קרין מגריזו: "יכולה להבין מצוקת אמהות שמטלטלות ילדיהן"

התקופה שאחרי הלידה היא ללא ספק תקופה קשה. ההורמונים, העייפות, הדרישות האינסופיות של התינוק החדש, כל אלה גורמים לנשים רבות לסבול מדיכאון אחרי הלידה, אבל להתבייש לדבר על זה.

בפרויקט חדש, "בואי נדבר על זה", פנינו לנשים אמיצות שהחליטו לחשוף את לבן ולא לפחד לדבר על דיכאון וחרדה. מירב בן ארי, מיקי מוכתר, בת אל בלן, שרון חזיז, שרון פרי וקרין מגריזו, חושפות את תהומות הנפש ואיך הצליחו להתגבר על הדיכאון.

צפו בשיחה של קרין מגריזו עם ד"ר אילן טל:

עריכת הפרויקט: הדר גיל-עד

תחקיר והפקה: עדי בן הרוש

"אני יכולה לדבר רק מניסיון אישי. אני לא יכולה להגיד מה אחרות, למרות שראיתי הרבה חברות עוברות לידות", אומרת מגריזו, "חשוב לדבר על זה שזה קשה, ועל זה שלא ישנים ועל זה שילדים זה לא תמיד רק שמחה.

"אני ילדתי ומלא אנשים הגיעו לבית חולים וכולם היו סביבי ומשפחה וחברים והיה הכל שמח וכשיצאנו מהבית חולים הרגשנו כאילו אנחנו הורים כבר לשלושה ילדים, הכי זורמים ובלי חרדות, ואז הגענו הביתה והמציאות הכתה בי".

"נשארתי לבד עם הילד"

מגריזו מספרת כי באחת הפעמים שבעלה יצא מהבית היא זוכרת איך החרדה השתלטה עליה. "אני זוכרת את התחושה הזאת. הרגשתי שכל זה הולך להיעלם. כל הטוב הזה, של הבעל האוהב והזוגיות הטובה והילדה הראשונה, הכל הולך להיעלם, משהו יקרה.

"פתאום קפץ לי לראש שיקרה לו משהו בדרך לעבודה, והילדה לא, בכתה המון, אז משהו יקרה גם לה. ובשניות האלה אני ממש יכולה להבין נשים שנכנסות בקלות לדיכאון אחרי לידה.

"לא יודעת, אני אגיד לך מה ההבדל בעיניי. ההבדל בין דיכאון לאחר לידה לבין מה שאני חוויתי זה גם המינוח, אבל גם שהיה לי את הידע והיכולת לבוא ולהגיד, להתקשר לחברה שלי באותו רגע, לבכות.

"והיא הייתה החברה המושלמת לזה כי היא אחת שהובילה אותי לקחת ציפרלקס במשך החיים וידעה לצחוק איתי על הדבר הזה ולדבר איתי על הדבר הזה. ובזכות הרגע הזה אני בטוחה שלא נכנסתי לעוד רגעים כאלה שהיו מובילים.

"אתה מרגיש שאתה לבד בעולם, בהרבה מקרים. הרגשתי שזה רק אני שם. זה או אני או כלום. ואני משנה את כל חיי בשביל היצור המתוק הזה.

"לא. ממש לא. הרגשתי שהדבר הזה נורא מתוק, שאני נורא מוכנה, שרציתי אותו הרבה זמן ואני אמורה לאהוב אותו, אבל עדיין זה לא קרה. היום כבר אני אוהבת אותה מאוד.

"חשוב לדעת שזה לוקח זמן וזה תהליך. כל אחד עובר את זה אחרת אז זה מה שאמרתי לעצמי וככה זה הגיע. זה הגיע מאוד מהר.

"אני זוכרת אחרי יומיים שלושה, היה לה ריפלוקס אז מהבוקר עד הערב מצאתי את עצמי מנענעת אותה, ואז הבנתי שאני יכולה להבין נשים שמטלטלות את התינוקות שלהן. בשלוש בבוקר כשאתה כל כך עייף ואתה כבר לא יודע, אתה חושב שמשהו לא בסדר עם התינוקת.

"ברגעים כאלה זה לגיטימי להרגיש לא שפויה ולהרגיש שאת מאבדת את זה, ולצעוק לעולם: אוף, אני לא יכולה. זה לגמרי בסדר".

מה את מציעה לנשים לעשות?

1. לדבר. על כל מה שמפריע לך ומציק לך.

2. לא להאשים את עצמך.

3. לצאת מהבית ולעשות משהו עבור עצמך.