פעוט שנולד מכור לסמים עשוי לחזור לאמו

צו אימוץ הוצא לבן 4 שנמצא מאז לידתו במשפחת אומנה. האם הביולוגית ערערה לבית המשפט, שביטל את הצו: "ליצור אופק לחזרתו לחיק אמו"

עו"ד ענת גוראלפורסם: 17.02.17 , 08:35

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה להתחיל בהליך שבמסגרתו פעוט כבן 4, שנולד מכור לסמים ונמצא מאז במשפחת אומנה, יחזור לאמו הביולוגית. בכך קיבלו השופטים את הערעור שהגישה האם נגד צו אימוץ שהוצא לפני כשנה, ואמור היה לקטוע סופית את תקוותה שבנה יחזור אליה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

אחרי לידתו ב-2013 עבר התינוק גמילה בבית החולים, שלאחריה הוכרז כקטין נזקק והועבר למשפחת אומנה. בתחילת 2016 הכריז בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על הילד כבר אימוץ כלפי אמו (זהות אביו אינה ידועה). בית המשפט ציין שהאם לא לקחה אחריות על כך שנולד מכור לסמים, שיש לה בת נוספת שהוצאה ממשמורתה בצו חירום, ושהיא סובלת מחוסר יציבות ואישיות גבולית.

תביעה

הרווחה פתחה הליך אימוץ בלי לעדכן את האם

עו"ד ניר ברקן

מכורה לסמים ילדה בן עם תסמונת גמילה. הוא הורחק ממנה, ורשויות הרווחה החלו בהליכי אימוץ בלי ליידע את האם. ביהמ"ש ביקר את העובדת הסוציאלית

הרווחה פתחה הליך אימוץ בלי לעדכן את האם

האם לא השלימה עם פסק הדין וערערה למחוזי בטענה שלא ניתנה לה מעולם הזדמנות אמיתית להוכיח את כישוריה כאם, שכן בנה הוצא מידיה מרגע שנולד והמפגשים המעטים שהתקיימו ביניהם לא הותירו לה סיכוי ב"תחרות" מול הורי האומנה. היא הוסיפה שכיום היא נקייה מסמים ומוקפת בבני משפחה תומכים שעוזרים לה להתגבר על קשייה.

מנגד דרש היועץ המשפטי לממשלה להותיר את צו האימוץ על כנו לנוכח חוות הדעת על אודות מגבלותיה של האם, הפרעת האישיות שממנה היא סובלת, חוסר שיתוף הפעולה מצדה מול הגורמים המטפלים ונטייתה להכחשת קשייה.

השופטים שאול שוחט, יהודית שבח ויונה אטדגי עיכבו את ביצוע צו האימוץ והורו ליועמ"ש לכנס ועדה לטיפול באם תוך הרחבת הסדרי הראייה ומתן הדרכה הורית. בספטמבר 2016 הוגש תסקיר המסכם את התהליך הטיפולי שעברה. נכתב שהיא שיתפה פעולה עם היחידה להתמכרויות ומסרה בדיקות שתן נקיות, שהיא מגיעה לכל המפגשים עם בנה וניכר שהיא מפתחת עצמאות וביטחון בקשר שלה עמו.

הדל שבהורים טוב בעיני הילד

לפיכך, בהחלטה הבהירו השופטים שהכרזה על קטין כבר אימוץ בעילה של חוסר מסוגלות הורית צריכה להתבסס על שני תנאים מצטברים: ההורה אינו מסוגל לדאוג לצורכי הילד, ואין סיכוי לשינוי בהתנהגותו או מצבו של ההורה בעתיד הנראה לעין. לדבריו, רף גבוה זה נקבע על ידי המחוקק כדי שההתערבות והוצאת הילד תיעשה רק במצב של אין ברירה, שכן "בהיעדר חשש לפגיעה בילד, הרי הדל שבהורים טוב בעיני הילד מן החזק והשופע במאמצים".

השופטים ציינו שבמהלך השנה שחלפה חלו שינויים בהתנהגותה ובמצבה של האם: היא נגמלה מתרופות שלהן הייתה מכורה, חידשה את הקשר עם בתה הבכורה וגילתה מחויבות למפגשים עם הקטין. עוד הוזכר שהאם הצליחה – חרף תדירותם הנמוכה של המפגשים - ליצור קשר משמעותי עם בנה, והוא מכנה אותה כיום "אמא".

נקבע שבתקופה שקדמה להוצאת צו האימוץ לא נראה שלאם ניתנה הזדמנות אמיתית, שכן המפגש הראשון בינה לבין בנה היה רק בהיותו בן חצי שנה. לאחר מכן התקיימו מפגשים אחת לשבוע למשך שעה ובהמשך הם צומצמו לאחת לשבועיים. לנוכח השיפור במצב האם ובקשר בינה לבין בנה, קבעו השופטים שלא ניתן לומר שמצבה "לא ישתנה בעתיד הנראה לעין", ולכן קיבלו את הערעור וביטלו את הכרזת הקטין כבר אימוץ.

עם זאת, השופטים הורו על הותרת הקטין בידי המשפחה האומנת והעברת הטיפול בעניינו לבית משפט לנוער בתל אביב שיפעל להכנת "מעטפת מכילה ומיטיבה" לאם ללבנה כדי ליצור אופק לחזרתו לחיק אמו.