אל תפחדו לדבר על דיכאון - פרויקט חדש ב-ynet

בשנים האחרונות אנו מבינים שזה אולי בסדר ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר לדיכאון או חרדה, אבל בהחלט לא מספיק. כמות האנשים, ובעיקר הנשים באוכלוסייה שסובלים מבעיות של קשיים נפשיים היא אדירה והטיפול האמיתי מתחיל לכל אחד בקהילה בה הוא נמצא.

בשנים האחרונות מתפרסמים עוד ועוד מחקרים שמראים שבקהילה המיידית של האנשים ישנה חשיבות לתמיכה חברתית ראויה. אנשים הנתמכים חברתית יכולים לסבול פחות מדיכאון וחרדה, וגם אם יש להם קשיים נפשיים הם מתמודדים איתה בצורה יותר מצלחת.

בפרויקט חדש, "בואי נדבר על זה", שיעלה מחר (ד') פנינו לנשים אמיצות שהחליטו לחשוף את לבן ולא לפחד לדבר על דיכאון וחרדה. מירב בן ארי, מיקי מוכתר, בת אל בלן, שרון חזיז, שרון פרי וקרין מגריזו, חושפות את תהומות הנפש ואיך הצליחו להתגבר על הדיכאון.

קראו עוד

10 דברים שאסור לכם לומר למישהו בדיכאון

האם אתה בדיכאון? שאלון לאבחון עצמי

מחקר: שיעור הדיכאון אחרי לידה בישראל הכי גבוה

שימו לב לאנשים בסביבה שלכם

הדברים הבאים מתייחסים למה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כשהוא רואה אישה (וגם גבר) שנמצאים במצוקה אישית או רגשית בסביבתו המיידית. אין הכוונה לקדם טיפול או פניה לטיפול, הגם שלפעמים זה נדרש, אלא בעיקר לעודד אנשים להתבייש פחות ולעזור יותר אחד לשני בסביבה המיידית.

קיימות שתי סביבות חברתיות מיידיות לפחות:

הראשונה, הסביבה חברתית

השנייה הסביבה המשפחתית.

הסביבה המשפחתית כוללת את בני הזוג שלנו, ההורים שלנו והילדים שלנו. לעתים זוהי גם סביבה רחוקה כמו סבים וסבתות או דודים ובני דודים. זוהי הסביבה הראשונה, שבה קל יותר לזהות אדם הנמצא במצוקה.

כאשר אחד מבני המשפחה שלנו חש ברע אנו רואים זאת. אנו רואים את מבט הפנים שמביע כאב או עצב, שינויים בהתנהגות או באכילה או בשינה, אנו יכולים לראות כעסים בלתי מוסברים, שינויים בתפקוד כאם, כאחות, כבת, ועוד. פעמים רבות אנו ושואלים את עצמנו הרבה פעמים איך לגשת לזה.

המעגל השני הוא החברתי בו נמצאים גם חברים קרובים יותר וגם מכרים או ידידים קרובים פחות, אבל גם שם כשמישהו מחברינו נמצא במצוקה אנו יכולים לשים לב לזה.

לפעמים מדובר גם בחבר או חברת פייסבוק שיש לנו קשר לא חזק איתו או איתה ואנו לפעמים עדים לכך שמישהו כותב או שכותבת דברים בנימה אחרת או שעסוק או עסוקה ברגשות עמוסים.

מה עושים אם מזהים שמישהי או מישהו סביבנו במצוקה?

ישנם כמה כללים יחסית פשוטים שמאפשרים לנו להתייחס בצורה מכבדת ומקדמת:

אם אנו מרגישים שמישהו מרגיש לא טוב אפשר להגיד לו. לדיבור יש משמעות גדולה לכל מה שקשור לייחוס הרגשי. הרבה פעמים רגשות הם דברים עמומים והדיבור הופך את המצב העמום והבלתי מובן עבורי לסיפור שאני יכול לספר לעצמי, שאני יכול לספר לחבר, שמכניס לי היגיון או הבנה למה שקרה לי והופך משהו מטושטש ומעורפל למשהו יותר ברור שאפשר להתחיל ולעשות איתו משהו.

לכן, הכלל שקשור ב'לדבר' הינו החשוב ביותר. אם אתם רואים מישהו שלא מרגיש טוב ואתם חושבים שהוא במצוקה - דברו איתו.

