למג"דים המעורבים אין ספק: "לוחמות יכולות לשרת בטנק ולתמרן במלחמה"
הסא"לים אלעד כהן, עידו אסרף ויוסי פנסו מפקדים על שלושה גדודים מעורבים, אליהם הגיעו לאחר פיקוד על אלפי לוחמים בעזה ובלבנון בסיירות המובחרות. הם מאמינים שנשים יכולות להיות מג"דיות קרביות, מבהירים שהגדודים המעורבים הם "לא טרנד" ומסבירים את היתרונות שיש רק ללוחמות: "חוצפה חיובית, קור רוח והן דעתניות"
הם נלחמו במלחמת לבנון השנייה, הסתערו ברצועת עזה במהלך המבצעים עופרת יצוקה וצוק איתן, ופיקדו על מאות לוחמים בחטיבת גבעתי, סיירת הנח"ל ואגוז של גולני. שלושתם עמוק בשנות ה-30 לחייהם, עם פז"ם קרבי שמקנה להם מראה קשוח של מג"ד חי"ר טיפוסי בצה"ל. אבל מאחורי המראה המחוספס מסתתרים שלושה קצינים שהפכו לשגרירים הנלהבים ביותר של קידום נשים לתפקידי לוחמה בצה"ל. בצה"ל ממשיכים לבחון את האפשרות שנשים ישרתו בטנק, למשימות בט"ש בגבולות, כאשר ניסיון דומה בעבר נכשל, כפי שפורסם לראשונה ב-ynet, בעקבות סדרת ניסויים שנערכה בזרוע היבשה יחד עם חיל הרפואה ונמצא כי חיילות לא יוכלות לשרת כלוחמות שריון.
במיוחד ללוחמות: נשק קל ואפוד ייעודי
במפגש נדיר שערך ynet בין שלושת מפקדי גדודי החי"ר המעורבים בצה"ל - סא"ל עידו אסרף, מג"ד ברדלס האחראי על גזרת הערבה, סא"ל אלעד כהן, מג"ד קרקל (גבול מצרים) וסא"ל יוסי פנסו, מג"ד אריות הירדן (הבקעה) - יש תמימות דעים לגבי יכולתה של הלוחמת לשרת בכל תפקיד לחימה שהוא בזרוע היבשה. גם אם מדובר בעומק שטח האויב, בתמרון יבשתי במלחמה הבאה בעזה או בלבנון, וכן - גם בטנק. לשיטתם, הדבר אפשרי באמצעות מיונים נכונים, התאמות רלבנטיות של הפרופילים הרפואיים וציוד לחימה שמותאם לגופן של נשים, שעשוי לפתור את מרבית המכשולים בדרך לשוויון מלא בשדה הקרב.
"כמפקד בסיירת במלחמת לבנון השנייה, ראיתי לוחמים ש'שפכו מנוע' כי לא היו רגילים לתיקי ה"לואו" החדשים שקיבלו. עד אז הם סחבו תד"לים (תיק דרך ללוחם) ששפצרו עם רצועות וחוטי ברזל", מעיד סא"ל פנסו, "אם ייקחו כוח מעורב של לוחמים ולוחמות ויצמידו לו כלי משוריין - זה אפשרי. עשיתי תחרות 'איירון מן' עם בנות 45 שנתנו לי בראש, וראיתי הרבה את הגב שלהן. זה יותר עניין של מיונים ופרופילים. צה"ל השתפר דרמטית מבחינת הציוד האישי ללוחם וללוחמת, פעם אפוד-וסט היה גורם לשברי מאמץ, היום ההתאמה היא לפי מידות".
מג"ד קרקל, סא"ל כהן: "זה עניין של זמן עד שיבינו שזו לא בעיה שנתמרן. בתרגיל הגדודי הראשון שלי תרגלתי הליכה ארוכה עם משקלים ועמדנו בכל המשימות והזמנים. הגדוד שלנו לא שונה מאחרים. אנחנו לא טרנד. יש לנו יכולות". מג"ד ברדלס, סא"ל אסרף: "אפשר לפרוץ כל תקרת זכוכית אם עושים את ההתאמות הנכונות בתהליך נכון וסדור. אני בטוח שאעמוד בכל משימה, ולא בגללי, אלא בגלל הלוחמות והלוחמים בגדוד שנותנים לי ביטחון שיש על מי לסמוך".
