה בפלייאוף על-ידי אולימפיאקוס (אחרי שזו נשרה מליגת האלופות מול הפועל באר-שבע).
הכדורגל היה מפתיע, לוחמני, מרענן. המאמן זכה למחמאות מכל כיוון. מאמנים אחרים התלוננו על משחקים הגנתיים, וליטו, כהרגלו, הגיב בדרכו הייחודית. על בראגה, מולה סיים בתיקו מאופס, הוא אמר שציפה שתרוץ לאליפות, הצהרה מופרכת לכל הדעות, דבר שהביא למונולוג ארוך של מאמן בראגה פאולו פונסקה על ליטו. "וידיגאל הוא הג'וקר של הליגה, הבחור המצחיק שיש בכל כיתה", אמר פונסקה ולא התכוון לחיוב. "כל מה שהוא אומר משעשע אותי".
לא בטוח שהמילה "משעשע" היא המתאימה ביותר. בפורטוגל בעיקר קוראים לוידיגאל "character" – דמות מיוחדת, טיפוס. הוא מלא תשוקה על הקווים, כפי שהיה אפשר לראות בסיפור עם נאלדו, וצורת האימון שלו כוללת מחוות גוף וקפיצות. הוא מדבר בשקט שיש שקוראים לו "מצמרר" או צוחקים על צורת הדיבור והלחישות, אבל תמיד הוא אומר מה שחושב, ללא מעצורים. במסיבות עיתונאים הוא נראה לפעמים דווקא זועף.
וידיגאל הוא מאמן של אימונים קשים. לפעמים יותר משלוש שעות ברצף, לעתים בשעת לילה מאוחרת מאוד. הוא אוהב את זה, את האימון עצמו, את ההסברים וההדגמות לשחקנים. הכושר והמצב הפיזי של השחקנים בעדיפות עליונה אצלו, גם מעל טקטיקה. הוא נחשב למוטיבטור גדול, אחד שיודע לדבר עם השחקנים ולומר את הדברים הנכונים.
שיטת המשחק של וידיגאל הייתה שונה בקבוצות שבהן אימן. יהלום בלייריה, 1-3-2-4 בבלננשש ובשנה וחצי האחרונות, בארוקה, 3-3-4 כמעט קבוע. דבר אחד מאפיין את הכדורגל שלו תמיד – הוא לא מאמין גדול בהחזקה בכדור. קודם כל הגנה חזקה ואז לצאת קדימה במהירות להתקפות מעבר ומתפרצות.
העניין הזה מעניין מאוד בהקשר לחיבור עם מכבי ת"א, הקבוצה הדומיננטית כמעט בכל המשחקים שלה. בליגת העל קבוצות לא רוצות להחזיק בכדור ומעדיפות להתגונן, בטח מול מכבי ת"א, וליטו מעולם לא אימן קבוצה שהייתה צריכה להתמודד עם סיטואציה דומה. יותר מכך, הכדורגל שלו הפוך ממה שמצפים מקבוצה שמגיעה פייבוריטית לכל משחק.
רק בחמישה משחקים העונה, ארוקה של ליטו החזיקה בכדור יותר מהיריבה, ובשלושה מהם הפסידה. בעונה שעברה, כשהמאמן ניצח את בנפיקה ליסבון הגדולה, הוא עשה זאת עם 32 אחוזי החזקה בכדור ואחרי שבנפיקה בעטה לשער 31 פעמים. "מבחינתי ככה צריך לשחק כדורגל", הוא החמיא אז למשחק ההגנה.
האם ליטו וידיגאל יצליח להתאים את הכדורגל שלו לקבוצה מובילה כמו מכבי ת"א? האם ישנה את דרכו? התשובות לשאלות האלה קריטיות להצלחתו. וידיגאל הוא אדם שאפתן שמעולם לא קיבל הזדמנות בקבוצה מובילה. עוד כשאימן את בלננשש אמר "השאיפה שלי היא להיות אלוף" וזו הזדמנות ראשונה עבורו. בכל מקרה, בלי קשר לתוצאות על המגרש, אין ספק שהאנגולי יכניס עניין. טיפוס מיוחד, כבר אמרנו.
לפנייה לכתב/ת 