כדי להבין בן אדם, מומלץ קודם כל לשאול אותו שאלות פתוחות, שפעמים רבות עוזרות לאדם להתבטא. לעתים יש לנו נטייה בשיחה להגיד למישהו "גם אני הייתי ככה", "גם אני עברתי משהו דומה" ולפעמים זה סוגר אותו ולא פותח.

לכן, הכי טוב לשאול שאלות פשוטות כמו: "איך אתה מרגיש", "האם משהו השתנה", "מה את רואה שקורה", "האם אנשים התייחסו/לא התייחסו לזה".

3. הימנעו מביקורת ואשמה

הרבה פעמים אנשים חושבים באופן טבעי שמה שקרה להם הוא בגללם, ואולי אפילו שמגיע להם עונש על משהו שעשו. זוהי דרך טבעית לפעמים לתת מובן למשבר נפשי, שהרי קרה לי משהו מבלי שרציתי, אזי אם זה עונש הרי מגיע לי אותו על משהו שעשיתי, וככה זה מסתדר לי בראש - יש לזה סיבה.

הבעיה היא שכמו שזה מסתדר לי בראש, זה מושך למטה במקום למעלה, ועלול לגרום לנו לשקוע יותר בביקורת עצמית ובדיכאון (ישנו הבדל אדיר בין אשמה לאחריות שלא נדון בו כעת). לכן, כשמשוחחים עם אדם קרוב עדיף לתת התייחסות לנתונים מבלי לבקר.

למשל לא להגיד: "עשית את זה ובגלל זה קרה לך ככה", עדיף להגיד: "עשית את זה ואז הרגשת ככה", ועל ידי כך להתייחס למה שקרה בפשטות. בוודאי להימנע מאמירות כמו: "טוב, בגלל שעשית כך אז מה שיצא זה.." או אמירות כמו: "הרי ידעת שזה מה שיקרה". זה לא שלפעמים אמירות כאלה לא מועילות או לא במקום, אבל במקרים מאד מסוימים בלבד.

4. הדגישו את הקשר האישי

רגשות קשים מוכלים יותר טוב בקשר בין אישי. אם אתם קרובים לאותו אדם זו הזדמנות טובה לזמן קצר לחלוק איתו את הרגשות שלו ולתת להם מקום בתוך הקשר ביניכם. למשל, ניתן להגיד "אני שומע אותך מספרת ככה וזה גם לי עצוב שאני רואה אותך /צובט לי בלב שאת כך". כלומר, לתת משמעות לרגש בתוך הקשר.

רגש עמום הופך להיות לסיפור, אנו מתייחסים אליו בלי ביקורת ואשמה ונותנים לו הדהוד בתוך הקשר. סיטואציות אלו יוצרות פתרונות טבעיים. כלומר, פתאום יכול לעלות רעיון על איך ניתן לשפר את מצב הרוח, מה אפשר לעשות, איך נשנה התנהגות, אולי נפנה לעזרה מקצועית. הכל אפשרי.

עצם הסיפור וההדהוד בקשר יוצרים את המצב בו אדם או אישה חושבים על מקום יותר חיובי. מה שהיה לפני כמה דקות מעורפל הופך לברור, ופתאום מעלה רצון להרגיש אחרת. לכאורה, הכללים הללו נורא פשוטים וקל לעמוד בהם. אך באופן מעשי זה לא כך. הרבה פעמים כשישנו מישהו במצוקה, חבר או בן משפחה, אנו באים אליו עם התחשבנות קודמת - האם הוא בא אלינו כשהיינו במצוקה? איך היא תפקדה כאמא או כאחות או כבת? ועוד אלפי התחשבנויות שעושים עם אנשים על מה קיבלנו או לא קיבלנו מהם.

לכן, המשימה הראשונית לפני שבאים לדבר, היא לשים בצד את ההתחשבנויות הללו ולנסות להתקרב ולעזור לאדם רק מכיוון שאנו רוצים להיות אלו שמשיטים עזרה. זאת אומרת, עדיף לבוא ולעזור למישהו כי אנחנו רוצים לעזור לו, ולא כדי שיחזיר לנו או יבין מה לא עשה טוב בעבר או ישלם על מה שעשה או כל סיבה אחרת. אנו יכולים לבוא מתוך אינטרס פשוט לעשות טוב, כי לנו זה נעים והופך אותנו לאנשים טובים יותר בעיני עצמנו.

הכותב הוא פסיכיאטר מומחה