"לוחמת עם מקלע נגב דופקת גלגולים"
בשקט בשקט, על רקע מחסור באלפי לוחמים בגלל קיצור השירות, זינק מספר הלוחמות בצה"ל בשנים האחרונות ביותר מפי ארבעה. עד סוף השנה צפויות לשרת בצבא כ-2,500 לוחמות ביחידות השונות. בשבועות האחרונים גם מונתה לראשונה סמג"דית חי"ר, רס"ן דנה בן עזרא, לגדוד 47, הגדוד המעורב הרביעי שנמצא כעת בשלבי הקמה ראשוניים ומיועד להגן על הגבול בגזרה קבועה בדרום הבקעה.
בקיץ הקרוב תירשם היסטוריה נוספת באבולציה של הלוחמות בצה"ל, עם הקמת בסיס טירונות משותף לקרקל, אריות הירדן, ברדלס ולגדוד 47 (שיזכה בקרוב לשם משלו). בכך יעזבו את בסיסי הטירונות של גולני, הנח"ל וגבעתי בהם הוכשרו עד היום. ארבעת הגדודים מאוגדים תחת מערך הגנת הגבולות החדש, שאמנם לא יכסה את כל גזרת הגבולות בארץ, אך יציב בגבול המערבי והמזרחי של ישראל גדודים סדירים, קבועים ואיכותיים, שימשיכו להתמודד מול דאעש בגבול מצרים מחד, ומול הברחות מירדן והטרור הפלסטיני במורדות גב הרי השומרון ובנימין מאידך. בקרוב הם יחליפו את הכומתות הירוקות בכומתה מנומרת חדשה בגוונים צהובים-חומים.
שלושת המג"דים מרגישים שהם חלק מיצירת היסטוריה. "אני זוכר שבשבוע הראשון שלי כמג"ד בקרקל, עשינו תרגיל בשטח פתוח", נזכר סא"ל כהן, בן 37 ואב לשישה מירושלים, "הסתובבתי לאחור, פתאום אני רואה לוחמת עם מקלע נגב דופקת גלגולים ברבאק מטורף. כולה צנומה וקטנת מימדים, עם חיוך גדול ורעל מפה ועד לתאילנד. אחר כך ראיתי לוחמת אחרת עם המטול, יורה רימון ופוגעת בדיוק במטרה ממרחק של 200 מטר. במפקדות זיהיתי חשיבה אחרת וקור רוח יותר מאשר אצלנו. הן והלוחמות לא פוחדות להגיד לך את מה שאחרים מגמגמים לומר. הן דעתניות, בין אם תאהב ובין אם לא. זו חוצפה חיובית ואני מאוד מעריך את זה לעומת מי שכל היום יגיד לי 'כן', כמו הכלב על ה'דש בורד' באוטו".
החוצפה החיובית עליה מדבר מג"ד קרקל חוצה גדודים. בשלבי ההקמה של 'אריות הירדן', לפני כשנה וחצי, הגיע מפקד זרוע היבשה הקודם, אלוף גיא צור, להתרשם מקרוב מאימון בשטח בנוי. בתום התרגיל האלוף כינס את אחת המחלקות ושאל את הלוחמות שהתגייסו רק כמה חודשים לפני כן, ויכולות להיות בנותיו: "איך היה?". בדרך כלל במצבים כאלה יש שתיקה מביכה ומעיקה בשל הבדלי הדרגות ומרחקי הסמכויות.
"אחת הלוחמות פשוט ענתה לאלוף: 'תגיד לנו אתה וכדאי שתציג את עצמך כי אנחנו לא יודעות מי אתה'", אומר סא"ל פנסו, שהיה עד למעמד. "לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. צריך להבין: כשאני מקפיץ כוח להפעלת "רשת דיג" (נוהל לתפיסת מחבלים) זה יכול להיות מפקד עם חמש לוחמות או מפקדת עם חמישה לוחמים ברכב. יש חיילים מעולים ויש פחות טובים. יש לוחמות יוצאות דופן, פיזית וקוגניטיבית, ויש לוחמות שפחות. אצלנו רוב הקלעים, הקשרים והחובשים הן לוחמות, כי יש דברים שלוחמות עושות טוב יותר מלוחמים ולהיפך. ברגע שאתה יודע לשלב את זה נכון, יוצא לך משהו יוצא דופן, יוצא לך כוח מצוין".
