"סלולרי": פחד מסלולריים זה כל כך 2007
וירוס קטלני העובר דרך טלפונים ניידים גורם למתקפת זומבים מעורפלת למדי בסרט "סלולרי". ניכר כי הסופר סטיבן קינג, החתום על התסריט, לא הצליח להתגבר על הפחד מהטכנולוגיה הזו - שהיה אולי רלוונטי לפני עשור. כיום החשש בעיקר מיושן ולא מעניין, בדיוק כמו הסרט
זה כמעט חצי מאה יש לסופר סטיבן קינג נוכחות של כוח טבע בתרבות הפופולרית. הוא כתב 60 ספרים וכ-200 סיפורים קצרים. הטקסטים שלו עובדו לכ-60 פיצ'רים, כ-20 סדרות ומיני-סדרות, ו-9 סרטי טלוויזיה. וזאת מבלי להזכיר את עבודותיו במדיום הקומיקס, התיאטרון והמוזיקה. בסוף יולי הקרוב יעלה חלקו הראשון והמצופה בעיבוד סדרת-העל של קינג "המגדל האפל" בכיכובם של מת'יו מקונוהיי ואידריס אלבה. ואחרי כל המחמאות יש להבהיר שהתסריט אותו כתב קינג ל"סלולרי" ("Cell") (יחד עם אדם אליקה), עיבוד לספרו מ-2006, יידחק במהרה לאחת הפינות החשוכות של מפעלותיו.
את הספר הקדיש קינג לבמאי סרטי האימה ומאסטרו הזומבים ג'ורג רומרו. ואכן במרכזו יש אירוע מסתורי שבו קול מפלח אוזניים הבוקע ממכשירי הטלפון הסלולריים הופך את בני האדם לסוג של זומבים. בתבנית המוכרת לעייפה הגיבורים שנותרו צלולים נעים בעולם פוסט אפוקליפטי כשהם מנסים לשרוד את אימת הזומבילרים - יצורי אימה שתכונותיהם הייחודיות מתגלות באופן הדרגתי ועדיין נותרות מעורפלות להפליא.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע:
ברוב סרטי הזומבים הם לא רק רוצחים אלא גם אלו שמפיצים את המחלה לקורבנות האכולים למחצה. כאן, כיוון שמדובר בווירוס סלולרי, אין ממד של הדבקה (אלא רק את הממד הרצחני), אין את הגרוטסקה של הגופניות המתפרקת, ואין את ההתפלשות בקניבליזם. כלומר, אין את הדברים האלו עד הנקודה שבה נדמה ליוצרי הסרט כי לא ניתן להסתדר בלעדיהם, ואז, חרף אופיו הטכנולוגי של הווירוס, הכללים שמגדירים את המפלצות משתנים - ומסרט זומבים יש מעבר למשהו שמזכיר את הגרסה של פיליפ קאופמן ל"פלישת חוטפי הגופות" (1978).
הרעיון המקורי, אם לנסח אותו באופן מעורפל מספיק בכדי לא לספיילר, הוא ליצור זומבים בעלי ממד תודעתי או אפקט שיכול לתעתע בתודעה האנושית. רעיון שנותר מאוד לא מפותח בסרט, כחלק מהערפול הכללי של הסכנה המוצגת. בעיקר נדמה כי רעיון זה קיים כסוג של ביקורת מגושמת על האופן שבו הטכנולוגיה הסלולרית לה אנו משועבדים הופכת אותנו לעדר נטול בינה.
ניתן לטעון שהסרט פועל בהגיון של חלום (או סיוט) ובכך לפתור אותו מהצורך להצדיק שינויים לא סבירים באופן התנהגותן של המפלצות. ניתן לתלות בהסבר זה גם את האופן הלא סביר בו הסרט נע מסצנה לסצנה, את הנוכחות הלא מוסברת של הדמות המאיימת ביותר המופיעה בו ואת הסוף המעורפל. אבל הנכונות לעשות זאת תהיה הרבה יותר ממה שמגיע למוצר שכתוב ומבוים ברישול כה רב. זוהי השתקפות של פחדים מהטכנולוגיה באופן שהיה אנכרוניסטי גם בעשור שעבר – רגע לפני הופעת האייפון הראשון, ועל אחת כמה וכמה בזמן ההווה.
למעשה, בדיוק לפני 10 שנים כבר נעשה סרט אימה פוסט-אפוקליפטי (המכיל גם סיפור אהבה וממד לא מבוטל של הומור שחור) על סיגנל משנה תודעה. קראו לסרט, באופן מאוד ראוי, "The Signal" והוא נעשה מתוך עמדה מודעת ומעודכנת של יוצרים צעירים. קינג, לעומת זאת, יחגוג השנה יום הולדת 70. אין ספק שהוא לא חובב גדול של הטכנולוגיה הסלולרית. אבל אולי, במחילה, זה לא מספיק. הוא לא שייך לדור שיכול להציג דימוי קולע של סכנותיה המוקצנות בז'אנר האימה. בכל הקשור לממד הפוסט-אפוקליפטי, קינג כבר תרם לו באופן משמעותי בספרו עב הכרס "העמדה" (1978). כאן, לעומת זאת, יש תחושה של שאריות מחוממות.
המרכיב החשוב השני בסרטי זומבים הוא בני האדם. מאז "ליל המתים החיים" (1968) של רומרו סרטים אלו קמים ונופלים על הדינמיקה הקבוצתית והדילמות המוסריות והטקטיות הכרוכות בניסיון לשרוד. על הרף העליון מבחינה זו יכולים להעיד הצופים המושבעים של סדרת הטלוויזיה "המתים המהלכים" ונדמה כי למשהו שנופל מכך באופן משמעותי אין כל הצדקה.
מבחינה זו, "סלולרי" מציג דמויות לא מעניינות ולא מפותחות. הגיבור הוא סופר קומיקס ממיין (שני פרטים רפלקסיביים מהסוג החביב על קינג) בשם קליי רידל (ג'ון קיוזאק). בתחילת הסרט הוא נמצא בשדה תעופה, מדבר עם פרודתו שבה הוא עדיין מאוהב, ועם בנו שאותו לא ראה מזה שנה. הוא מאוד רוצה לחזור הביתה אבל אז תוקף הווירוס הארור. המהלך העלילתי הוא ניסיון לחזור הביתה, כשהוא מלווה בכמה דמויות ובראשן כרטיסן רכבת (סמואל ל. ג'קסון) ונערה שחיסלה את אמה הנגועה (איזבל פורמן). במהלך המסע דרכן תצטלב עם דמויות נוספות, שרובן ככולן באות והולכות מבלי שיזכו לסצנה אחת הראויה להיחרט בזיכרון.
הבמאי טוד ויליאמס ("פעילות על טבעית 2") מנסה להקנות אווירת מסתורין הנקשרת לאנטנות סלולריות, ואימה הנובעת מכך שבני אדם רגילים למראה מנסים להסתער בפראיות רצחנית על בני מינם. בפועל התחושה היא של רעיון שלא התממש לכדי אפקט אימה ניכר. "סלולרי" זכה להפצה מינימלית (ובהתאם לכך גם להכנסות) בבתי הקולנוע בארה"ב, ויועד ל-VOD. מומלץ מאוד לוותר.