למרות התמונה האופטימית שעולה מהשיחה עם המג"דים, יש עדיין קשיים בהשתלבות לוחמות בצבא. למרות שמזה כשני עשורים לוחמות בצה"ל משרתות במגוון חילות כמו חיל האוויר, הים, פיקוד העורף, מג"ב ותותחנים, עדיין לא מונתה מג"דית בתותחנים או בגדודי החי"ר המעורבים. לוחמות משוחררות הרבו להתלונן בשנים האחרונות על בעיות אורטופדיות מהן סבלו בעקבות העומסים על גופן בשירות הצבאי. בנוסף, יש לוחמות דתיות בגדודים שהתקשו להתמודד עם הקרבה הפיזית ללוחמים, בעיקר בשל תנאי שהייה משותפים במוצבים. לאלה ניתן לצרף בעיות מוטיבציה שהיו בראשית הדרך לפחות, לגיוס לוחמות לחלק מהגדודים החדשים, דוגמת ברדלס, שאחראי על גזרה שנחשבת פחות חמה, מול ירדן ובערבה מצפון לאילת. בצה"ל מקווים שהקמת בסיס ההכשרה המשותף לגדודים המעורבים ויצירת זהות משותפת, יפתרו חלק מהבעיות.
"בהתחלה הייתה לנו נשירה גדולה", מודה מג"ד ברדלס, סא"ל אסרף, "אבל הגדוד נותן כיום מעטפת ללוחמות שפועלות כפי שהן היו רוצות לפעול. הנשירה ירדה מתחת לרף הצה"לי. בנוסף, ההכשרה החדשה תהיה ברמת רובאי חדשה בצה"ל, 06, שתכלול 16 שבועות טירונות עם אימוני חי"ר עד לרמת מחלקה, ושלושה שבועות אימון יעודי לכל גדוד בהתאם לגזרתו".
"קצינות יכולות לשרת בכל תפקיד"
סא"ל פנסו מספר בשיחה המשותפת על קצינות שלטעמו יכולות לשרת בדיוק כמוהו, כמפקד גדוד עם מאות לוחמים: "אני חותם על קצינות שיכולות לשרת בכל תפקיד, בלי למצמץ בכלל. הצבא צריך להגיד שזו המדיניות שלו. לא רק שידברו אלא שזה גם יתורגם למעשים, קודם כל לגבי מפקדות הפלוגות שיש להן אופק שירות. הצבא צריך להסתכל על זה בצורה יותר בוגרת ואמיתית, בלי להתלבט. לממש את המדיניות".
לדברי פנסו, יש עוד מה לשפר בכל הקשור בהתייחסות למגבלות הפיזיולוגיות של הלוחמות: "בהכשרה אתה חייב להיות יותר פדנט ומקצוען ולהקפיד יותר על סרגל המאמצים. אתה יכול למצות עד הקצה פלוגה של לוחמים, חלקם ייפצעו אבל יחלימו מהר יותר מאשר לוחמות, בגלל ההבדלים הפיזיולוגיים".
לפי מג"ד קרקל, כאשר צצים מכשולים בשטח שנוגעים לעניינים אישיים של חיילות וחיילים, הפתרונות באים מעצמם: "הם יודעים למצוא את הפתרונות טוב ממני. למשל, במארב של שש לוחמות ולוחמים, הבנים יודעים שעליהם להסתכל קדימה כאשר הלוחמת הולכת אחורה. לא הכל פיקס אבל החוכמה זה להציף ולדבר על כל בעיה שעולה. ערך הרעות מקבל כך חיזוק. כשבאתי לבקר בקורס מ"כים ראיתי את אחת הלוחמות נעצרת בהזנקה לריצה שעשו ללוחמות. שאלתי אותה למה, והיא אמרה שהיא רוצה לרוץ עם הלוחמים. אפשרנו לה, והיא סיימה שלישית".
אחת הבעיות שמנעו עד כה קידום של מ"פית למג"דית, נבעה מטווח הגילאים בתפקידים אלה, שהוא בין 28 ל-32, כלומר הגילאים שבהם חלק גדול מהנשים מעדיפות להקים משפחה. סא"ל פנסו אומר שכדי שהשוויון בקידום ימומש לא רק מבחינת הצבא, "גם המפקדות צריכות לעשות התקדמות בעניין הזה. ברור שאם אתה ממשיך בקריירה הצבאית שלך כקצין קרבי אתה עושה ויתורים משמעותיים בחיי המשפחה שלך. יש מג"דיות בצבא שקיבלו החלטה שהן הולכות עם זה עד הסוף והבעל הוא ההורה הדומיננטי בבית".
לפנייה לכתב/ת 
